שרת התרבות והספורט מירי רגב / צילום: אמיל סלמן, הארץ
ב-9 ביוני אמור הציבור הישראלי ליהנות מעוד ערב ספורט בינלאומי נדיר: נבחרת ארגנטינה עם ליונל מסי יקיימו בארץ משחק מול נבחרת ישראל. לא מדובר סתם במשחק ידידות אלא כזה בעל ערך מקצועי עבור הארגנטינים - זהו משחק האימון האחרון של ארגנטינה לקראת המונדיאל, ומיד לאחריו ימריאו מנתב"ג לטורניר שייפתח כמה ימים מאוחר יותר ברוסיה.
אלא שמה שהיה אמור להיות חגיגה גדולה לספורט הישראלי, הפך לקטטה דיפלומטית בה מעורבים משרד הספורט ובראשו שרת הספורט מירי רגב, חברת הפקות מקומית, חברה ארגנטינית והתאחדות הכדורגל הארגנטינית, ומגיע גם לפתחה של לשכת ראש הממשלה נתניהו.
הקטטה הזאת מראה בעיקר כיצד משתמשת המדינה לצרכיה התדמיתיים והפוליטיים באירוע ספורט גדול, שכלל לא אמור להיות לה יד ורגל בו.
הסיפור החל לפני למעלה מחצי שנה. כמו הרבה מאוד אירועי ספורט בעולם כיום, גם האירוע הזה נולד כיוזמה פרטית בין שתי חברות מסחריות - קומטק הישראלית שבבעלות דני בנעים (הפיקה בחודש שעבר את ג'ירו דה איטליה בישראל ואת אליפות אירופה בג'ודו), וחברת טורנאוס הארגנטינית המחזיקה בזכויות המסחריות של משחקי נבחרת ארגנטינה בעולם. כדי להביא את המשחק לישראל התחייבה קומטק לשלם לארגנטינאים כשני מיליון דולר עבור הזיכיון, ובנוסף לקחת על עצמה את כל העלויות של האירוע - אבטחה, הטסת נבחרת ארגנטינה, חדרי מלון, הסעות, וכל פינוק שדרשו הארגנטינאים, עד כדי הטסת כומר מיוחד מהוותיקן שדרשו הארגנטינאים לצורך קיום מיסה.
השאלה היחידה שנותרה פתוחה הייתה איפה ייערך המשחק - באצטדיון סמי עופר בחיפה או באצטדיון טדי בירושלים. בארגנטינה העדיפו לכל אורך הדרך את סמי עופר החדיש והנוח יותר, משיקולים מקצועיים. ובימים האחרונים אף העבירו דרישה ברורה לפיה "נשחק בישראל - רק בחיפה".
אלא שכאמור לא המדינה תחמיץ הזדמנות ליחסי ציבור משמעותיים - ודאי בימים נפיצים דיפלומטית כמו אלו האחרונים. השרה מירי רגב עטה על המשחק כמוצאת שלל רב והודיעה כי הוא יתקיים רק במקום אחד: ירושלים. במשרד הספורט נאחזים בין היתר במכתב ששלח לפני כמה חודשים ראש הממשלה נתניהו לנשיא ארגנטינה מאוריסיו מאקרי, ובו הזמין את הנבחרת לשחק בירושלים. וכלל שעבר הזמן והמצב סביב ירושלים נהייה מורכב יותר, כולל מעורבות של אנשי ה-BDS בניסיון להפעיל לחץ על נבחרת ארגנטינה שלא לבוא לירושלים - כך נעמדה רגב יותר ויותר על הרגליים האחוריות והסכימה להגדיל את המימון שתיתן המדינה למשחק.
איך הצליחה שרת התרבות לשים יד על משחק שהוא יוזמה מסחרית? כשקומטק יצאו לסגירת ההסכם עם החברה הארגנטינית הם סיכמו עם משרד התרבות והספורט כי "המשחק יהיה חלק מחגיגות ה-70 למדינת ישראל". תמורת זה התחייבה המדינה לממן כמיליון שקל מעלות הביקור - סכום שעלה מאז במאות אלפי שקלים.
