אבי ליכט / צילום: תמר מצפי
פרישה מפתיעה משירות המדינה: עו"ד אבי ליכט (49), המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (ניהול ותפקידים מיוחדים), הודיע היום (ב') על החלטתו להתפטר מתפקידו. ליכט יסיים בכך בקרוב את שירותו במשרד המשפטים לאחר למעלה מ-20 שנה.
הנימוק הרשמי לפרישה של ליכט הוא "תחושת מיצוי". ואולם, לאור העובדה שליכט נחשב לאחד המועמדים להתמודדות על תפקידי פרקליט המדינה או היועמ"ש בעתיד, נראה כי הסיבות להחלטתו לפרוש בעיתוי הנוכחי הן מורכבות יותר. עם זאת, ליכט יוכל להתמודד גם מחוץ למערכת על תפקיד פרקליט המדינה במקומו של שי ניצן, שפורש בעוד שנה וחצי, או על תפקיד היועמ"ש במקומו של מנדלבליט בעוד כ-4 שנים.
גורם בכיר בפרקליטות אמר היום ל"גלובס" כי "ליכט הסתובב כבר חודשים ארוכים עם תחושות תסכול ואכזבה שנובעות מהתערבות של הדרג הפוליטי בעבודת הפרקליטות ומכך שהתפקיד שאליו מונה לא התרומם".
פרופ' מיכאל בירנהק מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, צייץ היום בטוויטר כי "ליכט היה המועמד הראוי והמתאים ביותר לתפקיד היועמ"ש ובדיוק בגלל זה הוא לא נבחר". בירנהק הוסיף וכתב כי "המציאו לו תפקיד חסר תוכן (המשנה ליועמ"ש לעניינים מיוחדים. ח',מ'), ואין פלא שחש מיצוי. הוא איש של עשייה".
גורם נוסף במשרד המשפטים הציע לנו הסבר אחר לפרישתו של ליכט. לדבריו, "ליכט בנה תפקיד חדש שאמור היה לאפשר לו להמריא לגבהים ולהשליט את מרותו על המשנים הנוספים ליועמ"ש, אבל המשנים הנוספים לא קיבלו אותו כבוס ולא קיבלו את המרות שלו. נוצרו ביניהם מתחים שיצרו שחיקה אצל ליכט שהובילה אותו להחלטה לפרוש".
יצוין כי המשנים הנוספים ליועמ"ש הם עו"ד רז ניזרי, המשנה למשפט ציבורי-חוקתי; עו"ד מאיר לוין, המשנה לעניינים כלכליים; עו"ד דינה זילבר, המשנה למשפט ציבורי-מינהלי; עו"ד ארז קמיניץ, המשנה למשפט אזרחי; וד"ר רועי שיינדורף, המשנה למשפט בינלאומי.
על התחושות שהובילו את ליכט להודיע על עזיבה יכולים ללמד גם דברים שהוא אמר בשבוע שעבר, ב-6 במאי, ביום שבו אושרה פסקת ההתגברות בוועדת השרים לענייני חקיקה. ליכט דיבר במכון הישראלי לדמוקרטיה ואמר כי ישנה תחושה של ירידת קרנה של המקצועיות בשירות המשפטי.
"להבדיל משנים קודמות, אנחנו (הפרקליטים ואנשי משרד המשפטים. ח',מ') פועלים במרחב של חוסר לגיטימיות, ומול הקו האידיאולוגי שאנחנו גדלנו עליו עולה קו אידיאולוגי אחר, וזאת מבלי לשפוט מה נכון", אמר ליכט.
לדבריו, "אמנם תמיד היו התנגדויות לעבודת משרד המשפטים, אבל בשנים האחרונות התפקיד, ועיקר הפעילות שלנו של שמירת סף, קידום אינטרס הציבור וזכויות אדם, נתפסים בקרב קהלים הולכים וגדלים - כולל בכנסת ובממשלה - כלא לגיטימיים. קמה גישה אידיאולוגית שמסבירה שמה שאנחנו עושים אסור. את הגישה הזו אפשר לתמצת אותה בשתי מילים: 'מי שמכם?'".
ליכט הוסיף והביע את הביקורת ואמר כי גם מבחינה פנימית יש מערכת לחצים לא פשוטה. "יחד עם הגידול שחל ביחידת הייעוץ והחקיקה והפיצול למחלקות גדולות, מגיע קושי להציג עמדה אחת כלפי חוץ".
