גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

בין שתי ערים: על השגרירות ב-ים, האירוויזיון ומתי לחגוג

שעה ו-14 דקות אחרי הפגנת הנכבה בירושלים הייתי בכיכר רבין בתל-אביב ● לא לחגוג ביום שגבה מחיר דמים בגבול עזה? אם היינו מחכים עם המסיבות ועם השגרירויות עד שבעזה יהיה שקט, היינו מחכים עוד הרבה זמן

בין שתי ערים / איור: תמיר שפר
בין שתי ערים / איור: תמיר שפר

א. זה היה שבוע גדול לאחת הקלישאות הישראליות החבוטות והאהובות; ירושלים מול תל-אביב. צירוף המקרים הקוסמי של יום שני, פתיחת השגרירות האמריקאית ומסיבת הזכייה באירוויזיון, אומנם ליטש את כל ההבדלים לכדי יהלום של סמליות בוהקת, אבל בסופו של דבר, יום שני היה בסך הכול לא יותר מעוד יום שני אחד בהיסטוריה, הוא לא עשה את זה לבד. כמו שיהלום לא נוצר סתם ככה באיזה יום שני מקרי. הוא צריך להתגבש במשך מאות מיליוני שנים בעומק של מאתיים וחמישים קילומטרים מתחת לקליפת כדור הארץ בטמפרטורה של 1500 מעלות צלזיוס ולעמוד בלחץ של 60 אלף אטמוספירות. ככה נוצר יהלום; לא מספיק שיר חמוד ושגרירות.

לא הייתי מטריד אתכם בניגודים האלה - גדולים ממני, וגם כמה קטנים, כבר כתבו כל מה שאפשר לכתוב על הנושא - לולא התמזל מזלי ואת היום השני המקרי הזה ביליתי בשני המקומות. את היום העברתי בירושלים; לטקס לא נכנסתי, הוא היה מיועד לאנשים מכובדים ממני. אני הייתי בהפגנות הבעד והנגד ויום הנכבה מחוץ לשגרירות. נכנסתי למכונית וסגרתי את כל החלונות. שעה ו-17 דקות אחרי שהמפגינים התפזרו כבר עמדתי בכיכר רבין.

סיפרתי את זה לחבר. נשמע כמו התנגשות חזיתית, אמר. לא התנגשות ולא נעליים, עניתי, שני המקומות עומדים כל אחד במקומו, לא מתקרבים ולא מתנגשים, זה רק אני שניתז מהאחד לשני כמו ריבוע מפוקסל במשחק טלוויזיה בשחור לבן משנות השמונים.

לפעמים אני חושב על זבובים. אני מנסה לדמיין מה עובר על זבוב שנכנס לכם בטעות לאוטו בעיר התחתית בחיפה, נניח. שלוש שעות אחר כך נפתח החלון, הזבוב פורץ החוצה ומגלה את עצמו בעולם לחלוטין לא מוכר. זה מצפה רמון. הוא לא מכיר פה אף אחד, חם, יבש, אין טיפה צל, הזבובים פה נראים קשוחים, הוא לא מבין את השפה שלהם, האוכל מגעיל והוא גם מתגעגע למשפחה שלו; אישה ו-1,500 ילדים שכל אחד מהם ממש מיוחד, למספר 742 כאבה הבוקר הבטן והוא דואג. מה אני עושה פה? למה, למה לעזאזל הייתי צריך להיכנס לתוך האוטו הדפוק הזה, הוא שואל את עצמו, למה אני לא יכול פשוט להגיד לא למתוקים? אני יודע מה לעשות! פשוט אחזור איתם הביתה, הוא אומר, אבל רגע - איזה אוטו זה היה? המכוניות כל-כך דומות אחת לשנייה. שיט! שיט! נתקעתי! אכלתי אותה!

זבוב חי כשבועיים, הזבוב שנכנס למכונית ויוצא לנסיעה, אפילו קצרצרה, כנראה שלא יחזור הביתה לעולם. מהבחינה הזו אני שונה ממנו - אבל מבחינות אחרות, הרבה פעמים אני מוצא את עצמי מרגיש כמו הזבוב הזה; פותח דלת ויוצא לעולם לא מוכר. מה אני עושה פה? שיט! נתקעתי!

למזלי מתקיים בי הלהיט הנצחי של יהורם גאון ואני אכן האיש אשר תמיד חוזר.

