דוד אמסלם / צילום: יצחק הררי דוברות הכנסת
מי אמר שהממשלה אינה חושבת לטווח רחוק? מדוע טוענים נגד חברי הממשלה שהם חושבים אך ורק לטווח המיידי? מדוע מאשימים אותם שהם חושבים קדימה לכל היותר עד לעונג הבא של כינוס מרכז המפלגה, או לטקס הקרוב של חנוכת בניין או כביש?
כאשר חבורת שרים מכובדת מגלגלת את חוק הג'ובים, דהיינו שיוכלו למנות בעצמם משנה למנכ"ל המשרד הממשלתי שלהם כמשרת אמון - למשל למנות קבלן קולות מפלגתי לתפקיד משנה למנכ"ל - הם מספרים לנו על כך שאין ברירה, כי חייבים הרי להתגבר על בעיית היעדר המשילות, בעיקר כדי ליישם תוכניות לטווח ארוך.
כאשר אותה חבורת שרים פועלת לשינוי מבנה ועדות האיתור לתפקידים בכירים, באופן שהשר ישלוט בוועדה ומכאן גם בתוצאותיה, אין סיבה להיות קטנוניים, שהרי ברור שגם כאן מדובר על דאגה לעתיד המדינה.
אחרי שהסתיים התכנון לטיפול במשרדי הממשלה, החליט ראש הממשלה בנימין נתניהו לטפל גם בחברות הממשלתיות, שגם בהן חשוב התכנון לטווח ארוך. חברי צוות השרים הם איילת שקד, יובל שטייניץ, יואב גלנט, יריב לוין ואריה דרעי.
אלה שתי ההמלצות החשובות של חברי הצוות: כל שר יוכל לבחור בעצמו ומראש את יו"ר הדירקטוריון בחברה ממשלתית שהוא ממונה עליה. כל שר יוכל להתערב בשיקולים התקציביים של החברה הממשלתית שבסמכותו. גם כאן מדובר כמובן על משילות ועל הדאגה לטווח הארוך.
ויש עוד עניין קטן שעליו ממליצים השרים האלה. השר, כשיסיים את הקריירה הפוליטית שלו, או כשייקח ממנה הפסקה, יוכל להיבחר לתפקיד דירקטור בחברה ממשלתית שהיתה באחריות משרדו, בלי צורך להוכיח יכולות או כישורים.
מי אומר שהשרים שלנו לא חושבים לטווח רחוק?