משנת 2009 ועד חודש מאי 2016 שימש ליכט כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה (כלכלי-פיסקלי). עם סיום התפקיד ולאחר שהפסיד בהתמודדות על תפקיד היועמ"ש, "תפרו" במשרד המשפטים לליכט תפקיד חדש של משנה לענייני ניהול ותפקידים מיוחדים. זאת, לאור החלטת ממשלה הקובעת כי כל משנה ליועמ"ש יכהן בתפקידו תקופת כהונה אחת בת 8 שנים בלבד. בנסיבות אלה, העברתו של ליכט לתפקיד החדש מנעה את עזיבתו את המערכת ב-2016.
ממשנה שאחראי על תחום מסוים, משמעותי ודרמטי למשק, קיבל ליכט לידיו תפקיד ניהולי שאמור היה להפוך אותו למספר 2 של היועץ המשפטי לממשלה. התפקיד החדש אמור היה להקנות לליכט סמכויות ניהול נרחבות במשרד, אבל, כאמור, ספק אם בפועל כך היה.
בתקופה הקצרה יחסית שבה מילא את תפקיד המשנה לענייני ניהול הוביל ליכט פרויקט לכתיבת מדריך הפנימי לעבודת ייעוץ וחקיקה, שגובש בעבודת מטה רחבה במשך כשנה ואושר על-ידי היועמ"ש. המדריך כולל את הייעוד והערכים של ייעוץ וחקיקה, תחומי אחריותה, תפקידיה, כפיפותה וגבולות הגזרה שלה". לצד זה, כולל המדריך את שיטת העבודה ותהליכי העבודה העיקריים בייעוץ וחקיקה. מטרתו להדריך את עבודת המשפטנים בייעוץ וחקיקה ולהוות כלי עזר לכלל המשפטנים במערך הייעוץ המשפטי לממשלה.
כמו כן, ריכז ליכט את הטיפול בשורה של סוגיות משפטיות רוחביות, בהן גם תקציב המדינה, חוק ההסדרים, עניין הצפיפות בבתי הסוהר והעתירה לבג"ץ בעניין חוק ההסדרה, והיה אמון על הטיפול בהתייצבויות היועץ המשפטי לממשלה.
בשנה החולפת גם השלים ליכט את הרפורמה בדיני חדלות פירעון - אחד ממהלכי החקיקה הגדולים והמורכבים ביותר שנעשו בשנים האחרונות שאותה הוביל בתפקידו הקודם.
ליכט, נחשב לאחד ה"משנים" המוערכים ביותר ליועמ"ש, והוא אף התמודד בעצמו מול מנדלבליט על תפקיד היועמ"ש. ליכט הטביע חותם של ממש כששימש כמשנה ליועמ"ש (כלכלי-פיסקלי). בתפקידו הזה היה ליכט מעורב כבורג מרכזי בנושאים מרכזיים שהעסיקו את המשק ואת הציבור, ובהם סוגיית מתווה הגז, ועדת ששינסקי שעסקה במיסוי והתמלוגים שתשלם חברת כיל, רפרומת חדלות הפירעון, הגבלת שכר הבכירים ועוד.
עוד התפרסמו דעותיו של ליכט בנוגע לכוונה להדיח את יו"ר רשות החשמל אורית פרקש-הכהן - שם הביע התנגדות נחרצת למהלך. ליכט אף היה מעורב בתהליך הקמת תאגיד השידור הציבורי החדש, דחיית סגירתו של ערוץ 10 בחצי שנה ולמעשה הצלתו, וכן נתן חוות-דעתו על הצורך להכפיף את ערוץ i24NEWS לכללי הרגולציה.
ליכט היה מעורב כאמור בניסוח אחת הרפורמות המשמעותיות שקידמו במשרד המשפטים - "חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי" - במסגרתה ניתן דגש חזק יותר לשיקומו של מי שנקלע לחובות.
הרפורמה כוללת למעלה מ-400 סעיפים ונוגעת כמעט בכל תחום במשפט האזרחי. מטרתה היא ליצור לראשונה קודיפיקציה המסדירה באופן מלא את כלל דיני חדלות הפירעון של יחידים ושל תאגידים. זאת, במטרה להביא לכלכלה הישראלית חקיקה מודרנית בתחום חדלות הפירעון הנותנת מענה לצרכי המשק ולערכים חברתיים נוספים. ליכט זכה לשבחים רבים על עבודתו זו.
ליכט, שהוביל את העבודה על החוק החדש, אמר במסיבת עיתונאים בה הוצג החוק כי אחת המטרות המרכזיות של החוק היא לאפשר שיקום של מי שנקלע לחובות - כך שכשאדם נקלע לתהליך של פשיטת רגל, הוא יידע איך ומתי הוא יוצא ממנו. נושא נוסף שהדגיש ליכט הוא הצדק החלוקתי של החובות.