את קומטק, גוף מסחרי, ירושלים לא מעניינת. הם רוצים להרוויח כסף. הם רוצים "אירוע מכונן" - כזה שיסייע להם להביא אירועים גדולים נוספים לישראל ולזכות באירועי ספורט גדולים בעולם. ולדרישה לקיים את המשחק בירושלים יש משמעות כלכלית שתגרור אותם לעלויות נוספות: מבחינת פסיליטיז לעיתונאים, תאי צפייה , דרכי גישה וכו' טדי לא נמצא בקטגוריה של סמי עופר החיפאי.
קיום המשחק דווקא בירושלים "יגרור עלויות נוספות של 3-4 מיליון שקל", לדבריו של הבעלים דני בנעים. בסביבת משרד הספורט טוענים שאמנם יש תוספת, אבל נמוכה יותר ממה שמציג בנעים. ואם המדינה עומדת על זה מטעמיה הדיפלומטיים או מטעמים אחרים להראות לעולם שהמשחק יתקיים דווקא בבירת ישראל הנצחית - הרי שמבחינת הגוף המסחרי המארגן היא זו שצריכה לממן את כל הפער שנוצר בעלויות.
"נבחרת ארגנטינה רוצה לשחק בחיפה"
במשך שבועות מתקוטטים בין קומטק לבין משרד הספורט על הפער הזה. לטענת מקורבים לעניין, מלבד הנושא הפוליטי הרגיש של התעקשות בקיום משחק דווקא עכשיו בירושלים, הרי שבחיפה פשוט מותאמים יותר לאירוע כזה. באצטדיון סמי עופר יש יותר תאי צפייה שניתן למכור אליהם כרטיסים יוקרתיים ולהגדיל את ההכנסה, עיריית חיפה התחייבה לקחת על עצמה חלק גדול מהעלויות, ובנוסף קיימים אנשי עסקים המוכנים גם הם לשים את חלקם כדי להביא את המשחק לחיפה. בקיצור, נבחרת ארגנטינה בחיפה תשאיר לקומטק עמלה יפה מאוד.
אם עד כל כך חשוב למדינה לקיים את המשחק בירושלים, מה הבעיה מבחינתה לממן את הפער שקומטק טוענת שנוצר בעלויות? הבעיה היא ששום משרד לא מוכן לקחת את העניין הזה עליו על חשבונו, וגם הסעיף התקציבי עליו יולבש המשחק הזה הוא בעייתי מבחינת ההסבר למשרד האוצר. המשחק כולו יושב על תקציב חגיגות ה-70, ובסביבת המשרד מסבירים כי יש בעיה להרחיב את העלויות - בעיקר בגלל שתקציב החגיגות מתפרס על פני כל השנה, עם מגבלה על הוצאה בכל תקופת זמן.
דני בנעים לא מבין איך התגלגל לתוך ידיה של המדינה. "ארגנטינה רוצה לשחק בחיפה", הוא אומר ל"גלובס". "יש לי חוזה מאוד ברור עם הארגנטינים - והם אלו שקובעים איפה משחקים, לא אני. הם שלחו לי דוח מקצועי מאוד מפורט למה לא לשחק בירושלים, ולמה כן לשחק בחיפה, ובקרוב אני אחשוף אותו. הם לא באים כאן לביקור לאומי, אלא למשחק אימון מקצועי כמה ימים לפני המונדיאל".
כן , אבל ברגע ששמת על האירוע טייטל של 'משחק לרגל 70 שנה למדינה' - זה אומר שלמדינה כן יש זכות וטו, כי היא נותנת לך כסף.
"אני משחרר את המדינה ממה שהם צריכים לשלם לנו, ותנו לי לשחק בחיפה. את הביקור של נבחרת ארגנטינה באתרים הקדושים בירושלים הם יעשו, אבל מה הקשר לאיפה שיתקיים המשחק? זו יוזמה פרטית. יש הסכם, יש חוזה. הם רוצים שהמדינה שלנו תבוא לשחקני ארגנטינה ותגיד להם - או שאתם באים לירושלים או שאל תגיעו לשחק פה. זה הגיוני? אם המדינה רוצה את טדי - שישימו 15 מיליון שקל ושייקחו את כל האירוע הזה ממני. בואו נראה אותם. כולם גיבורים על הכיס שלי. עד עכשיו בכל מה שעשיתי הסתדרתי בלעדיהם, וגם עכשיו אני יכול להמשיך בלעדיהם".
