או-טו-טו הוא מגיע: הסיטרואן איירקרוס. קשה לטעות בו, אי אפשר להחמיץ אותו ואין ספק שיינעצו בו עיניים סקרניות לרוב. גם ממרחק קילומטר יבחין כל אדם שמדובר בסיטרואן. היצרן הצרפתי אימץ לעצמו בשנים האחרונות שפת עיצוב ייחודית הבולטת למרחקים. מעין רטרו-עתידני מוחצן, שיש בו קריצות נאות אל העבר הנועז של סיטרואן וגם מנות גדושות של עכשוויות מקורית משובבת. כך ב-C3, כך בקקטוס, וכך עתה באיירקרוס.
הוא נולד כדי למלא את מקומו של הסיטרואן פיקאסו, המיניוואנצ'יק המוצלח של סיטרואן. אף ששמו המלא הוא C3 איירקרוס, את בסיס הגלגלים שלו הוא נטל דווקא מן הסיטרואן C4. זאת, כדי להעניק עוד מנה נאה של מרחב פנימי לנוסעים, כראוי למכונית המבקשת להתחרות בשוק הלוהט של המיני SUV, או הג'יפונים, או הקרוס-אוברים. אפשר לכנותם בכל כינוי שמתחשק, אך כפי שיודע כל יצרן רכב, אסופת הגמדים המגודלים הללו כובשת זה כמה שנים את לבו ואת כיסו של ציבור הצרכנים.
המנוע העיקרי שישרת את הקהל בישראל יהיה מן הסתם ה-1.2 ליטר המוגדש. שלושה צילינדרים שמייצרים 110 כוחות-סוס ו-20 קג"מים שימושיים כבר בסל"ד נמוך למדי (הרבה קג"מים בסל"ד נמוך זה מה שנקרא בלשון העם "סוחב").
בתיבת ההילוכים מטפל גיר אוטומטי בעל 6 הילוכים. ההנעה היא קדמית. יומרות הירידה אל השטח - על אף החזות הג'יפית - די צנועות. אבל יש בורר מצבים המאפשר מיני שילובים של בלמים ודיפרנציאל (בלשון העם: פטנט שמקל התמודדות עם צמיגים שמסתובבים על ריק), שעשויים בהחלט לעזור בשבילי עפר לא אכזריים מדי ובתנאי דרך חלקלקים.
הזדרזתי לפרט בקצרה את הצד הטכני, כי עיקר בשורתו של ה-C3 האיירקרוס אינה בציודו המכני. למרבה תוגתם של כתבי-רכב, המכניקה המוטורית של רוב המכוניות בעולמנו המתהייטק-והולך כבר די חדגונית. כדי למצוא ייחוד מכני יש להרחיק נדוד אל הנישות הנידחות ביותר ולחפש שם. במכוניות "הזרם המרכזי", ההבדלים לא מי-יודע-מה גדולים.
את הייחוד צריכים הצרכנים לחפש בתחומים האחרים: בעיצוב, באבזור, וגם במה שמכונה - בהיעדר מלה מוצלחת יותר - "אופי". לצערי אינני יודע להסביר מה זה "אופי" של מכונית. כאשר רואים ו/או חווים - יודעים.
נתחיל מן העיצוב. כאמור לעיל, הוא סיטרואני למהדרין. בולבוסי במקצת מן החזית והירכתיים, כאילו-מגושם בצדדים, קורה אמצעית מושחרת מייצרת אשליה של גג מרחף, שילובי צבעים מפתיעים, שלל גומחות, בליטות, תוספות ועיטורים להאדרת הרושם הג'יפי-צבאי-הרפתקני-מסוקס. בקיצור, כל מה שצריך כדי לקמט אף אנין ולגרום לפיות מסוימים להתעקם באיסטניסיות. וראה זה פלא: הסך הכול מתוק להפליא. הנועץ עיניו באיירקרוס מעלה כמעט בעל כורחו חיוך מפרגן. כבמטה קסם נהפך הגודש להרמוני, הציעצוע נעשה משעשע וההגזמה נהיית לאמירה חייכנית. ואפילו הפרופורציות, שבמבט ראשון נראות קצת חריגות, הופכות במבט שני ושלישי לנעימות לעין וללב. בקיצור, הרבה חוכמה ואנינות יש בחריגות הזאת. למשל, מגוון שילובי הצבעים האפשרי מגיע עד כדי 90 קומבינציות ומעלה. ואם יורשה לי, לטעמי השילוב המוצלח ביותר הוא שילוב של אפור אלגנטי וכתום-תפוזי. נשמע נורא? נראה נפלא!