"היום, הנושים הראשונים שמקבלם את התשלומים הם הבנקים והמדינה. הרפורמה נותנת עדיפות גם לנושים הקטנים, כמו ספקים של החברה שנקלעה לחובות, ולא רק של הנושים החזקים", הסביר ליכט. "האתגר הגדול שלקחנו על עצמנו הוא לעשות חוק פשוט שכל אחד יכול לקרוא ולהבין. לשדר ודאות לשוק ולהרגיע. המטרה היא ליצור מגרש משחקים אחד עם כללי משחק ברורים".
נושאים נוספים בהם עסק ליכט הם תיקון 19 ותיקון 20 לחוק החברות - העוסקים בהסדרי חוב ובהסדרת שכר הבכירים. ליכט הבהיר מספר פעמים כי הסקטור העסקי הביא את ההגבלות שהוכנסו לחוק על עצמו, בשל האופן שבו הוא התנהל בעשור האחרון. לגישת ליכט, על הרגולטורים לפעול באופן אגרסיבי, כדי לייצר לסקטור העסקי את כללי המשחק ההוגנים ואת "גבולות הגזרה".
באשר למוסדיים הבהיר ליכט כי קיימת "התפכחות מתפקידם של המוסדיים כמגינים על אינטרס הציבור, וזו מובילה לפתרונות יותר דרמטיים ויותר דרקוניים מבחינת חקיקה. במקום אמצעים פנימיים, המחוקק עובר לפתרונות מבניים, המגבילים את שיקול הדעת. השינוי הזה עדיין לא הופנם בשוק ההון ובקרב המוסדיים".
המעורבות של ליכט בנושא מתווה הגז הולידה ביקורת עליו, לאחר שנטען נגדו כי למרות שפרסם בעבר נייר עמדה המזהיר מפני כוחו של מונופול הגז להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות הממשלתיים, הוא הגן על המתווה בהמשך הדרך.
בדצמבר 2014 הוציא ליכט תחת ידיו נייר עמדה דרמטי שהזהיר מפני ההשלכות הלאומיות של החזקת קבוצת דלק־נובל אנרג'י במאגרי הגז הגדולים תמר ולווייתן: "'יש לוויתן בחדר'... אין עוד תחום של תשתית חיונית בישראל, בעל השפעה כזו, הנשלט בידי גורם פרטי יחיד". המסר של ליכט היה שצריך להתנהל דיון מסודר ורציני שקובע מדיניות ושכל משרד יציג את עמדתו ותקבע מדיניות ממשלתית ברורה. בעקבות כך הודיע הממונה על ההגבלים העסקיים דאז, דיוויד גילה, לחזור בו מהצו שבו הסכים לתת פטור מהסדר כובל לדלק-נובל אנרג'י.
מאוחר יותר, בשלהי 2015, לאחר שגובש מתווה הגז בהליך מסודר שבו היו מעורבים משרדי הממשלה הרלוונטיים, כפי שביקש ליכט, הוא תמך במתווה הגז. ליכט גם התייצב בוועדת הכלכלה של הכנסת והגן על החלטתו לתמוך באישור מתווה הגז ובהפעלה התקדימית של סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, המסמיך את שר הכלכלה לחתום על המתווה במקום הממונה על ההגבלים העסקיים. "יש סיכון משפטי משמעותי בכך שמתווה הגז לא יתקדם, וצריך לקחת אותו בחשבון לאור ההתנהלות של הממשלה מול חברות הגז", אמר ליכט בוועדה.
המשנה ליועמ"ש הזהיר כי המדינה תימצא בסיטואציה משפטית עוד יותר קשה מול חברות הגז, אם תבקש בעתיד לסטות מהמתווה לאחר שכבר אושר, וטען: "כשמשקללים את כל הסיכונים, הבחירה באפשרות לקיים את המתווה היתרונות שלה עולים על החסרונות שלה".
לאחר שבג"ץ שלח את הממשלה למקצה שיפורים בנוגע למתווה הגז, השלים ליכט את נוסח המתווה החדש, שעלה להצבעה בישיבת הממשלה, זמן קצר לאחר שעלה לדיון אישור מינויו של ליכט לתפקיד הניהולי החדש.
במסגרת תפקידו כמשנה ליועמ"ש היה ליכט חבר בשורה של ועדות שעסקו ברפורמות בכלכלה בישראל, ובין היתר היה חבר בוועדת ששינסקי הראשונה והשנייה, ובמסגרת זו כתב חוות-דעת שביססה את זכות הציבור במשאבי טבע; היה יועץ משפטי של ועדת טרכטנברג; ושימש כחבר בוועדה להגברת התחרותיות במשק (ועדת הריכוזיות), שבעקבותיה נוסח "חוק הריכוזיות".
