קסטרו / צילום: בר אל
בית הדין הארצי לעבודה דחה היום (ב') את בקשתו של מוכר ברשת האופנה קסטרו, אור שחם, לאשר לו לנהל תביעה ייצוגית נגד החברה, בעילה של הכללת עמלות המכירה בתשלום דמי החגים שקיבל.
כמו כן קיבלו שופטי בית הדין הארצי את ערעורה של חברת קסטרו על החלטת בית הדין האזורי לאשר למוכר לנהל נגדה תביעה ייצוגית בגין שתי עילות - הכללת עמלות מכירה ב"שכר הרגיל" של העובדים וזכאות לגמול שעות נוספות בעד שעות עבודה שמעבר ל- 43 שעות בשבוע.
בכל הנוגע לעילה שעניינה בהכללת עמלות העובדים ב"שכר הרגיל" בחישוב גמול שעות נוספות ומנוחה שבועית שלהם: בית הדין הארצי קבע כי לשאלה האם עמלה היא בגדר "תוספת" על-פי סעיף 18 לחוק שעות עבודה ומנוחה יש פנים לכאן ולכאן. מצד אחד, נקבע כי מדובר במרכיב בשכרו של העובד, לעתים מרכיב משמעותי ממנו, ולעתים העמלות הן מלוא שכרו של העובד, בכפוף לזכותו של העובד כי שכרו לא יפחת משכר המינימום על-פי החוק. לפיכך, יש קושי בקביעה כי מרכיב זה אינו חלק מה"שכר הרגיל" לעניין גמול שעות נוספות ומנוחה שבועית. לכן, נפסק כי קביעה כי העמלה בעד מכירה שבוצעה בשעת עבודה רגילה זהה לעמלה בעד מכירה שבוצעה בשעת עבודה נוספת או במנוחה שבועית עלולה לפגוע באחד האמצעים להגשמת תכלית חוק שעות עבודה ומנוחה - ייקור עלות העסקתו של עובד בשעות נוספות ובמנוחה שבועית.
מצד שני, השופטים פסקו כי מדובר בתוספת שאינה משולמת בעד יחידת זמן של שעת עבודה ובעד כל שעות העבודה הרגילות של העובד שקדמו לשעות העבודה הנוספות (כגון תוספת משמרות, תוספת לילה), אלא בתוספת המשולמת בעד הישג המכירה, ורק אם בוצעה מכירה בשעת העבודה. יתר על כן. תהליך המכירה יכול להתמשך על פני מספר שעות עבודה או עת מדובר בעסקאות בשווי כספי גבוה (כגון - רכישת דירה) על פני ימים, שבועות ואף חודשים.
זאת ועוד, השופטים ציינו כי יש מגוון דרכים ומנגנונים לתשלום עמלות, שחלקם יוצרים נתק ממשי בין הזכאות לעמלה לבין שעות העבודה. במקרים שונים אלה, קיים קושי מובנה לשייך את הזכאות לעמלה ליום או לשעת עבודה מסוימת, וכפועל יוצא מכך לקבוע כי המכירה בוצעה בשעות עבודה נוספות או במנוחה השבועית. כמו כן, לא ניתן ללמוד לעניין זה מכך שעמלה היא בגדר "שכר" לעניין חישוב פיצויי פיטורים, כי קביעה זו מעוגנת בהגדרה של "שכר אחרון" בתקנות פיצויי פיטורים.
בית הדין הארצי הוסיף כי יש שוני מהותי בין סיטואציה שבה כל שכרו של העובד מורכב מעמלות, שאז העמלות הן בגדר "השכר הרגיל" או "שכר היסוד" של העובד ואינן בגדר "תוספת", לבין סיטואציה שבה משולם לעובד שכר בסיסי בעד שעות העבודה בתוספת עמלות. נוכח האמור, לא ניתן לקבוע באופן גורף כי עמלת מכירה היא חלק מ"השכר הרגיל", ויש לבחון כל מקרה לגופו בהתאם לנסיבותיו.
מבלי לקבוע מסמרות אם בנסיבות המקרה הנדון קמה זכאות לתשלום גמול שעות נוספות ומנוחה שבועית בגין עמלות המכירה, פסק בית הדין הארצי כי הקשיים האמורים מביאים לתוצאה שלפיה לא מתקיימים התנאים לניהול התביעה כתובענה ייצוגית, במיוחד מהטעם כי לא מתקיים התנאי ש"תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין". זאת, בעיקר נוכח העובדה שאין לקבל את אופן החישוב שנקבע בפסק דינו של בית הדין האזורי, הרי שלצורך קביעת סכום גמול שעות נוספות וגמול בעד עבודה במנוחה שבועית המגיע לכל עובד בעד עמלות מכירה יהיה צורך בעריכת בירור פרטני סבוך.