עיצוב הפנים של האיירקרוס לא מבייש את העיצוב החיצוני. גם כאן הדגש הוא על צבעוניות, עליזות, מקוריות ושימושיות. ניצול נכון של בסיס הגלגלים המוגדל יצר מרחב פנימי נדיב מאוד, הן בממדיו והן בתחושת האווריריות שהוא משרה על יושביו. סביבת הנהג גדושה גם היא בנגיעות חביבות של "סטייל". שוב שילובי צבעים משובבים, הגה פחוס בחלקו התחתון לתפארת הדאווין הספורטיבי, עיטורי צבע ו/או כרום, בלם יד מעוצב כמצערת מטוס, ועוד כהנה וכהנה גימיקים. ושוב - הסך הכול חביב, חייכני, עליז, נעים, ומאוד מאוד נוח לשהייה.
רשימת האבזור מכובדת עד מאוד מכובדת. דא-עקא, לא ברור מה יגיע עם המכונית לישראל, מה יהיה כרוך בתשלום נוסף, ומה בכלל לא יבוא. להלן רק חלק מן: תצוגה עילית, מצלמת אחור, שקעי 12 וולט, טעינת סמרטפון אלחוטית, סייען חניה, ספסל אחורי שניתן להזזה כדי להגדיל את תא המטען, בלימה אוטונומית, התרעת נתיב, ועוד ועוד ועוד.
במרכז הקונסולה נעוץ מסך רב תכליתי השולט במגוון רב של פעולות, מערכות ותפקודים. ושוב נתקלתי באותה צרה שכבר מצאתי בכמה וכמה מכוניות, חלקן גם בפלח הפרימיום האליטיסטי: יותר מדי תשומת לב, ריכוז ולימוד נדרשים כדי לבצע פעולות פשוטות ומוכרות. מה לעזאזל רע בסתם כפתור? למה צריך השתלמות מפרכת ועלעול באינספור תפריטים כדי לגלות היכן מפסיקים את הווישר (או משהו כזה)?
כמה מלים על הנהיגה באיירקרוס. למרות מראהו השרירני, אין טעם לגרור אותו למשימות ספורטיביות מדי. זו לא מכונית ראלי, וגם לא מכונית שטח. היא תתמודד בהצלחה עם שבילים מתונים, ותתנהל בזריזות, ביעילות ובנוחות על כל כביש. העיר, הפרברים והכבישים הבינעירוניים הם מרחב המחיה הטבעי שלה. שם היא בבית, ושם היא גם תעניק חוויית נסיעה מוצלחת מאוד לנהגה ולנוסעיה. אבל הגה קצת רך מדי, ותיבת הילוכים אוטומטית שיש בה היסוס מסוים כאשר דורשים ממנה יותר מדי, מקשים לחלץ ממנה מופעי מרוץ. ללקוחותיה זה לא יחסר, ולחובבי ראלי זה יחסר גם אצל רוב מתחרותיה.
והגענו אל ה"אופי". יש באיירקרוס משהו שיחלץ פרצי גיל גם מן הלימון החמוץ ביותר. זה העיצוב, זה הייחוד, זה החן. כמעט אמרתי שיש בה משהו אירוני. כאילו היא מגחכת קצת על מעצבים אחרים הרצים זה אחר זנבו של זה, וחוששים לפרוש מן ההמון. כאילו היא מכריזה: "אני פה כדי לשובב את הנפש ולשמח את הלב, ולא איכפת לי משום דבר". כאילו היא מבקשת להמחיש לכל רואיה מה זה בעצם "שיק" צרפתי פרחחי ועליז.
ובעולם שהולך ומיטמטם, הולך ומתקדר, הולך ומאבד את שפיותו, זה לא מעט.
מתחרות
שברולט טראקס
במחיר רשמי של 123 אלף שקל, לפני מבצעים למיניהם, מציעה הטראקס מנוע טורבו-בנזין חזק עם 140 כ"ס, תיבה אוטומטית בת 6 מהירויות ותאוצה מאפס ל-100 קמ"ש ב-9.8 שניות. היא ארוכה, רחבה וגבוהה מהאיירקרוס אם כי בסיס הגלגלים שלה מעט קצר יותר. העיצוב הוא SUV קלאסי
רנו קפצ'ור
120 אלף שקל הוא המחיר של גרסת הבסיס האוטומטית של רנו קפצ'ור. המנוע הוא 1.2 ליטר טורבו-בנזין עם ארבעה צילינדרים, שמייצר 120 כ"ס ומשודך לתיבה כפולת מצמדים. הממדים דומים מאוד לאלה של הסיטרואן אם כי תא המטען קטן יותר משמעותית. קיימת גם גרסת טורבו-דיזל אוטומטית
סוזוקי קרוס
במחיר של 125 אלף שקל לפני מבצעים, הקרוס של סוזוקי הוא אחד הדגמים הנמכרים ביותר בפלח שלו. הוא ארוך ורחב מהמתחרות הצרפתיות, אך ניצב על בסיס גלגלים דומה ומציע תא נוסעים מרווח. המנוע החדש מייצר 140 כ"ס ו-22 קג"מ ומאיץ את הרכב מאפס ל-100 קמ"ש ב-9.5 שניות
● הכותב היה אורח סיטרואן בצרפת