קודם למינויו למשנה לעניינים כלכליים פיסקליים, כיהן ליכט כסגן בכיר לפרקליט המדינה במחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה. הוא ייצג את המדינה בעתירות לבג"ץ, ובין היתר בעתירה בנושא גדר ההפרדה, במסגרתה דחה בית המשפט את מסקנות חוות-הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי בהאג; בבג"ץ שדן בחוקתיות של "חוק טל"; ובבג"ץ בקשר להחלטה לא להעמיד לדין פלילי את ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, ואת בנו גלעד שרון בעבירות של לקיחת שוחד.
ליכט, פקיד ציבורי כריזמטי, רהוט, המשדר יושרה ונכון לעבוד קשה, נתפס בעיני הסובבים אותו כבעל עמדות עצמאיות, אך גם ככזה הנותן גיבוי לממשלה, כמי שנותנת את המילה האחרונה. ליכט נתפס גם ככזה שהאינטרסים הציבוריים נמצאים לנגד עיניו, והנושאים אותם הוביל או קידם שיקפו עמדה זו.
היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, מסר היום כי "אנו נפרדים מאחד המשפטנים המצוינים והמוערכים ביותר בשירות המשפטי הציבורי, אשר חותם קריירה מפוארת בשירות המדינה". מנדלבליט ביקש להעלות על נס במיוחד את "תרומתו של אבי ליכט לגיבוש תורה סדורה לעבודת הייעוץ המשפטי לממשלה, על כל מרכיביו - היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה ומחלקות ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים - פרויקט הדגל של הייעוץ המשפטי לממשלה, אשר נושא כבר היום פירות בדמות שיפור השירות המקצועי שניתן על-ידי יעוץ וחקיקה, ואשר עתיד להותיר חותם לעוד שנים רבות". לדברי היועמ"ש, "ליכט היה האיש הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון, בעל כישורים ניהוליים מוכחים, ויכולות משפטיות מעולות".
שרת המשפטים, איילת שקד, מסרה היום כי "אבי ליכט הוא משרת ציבור מהמעלה הראשונה". לדברי שקד, מהמשפטנים המובילים במגזר הציבורי שתרם רבות למדינת ישראל בביצוע רפורמות שונות, החל מרפורמת הסלולר, עבור במתווה הגז וכלה (רק לאחרונה) בחוק חדלות פירעון החשוב. הרפורמות שבהן לקח חלק הן בנות דמותו. שילוב של תפיסת שוק חופשי יחד עם חכמה משפטית רבה ורגישות אמיתית לצורכי החברה. אבי צמח בשנותיו הראשונות במשרד במחלקת הבג"צים, והתקדם בשנים האחרונות לתפקידים הבכירים ביותר במחלקת יעוץ וחקיקה. אני מודה לו על עבודתו המקצועית, מאחלת לו בהצלחה בהמשך דרכו ובטוחה שהוא עוד יקרא לדגל".
ח"כ רויטל סויד, סגנית יו"ר הכנסת, מסרה בתגובה לפרישה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט: "הפרישה מפתיעה וחייבת להדליק נורה אדומה. המשמעות ברורה ומדאיגה - הדרג הממשלתי 'בוחש' בעבודה המקצועית של משרד המשפטים, ובשם שיקולים פוליטיים נרמסת עבודה מקצועית וחסרת פניות".
לדברי סויד, "פוליטיזציה של משרד המשפטים חייבת להרעיד את כל מי ששלטון החוק והדמוקרטיה חשובים לו. אבי ליכט הוא פרקליט מבריק, שפעל במהלך 25 השנים האחרונות לטובת שלטון החוק והדמוקרטיה הישראלית, ועזיבתו את המגזר הציבורי הוא הפסד גדול של כולנו".
עו"ד אבי ליכט - תעודת זהות
תפקיד: משנה ליועץ המשפטי לממשלה (ניהול ותפקידים מיוחדים)
אישי: נולד בעפולה, מתגורר בירושלים. נשוי לד"ר תמר ליכט ואב לשלושה
השכלה: תואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה העברית ותואר שני במשפטים מאוניבריטת ניו-יורק
מסלול מקצועי: התמחה אצל השופט תיאודור אור בבית המשפט העליון, ואצל עו"ד (כיום השופט העליון) עוזי פוגלמן. לאחר לימודי התואר השני עבד כסגן בכיר לפרקליט המדינה וב-2009 נבחר לתפקיד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (כלכלי-פיסקלי). החל ממאי 2016 שימש כמשנה ליועמ"ש לניהול ותפקידים מיוחדים.
מהלכים מרכזיים בהם היה מעורב: חקיקת "חוק הריכוזיות" (החוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות); ההחלטות למיסוי והגדלת תמלוגי הגז במסגרת ועדות ששינסקי הראשונה והשנייה; מתווה הגז; החקירה להגבלת שכר הבכירים, רפורמת חדלות פירעון ועוד.