בית הדין הבהיר למען הסר ספק כי אינו מקבל את טענתה הגורפת של קסטרו, שלפיה לעולם תביעה שעילתה אי תשלום גמול שעות נוספות וגמול מנוחה שבועית אינה יכולה להתאשר כתובענה ייצוגית, אלא יש להכריע בכל מקרה לפי נסיבותיו, דהיינו מידת הבירור הפרטני שיש לערוך על-מנת לקבוע את סכום הזכאות. נוכח האמור, בית הדין קבע כי אין לאשר את התובענה בעילה של אי-הכללת עמלות מכירה ב"שכר הרגיל" על-פי סעיף 18 לחוק שעות עבודה ומנוחה כתובענה ייצוגית.
זכאות לגמול שעות נוספות בעד שעות העבודה שמעבר ל-43 שעות בשבוע:
אין מחלוקת כי קסטרו שילמה גמול שעות נוספות על בסיס יומי בלבד, ולא שילמה לעובדי המכירות גמול שעות נוספות על בסיס שבועי, דהיינו גמול בעד שעות עבודה שמעבר ל- 43 שעות בשבוע.
בית הדין הארצי קבע כי צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי בהתאם לפסיקה, ככל שהייתה הסכמה בין העובד לבין המעסיק כי זמני ההפסקות לא ינוכו משעות העבודה, המעסיק אינו רשאי, כתגובה להגשת תביעה נגדו לתשלום זכויות אחרות המגיעות לעובד על-פי חוק, לטעון כי הוא זכאי לקיזוז תשלומים ששולמו לעובד מעבר למגיע על-פי הדין במהלך תקופת העבודה, ולכן צדק בית הדין האזורי כי קסטרו אינה רשאית לקזז כנגד זכויות המגיעות לעובד מכוח החוק, לרבות גמול שעות נוספות המגיע לעובד, שכר ששולם בעד שעות בהן העובד שהה בהפסקה.
אולם, פסיקה זו עוסקת בזכותו של מעסיק לקזז את השכר ששולם מסכומים שמגיעים לעובד מכוח זכויות אחרות, אך אין היא עוסקת בשאלה אם מכוח הסכמת המעסיק לשלם שכר בעד זמני ההפסקה (או בעד זמן אחר שאינו בגדר "שעות עבודה" על-פי החוק) יש לראות את זמני ההפסקות כ"שעות עבודה" לעניין חוק שעות עבודה ומנוחה. מדובר בשתי שאלות שונות, ובכל הנוגע לשאלה השנייה התשובה אינה חד-משמעית. לפיכך, לא ניתן לקבוע כי יש אפשרות סבירה שעילת התביעה תוכרע לטובת הקבוצה. בהיבט העובדתי, בית הדין קבע כי מקובלת עליו טענת קסטרו כי לא ניתן היה לקבוע קביעה גורפת כי כלל חברי הקבוצה לא יצאו להפסקות על יסוד העדויות שהיו לפני בית הדין האזורי.
נוכח האמור, נקבע כי גם עילת תביעה זו אינה מקיימת את התנאי בסעיף 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, דהיינו היות התובענה הייצוגית "הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין", שכן ככל שתתקבל הטענה בדבר קיזוז זמני ההפסקות (להבדיל מהשכר בעד ההפסקות) בירורה עשוי להצריך בירור עובדתי פרטני ביחס לשעות עבודתו של כל עובד מדי שבוע.
הכללת העמלות בשכר לצורך תשלום דמי חגים:
בית הדין הארצי קבע כי אכן, מבחינה מילולית, לשונו של צו ההרחבה בדבר תשלום דמי חגים המורה על "תשלום מלא", מתיישבת גם עם הפרשנות הנטענת על-ידי העובד כי יש לכלול את העמלות בחישוב התשלום בעד דמי חגים. אולם, בית הדין הארצי קבע שהוא סבור כי יש ליתן לצו ההרחבה פרשנות תכליתית על-פי ההקשר התעשייתי - דהיינו שתכלית צו ההרחבה היא להשוות את מצבם של העובדים היומיים למצבם של העובדים החודשיים. נוכח האמור, מקובלת קביעתו של בית הדין האזורי כי בכל הנוגע לעילת תביעה זו לא הוכח "במידת הסבירות הראויה, ... שקמה לו לכאורה עילת תביעה אישית מבוססת וכי סיכוייו טובים להצליח בה". בית הדין הבהיר כי קביעה זו עניינה בהוכחת עילת תביעה אישית בהקשר של בקשה לאישור תובענה ייצוגית על-פי הוראות צו ההרחבה, ובכל מקרה מובן כי עובד רשאי להוכיח כי ההסכמה הקונקרטית בינו לבין המעסיק הייתה שונה. לאור האמור, ערעור העובד בעניין דחיית הבקשה לעניין הכללת עמלות בדמי החגים נדחה. (ע"ע 36096-02-16, ע"ע 7386-02-16"קסטרו מודל" בע"מ - אור שחם).
את העובד ייצג עו"ד רונן בן צבי. את חברת קסטרו ייצגו עורכות הדין אפרת דויטש ושמרית נוי.