ב. אין שום טעם לחזור על הבלה-בלה הרגיל שאומרים כל אלה שכותבים על ההבדלים בין ירושלים ותל-אביב. אנחנו הרי יודעים בעל פה את מה שיש להם לומר, שמענו את הכול כבר אלף פעם מכל הצדדים; את הבדיחות, את התוכחות, את השירים ואת התובנות השחוקות. כולן נכונות.

ובכל זאת, לחוות שתי התכנסויות כל-כך שונות אחת מהשנייה כמו הפגנת יום הנכבה מול השגרירות האמריקאית בירושלים ומסיבת יום הנטע בכיכר רבין בתל-אביב - כשברקע, כל הזמן, המתרחש בעזה - זה דבר שראוי לציון. השפה הייתה נקודת הדמיון היחידה. בתל-אביב רכבו שוטרים על סגוויי מצועצע וחייכו לכל עובר ושב, אמרו שלום ותודה וסליחה. בירושלים היו אלה מג"בניקים ויס"מניקים מוצקים כמקררים, דוחפים בכוח מפגינות ומפגינים ונוהגים באלימות, גם בחברי כנסת מהרשימה המשותפת. קראתי שח"כ פורר קרא ליועץ המשפטי לחקור אם חברי הכנסת לקחו חלק באירועים אלימים; לפחות ממה שאני ראיתי הם אכן לקחו חלק באירועים אלימים: כשזו הופעלה עליהם.

בתל-אביב, כל מי שגר מסביב לכיכר הזמין חברים לראות את נטע מהמרפסת. בירושלים עמדו השכנים במרפסות שלהם בעת ההפגנה וצעקו בוז. חלקם גם השפריצו מים על המפגינים. בתל-אביב שרו הללויה לעולם, בירושלים קראו "אל קודס - ערבית". היה לי קשה להיות בהפגנת יום הנכבה. לא היו קריאות לשלום או לחלוקת הארץ, זו גם לא הייתה הפגנה נגד הכיבוש שאחרי ששת הימים. זו הייתה הפגנה נגד הכיבוש שאחרי מלחמת העצמאות. זו לא תזכורת נעימה. ברור שיש להרשות הפגנות כאלה, אין בכלל שאלה, חופש הדיבור, ההתארגנות וההפגנה זו זכות יסוד העומדת הרבה מעל לקושי שלי או שלכם. ובכל זאת, קושי.

ג. היו שטענו שלא ראוי לחגוג ביום שגבה מחיר דמים כבד כל-כך בגבול עזה. אנשים כתבו על הדחקה והכחשה והפניית גב, היו שטענו שמדובר בעניין לרופאים מתחום הנפש. אין לי דעה נחרצת בנושא, אבל נראה לי שאם יש סיבה לשמוח, הרי שיש חובה מוסרית לקחת אותה. אף אחד בכיכר רבין לא שמח על מה שקרה, אבל מצד שני.

יש כאלה שאומרים שאסור לומר "אבל", שאין צד שני, שעצם המילה "אבל" מבטלת את החלק הראשון של המשפט. לדוגמה, המשפט "אסור להחזיק אדם בכלא ללא משפט" יאבד את תקפותו כשיוסיפו לו "אבל מעצרים מנהליים של פלסטינים (או כליאת מסתנני מקלט בכלא סהרונים) הם רע הכרחי לשמירה על המדינה". כלומר אם אתה מצדיק כליאה ללא משפט במקרים מסוימים, אין לך בכלל זכות להתנגד לכליאה ללא משפט.

יש להעריך את העמדה הזו, אבל מצד שני - לא פעם חייבים לומר אבל, כי ככה זה העולם. הוא מורכב, הוא אפור, לא תמיד הוא מתיישב לך בול, והרבה פעמים יש צד שני. הוא פשוט שם, מרגיז ולא הולך לשום מקום. כמו כתם שנמצא על החולצה היפה ביום של אירוע חגיגי.

