"הרוכב" / צילום: באדיבות בתי קולנוע לב
נס קטן מתרחש החודש בבתי הקולנוע, כאשר בין כל סרטי האקשן ההוליוודיים והקומדיות האירופיות, מגיע "הרוכב", דרמה מהסוג שקשה למצוא לרוב בלוח ההפצה המקומי. אין לסרט שמות גדולים לפאר בהם את כרזות הפרסום, הוא לא שבר קופות מעבר לים, לאוסקר יהיה כשיר רק בשנה הבאה, ובנוסף, הוא עוסק ברוכבי רודיאו - לא בדיוק התחום המוכר ביותר בישראל. ועדיין, "הרוכב" מצא את דרכו לאולמות, ונותר רק לקוות שהקהל הישראלי יזהה את גדולתו. מדובר, בלי צל של ספק, באחד הסרטים הטובים ביותר של הזמן האחרון, מהסוג שלא עוזב את הראש ואת הלב גם שבועות ארוכים לאחר סצנת הסיום הבלתי נשכחת שלו. ממש קשה להאמין שזהו רק סרטה השני של הבמאית קלואי זהאו, אמריקאית ממוצא סיני.
"הרוכב", שנצפה בפסטיבלי קאן וחיפה של שנה שעברה, מציב במרכזו את בריידי בלאקברן (בריידי ג'נדראו), רוכב רודיאו צעיר ומוכשר, שפציעה בעקבות נפילה מסוסו מאיימת על עתיד הקריירה שלו, והוא עומד מול דילמה איומה האם להמשיך ולדבוק בדבר היחיד שהוא יודע לעשות, גם אם מדובר בסיכון חייו. זה סיפור על בחור שצריך להתמודד עם האפשרות שהחלום שלו, כל מה שהוא חשב על עצמו ועל העולם שבו הוא חי, יכול להביא למותו.
דרך העשייה של "הרוכב" היא מיוחדת ומעניינת ממש כמו מה שבסופו של דבר נשאר על המסך. זהאו, ברגישות ובתבונה של במאים שגילם כפול משלה, טשטשה את הגבול בין התיעודי והבדיוני לכדי יצירה שמאתגרת את מה שאנחנו יודעים על אמת וסיפור. היא בנתה נרטיב חדש סביב רוכב הרודיאו בריידי ג'נדראו ומשפחתו, השאירה את השמות הפרטיים, אך שינתה את שמות המשפחה, וטוותה סיפור חדש סביב אנשים אמיתיים. זה איננו סרט תיעודי והתסריט איננו מבוסס על אירועים אמיתיים, אבל בזכות הכתיבה, המשחק הנפלא והשימוש בלוקיישנים, המציאות והבדיה זולגים זה לזה, מעצימים את האפקט הרגשי של "הרוכב".
מעבר לעדינות של הסיפור, זהאו משתמשת באלמנטים העומדים לרשותה באופן מדיד וחכם, ולא סוחטת את הדרמה הטבועה בסיפור או אתרי הצילום והתאורה המושלמת שיצר הטבע במישורים הפוטוגניים של דרום דקוטה. על אף שהסרט מרהיב לצפייה, הפוקוס תמיד נשאר על הדמויות, על המאבק הפנימי של בריידי, והדינמיקה שלו עם אביו ואחותו הצעירה (שאותה מגלמת לילי ג'ונדראו הנהדרת, שכמו דמותה, נמצאת על הספקטרום האוטיסטי). זהאו מצליחה להתחמק מכל דבר שקשור לקיטש או מלאכותיות ובונה עולם אמין עם דמויות שקשה שלא להזדהות עמן.
גם אם מניחים בצד את הלידה יוצאת הדופן של הסרט, מה שנמצא על המסך הוא לכשעצמו בלתי נשכח. אל תתנו לעלילת הסרט ולאנונימיות היוצרים להרתיע אתכם, "הרוכב" הוא באמת פיסת קולנוע נדירה ויפהפייה, ואם כבר קיבלנו הזדמנות לצפות בה על המסך הגדול, אסור לתת לה להתבזבז.