ממשרד התרבות והספורט נמסר: "מדינת ישראל במסגרת אירועי ה-70, שמחה לארח את נבחרת ארגנטינה למשחק ידידות. אין מקום ראוי יותר מבירת ישראל ירושלים לקיים בה משחק ידידות בינלאומי. משרד התרבות והספורט מבין שישנן עלויות נוספות בגין האירוע בירושלים, והן יקבלו מענה ראוי, כדי להבטיח אירוע וחווייה לחובבי הכדורגל בישראל".
תתחילו לדבר יפה (כי עוד רגע אני הולך!)
11 ביוני 2015. אלי טביב מודיע: "בית"ר י-ם על המדף. אני ובני משפחתי עברנו תקופה קשה מאוד והגיעו מים עד נפש. אני משוכנע שכל אחד שהיה עומד במקומי היה נס על נפשו ולא מתעסק כלל במצב המועדון. ועדיין, אני נתון ללחצים אדירים להישאר מתוך אהבה לבית"ר".
15 במאי 2018. אלי טביב מודיע: "החלטתי לזוז הצדה. בית"ר ירושלים היא מועדון גדול, חשוב ויקר ללבי, לא ארצה לפגוע בו . אשאיר את הערבויות עד אשר יימצא רוכש בסדר גודל שמגיע לבית"ר. הקולות האחרונים אינם ברורים לי, ומגיעים לפגיעה בי ובמשפחתי. התגובה חסרת הפרופורציה הביאו אותי לתחושת שבר ופגיעה".
הוא אהב את כולן. את הפועל כפ"ס, את הפועל ת"א, את בית"ר ירושלים. מרוב שאהב דילג תמיד הלאה לאהבה הבאה. אולי אצלה יסגדו לו. ליעקב שחר שהשקיע מאות מיליונים, רק בקבוצה אחת, כבר לא סוגדים, אז לטביב? בכל מקום טביב גילה שהאוהדים מקללים. מפתיע שבנאדם שנמצא בכדורגל כמעט 25 שנה כבעלים עדיין מופתע שמקללים במגרשי כדורגל את הבעלים ומשפחתו.
באיומי התחזיקו-אותי-אני-הולך, טביב מסתיר נקודה די משמעותית: בחמש שנים שלו בבית"ר - ובית"ר היא קבוצה גדולה במונחים של הכדורגל הישראלי - הוא הביא 0 אליפויות, 0 גביעים, 0 גביעי טוטו, 0 העפלות לשלב הבתים באירופה. בזמן הזה הוא דאג לעשות לביתו וניקה את המועדון מנכסים: רוקאביצה, עומר אצילי, חזוס רואדה, איינבינדר, חנן ממן, אלי דסה, שלומי אזולאי, ושחרור נכסים מאסיבי נוסף צפוי בקיץ הקרוב - בשם האהבה כמובן, לא הכסף.
טביב רוצה שהקהל יסגוד לו. הוא לא בעלים. הוא בעלבית. בתפיסה שלו הוא בכלל זה שעושה להם טובה. הוא רוצה לקבוע את החילופים, הוא רוצה לקבוע מי ירוץ על קו שמאל, להכריע באיזה סגנון תשחק הקבוצה, מי יהיה החילוף הבא ובאיזו דקה. אם זה היה מביא משהו אז מילא.
מאז שהגיע טביב לבית"ר הוא הלך וניקה גם את עמותת האוהדים החוצה. כשהגיע החזיקה העמותה ב-25%, די מהר דוללה ל-15%, והיום נותרה עם 6% בלבד. הוא מיהר להשתמש בהסכם המשפטי שחתם מולם, לפיו הם מדוללים בכל שנה שהם לא מביאים את הכסף שהבטיחו. ביום הקריטי שבו ידרוש להעביר את הקבוצה גם בנתון הזה הוא ישתמש - בעלים של 94% ולא של 75%.
ונגיד שהניח את בית"ר על המדף - מה הוא מתכוון להשיג בהצהרה הזאת? איזה פראייר שמסתובב ברחובות ומחפש קבוצות כדורגל שמונחות על מדפים ייקח דווקא את זו עם הקהל הגזעני, ללא שום נכסים, ועם תו מחיר מופרך שייוצמד אליה. קבוצת כדורגל שבפחות משני עשורים החליפה ידיים ארבע פעמים.