אז כן, אף אחד לא שמח על מה שקרה בעזה, אבל מצד שני: אנשים מיישות רבע מדינית עוינת התקרבו לגבול וניסו לחצות אותו. זו לא פרשנות, זה מה שהם אמרו, זה מה שהם ניסו לעשות. לא? אנחנו יודעים מה מטעמם מצליח לחצות את הגבול, טילים ומנהרות, נכון? ואנחנו גם יודעים מה עלול היה לקרות לו אנשים היו מצליחים לחצות, נכון? אנחנו גם זוכרים מה קרה לאלה מהצד שלנו שעברו לצד שלהם, נכון? ואני לא חולם אפילו להשתמש בטיעון שהם חוגגים ועוד איך כשאצלנו מתים - מחלקים סוכריות והכול. הם נשלחו לשם כדי להיהרג העזתים ואני ממש מתקשה לחשוב על משהו אחר שהיה אפשר לעשות. מה? לפתוח את השערים? לחכות שהגדר תתמוטט, מה?

אז לא, אף אחד לא היה בא לכיכר רבין למסיבת "ירינו בחמישים ושמונה עזתים", ואני לגמרי מבין כל מי שלא בא לכיכר, אבל מצד שני - שוב זה והצד השני שלו - מצטער, לא חושב שצריך היה לבטל. וזו אגב, שאלה שבכלל לא הייתה עולה לו האירוע היה נופל על האסון בנחל צפית, או אם חס וחלילה חיילים שלנו היו נהרגים. הביטול היה מיידי, כי ככה צריך: לדאוג קודם כול לצד שלך. זה לא נראה הכי טוב, נכון, אבל אם היינו מחכים עם המסיבות ועם השגרירויות עד שבעזה יהיה שקט, היינו מחכים עוד הרבה זמן.

עוד משהו קטן שהרגיז אותי בהפגנת יום הנכבה. המפגינים נשאו דגלי פלסטין והפגינו בעד מדינה פלסטינית ובעד שחרור עזה - אני בעד מדינה פלסטינית ובעד הטבת מצבם של העזתים - אבל האין הרשות הפלסטינית שותפה מלאה באומללותם של תושבי עזה?

ד. המסיבה בתל-אביב (וקצת פחות ממנה גם המסיבה בירושלים) לא גרמה לי לראות את אחיי הישראלים כאדישים לסבלו של האחר (את זה ידעתי כבר ממקודם) או צמאי דם, חלילה. אלא דווקא להפך: היה משהו יפה ונוגע ללב ברצון הפשוט להתנפל על כל סיבה שעוברת בסביבה. העיקר לחגוג משהו, העיקר לשמוח ממשהו, העיקר לחיות.

עוד כתבות

תעשיות ''מלח הארץ'' / צילום: אתר החברה

הקרקעות ששימשו לרכישת השליטה בבנק הפועלים עברו לידי המדינה: זה הרווח של הבעלים

חברת המזון סוגת מעדכנת כלפי מעלה את הרווח שתרשום מההסכם לפינוי בריכות המלח שלה בעיר הדרומית, מ־70 לעד 105 מיליון שקל ● הקרקע תשמש לבניית דירות, מסחר ומלונאות

מימין: יוסף עליאש, ריצ'י האנטר, דני בן רעי / צילום: דרור סיתהכל

גרין לנטרן רוכשת מחצית מקפה גן סיפור לפי שווי של כ־150 מיליון שקל

קרן גרין לנטרן של ריצ’י האנטר נכנסת כשותפה ברשת בתי הקפה של ברנרדו בלכוביץ’; העסקה מצטרפת לגל עסקאות גדולות בענף המסעדנות

קלוד / צילום: Shutterstock

אנתרופיק מאשימה: חברות סיניות כרו מידע מקלוד לפיתוח מודלים

בפוסט חריג בחריפותו שפורסם מטעם החברה אתמול, אנתרופיק טוענת כי שלוש חברות סיניות, פעלו באופן שיטתי כדי לשאוב מידע ממודל השפה שלה קלוד ● לפי אנתרופיק, החברות הקימו יותר מ־24 אלף חשבונות מזויפים וביצעו למעלה מ־16 מיליון פניות למערכת, בהיקף שהיא מגדירה כתעשייתי

בלון של היצרנית האוקראינית Aerobavovna / צילום: Reuters, Justin Yau

זולים וכמעט בלתי ניתנים ליירוט: הבלונים חוזרים לשדה הקרב

הבלונים, שמרחפים מעל זירות הלחימה כבר מימי המהפכה הצרפתית, שבים כעת לשטח כשהם מצוידים בבינה מלאכותית, חיישנים ויכולות אוטונומיות ● מאוקראינה ועד ארה"ב, הם משמשים לסיור, תקיפה ותקשורת - ומציבים חלופה זולה שמאתגרת גם מערכות הגנה מתקדמות

מטוס אל על / צילום: עידו וכטל

אל על בתגובה לייצוגית: לא יכולנו לנצל את כוחנו בגלל כוחות השוק

חברת התעופה הגישה את תגובתה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגדה בטענה לגביית מחירים מונופולסטיים בתקופת המלחמה ● לטענתה, היא לא הייתה יכולה לנצל את כוחה המונופוליסטי הנטען, כאשר בכל רגע חברות זרות יכלו לחדש את טיסותיהן ארצה ● לפי הבקשה לייצוגית, רווחי אל על זינקו בזמן המלחמה מ־0.9% מהעלות ל־13.3% מהעלות

רעיה שטראוס בן דרור / צילום: תומס סולינסקי

שתי ההשקעות שסידרו לרעיה שטראוס 350 מיליון שקל

עסקת הרכישה של קבוצת אקרו והנפקתה הצפויה של ב.ס.ר הנדסה, מניבות ערך נאה עבור המשקיעה הוותיקה בחברות הנדל"ן, שמימשה את מניותיה בקבוצת שטראוס לפני כשני עשורים ● אותן מניות שמכרה שטראוס בן דרור בקבוצת המזון, שוות כיום קרוב ל–2 מיליארד שקל

השופט דוד מינץ / צילום: שלומי יוסף

בג"ץ נגד המוסכים: "מרוויחים על חשבון המבוטחים"

בג"ץ דחה את עתירת המוסכים לחייב את חברות הביטוח לשלם על חלקי החילוף לפי מחירון של חברות יבוא חלקי החילוף לרכב (חלפים) - שגבוה במאות אחוזים ולפעמים יותר מ"מחיר השוק" ● השופטים תקפו את משרד התחבורה: "כשל שוק. מצב מעוות"

נשיא ארה''ב דונלד טראמפ והמנהיג העליון של איראן עלי חמינאי / צילום: ap, Alex Brandon, khamenei.ir

ההערכה בישראל: תקיפה אמריקנית באיראן - בלתי נמנעת

הבית הלבן: "דיפלומטיה היא תמיד האפשרות הראשונה, אבל טראמפ מוכן גם להשתמש בכוח קטלני", שר ההגנה האיראני: לא מחפשים מלחמה ● דיווח: ארה"ב תוכל לתקוף באיראן רק 5-4 ימים ברצף; טהראן מאיימת: "תיזהרו מטעות בחישוב". דיווח: ישראל איימה על לבנון - "נתקוף בעוצמה אם חיזבאללה יתערב", שר החוץ הלבנוני התריע: "חוששים מתקיפות ישראליות, שואפים לפעול דיפלומטית"● דיווחים שוטפים

העלמת הכנסות / אילוסטרציה: Shutterstock, Andre Boukreev

חשד: העלים 12 מיליון שקל מהכנסות משכירות

רשות המסים מנהלת חקירה נגד תושב ביתר עילית החשוד כי העלים הכנסות בסך 12 מיליון שקל מהשכרת דירות לחברות כוח-אדם ● בבדיקה צולבת בין דיווחיו של החשוד לרשויות המס לבין חשבונות הבנק שלו נמצאו הפקדות בסך מיליוני שקלים שלא דווחו

איפה יש הזדמנויות? / צילום: Shutterstock

הלהיט החדש בוול סטריט, והאם הוא באמת יחליף את מניות ה-AI?

ההימור הנוכחי של וול סטריט הוא על חברות שנתפסות כחסינות מפני איומי הבינה המלאכותית ● אלו מגיעות מסקטורים מפתיעים וכוללות למשל את מקדונלד'ס ויצרנית הטרקטורים ג'ון דיר

קניות באינטרנט / אילוסטרציה: Shutterstock

"אנשים גילו בבוקר שהם צריכים לשלם מס שלא לקחו בחשבון"

הכנסת הצליחה לבטל הלילה את הצו של שר האוצר סמוטריץ' להרחבת הפטור ממע"מ ביבוא אישי ל-150 דולר ● מה קורה עם חבילות שכבר הוזמנו, איך נדע אם דרוש חיוב נוסף, ומהי תקרת הפטור עכשיו? ● גלובס עושה סדר

משרדי אנבידיה ביקנעם / צילום: אנבידיה

הרחק מהעיסוק המסורתי: מאחורי הרכישה החמישית של אנבידיה בישראל

הרכישה האחרונה של ענקית השבבים בארץ מסמנת את כניסתה לתחום ניהול המידע בארגונים. מאחוריה: מהפכת הסוכנים החכמים שלה ● המהלך מצטרף לרכישות קודמות דוגמת ראן איי.איי ודסי

דירה בשיפוצים / צילום: כדיה לוי

החשש ממלחמה מגיע לתחום השיפוצים: ירידה של 25% בהזמנות לקראת פסח

הציפייה להסלמה ביטחונית עוצרת את תנופת ההתחדשות של משקי הבית: הציבור חושש להיתקע עם "בית מפורק" בחירום, וקבלני השיפוצים מדווחים על טלפונים דוממים בשיא העונה ● במקביל, האיום האיראני מאלץ את ענף הבנייה לדרוש פתרונות להפעלת מנופים מהקרקע

מחנה ''מטווח 24'' / צילום: חורחה נובומינסקי

נסגר מכרז ל-1,100 דירות ב"שדה דב" של ראשון לציון

שבעת המכרזים הראשונים על הקרקעות ב"מטווח 24" במערב ראשון לציון נמכרו בסך כולל של 1.4 מיליארד שקל ● ענקית הטכנולוגיה אפלייד מטיריאלס חנכה ברחובות מרכז מו"פ חדש, וחברת המינרלים ICL חנכה את בניין המטה החדש שלה בבאר שבע

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת

לא רק הפטור ממע"מ: הסדקים בקואליציה מאיימים על הבטחות האוצר

ההפסד בהצבעה על המע"מ מסמן את הקושי הצפוי לסמוטריץ' בקידום צעדיו הכלכליים ● עתיד רפורמות החלב ומס הרכוש תלוי ביכולתו לגייס רוב בוועדות, בעוד ההתנגדות בקואליציה גוברת

וול סטריט / צילום: ap, M. Spencer Green

הדוח האפוקליפטי שהפחיד את המשקיעים בוול סטריט

דוח ויראלי של חברת המחקר Citrini Research הצית גל ירידות חריג בוול סטריט והעמיק את חשש המשקיעים כי האצה חדה בהתפתחות הטכנולוגיה והבינה המלאכותית עלולה לערער את השוק

טדי שגיא / צילום: יונתן בלום

טדי שגיא חוזר לבורסה בת"א: אולטרייד מיחזור הנפיקה לפי שווי של 300 מיליון שקל

חברת מיחזור האלקטרוניקה של טדי שגיא ועודד רייכמן גייסה 150 מיליון שקל בהנפקה ראשונית, ומניות החברה יחלו להיסחר בת"א בימים הקרובים ● כספי הגיוס ישמשו לפריעת הלוואה מבנק ולהקמה ובנייה של מפעלי מיחזור

מכונת בדיקת שבבים של קווליטא / צילום: אתר החברה

לאחר זינוק של 4,000% בחמש שנים: הגיוס הענק של מניית השבבים בת"א

קווליטאו גייסה כ–225 מיליון שקל על רקע הביקוש גובר למערכות שאותן היא מייצרת, המשמשות לבדיקת השבבים של חלק מענקיות התחום ● וגם: טדי שגיא נכנס לבורסה עם אולטרייד מחזור

זהבית כהן, מנכ''לית אייפקס / צילום: יונתן בלום

"זבל ואידיוט": התביעה שמסעירה את שוק ההון והשאלות הפתוחות

תביעה שהגיש ארז נחום נגד קרן אייפקס והעומדת בראשה, זהבית כהן, מתארת יחס פוגעני לעובדים ופגיעה בשקיפות ובניהול חברת הפורטפוליו הציבורית, מקס סטוק ● מומחי משפט מצביעים על השאלות העקרוניות שאיתן תתמודד התביעה

עבודה מהבית / צילום: Shutterstock

עדכון המס שיכול לשים סוף לכדאיות הרילוקשיין

ה־OECD אישר לאחרונה עדכון לאמנת המס הקובע מתי עבודה מרחוק במדינה זרה עלולה לחשוף חברות לחיוב במס ● לפי ההחלטה, אם העובד עובד למעלה מ־50% מזמן מהבית, והעבודה במדינה הזרה חיונית לפעילות העסקית - התאגיד ישלם מס של עשרות ואף מאות מיליוני דולרים