מכריזים על הרפורמה בחברת החשמל / צילום: עמירם ברקת
בעד / עמירם ברקת
יהיה קשה לדברר את הרפורמה הזו, למרות שהיא נכונה: הכסף הולך להשקעות ברשת ההולכה ולהקטנת החוב.
יש לי מסר מרגיע למתנגדי הרפורמה בחברת החשמל באשר הם. הסיכוי שהרפורמה הזאת עוברת בכנסת הוא נמוך. הייתי אומר סיכוי אפסי אלמלא היכולות יוצאות הדופן שהפגין מנכ"ל האוצר, שי באב"ד, האיש שבמידה רבה הביא את הרפורמה עד הלום.
הרפורמה בחברת חשמל היא מסמך שאף פוליטיקאי לא יודע לקדם. היא הסיוט של כל יועץ תקשורת. היא מקצועית מדי, יסודית מדי, לטווח ארוך מדי, בלי תמונות של נוקאאוט וניצחון - והגרוע מכל: היא לא מגדילה את הנטו של הבוחר, סליחה צרכן החשמל. חיסכון של כמה עשרות שקלים בחשבון החשמל החודשי - מה יותר כחלוני מזה? העובדה ששר האוצר סמך עליה את ידיו איננה טריוויאלית כלל משום שהרפורמה הזאת לא תביא לו עוד מנדטים, ואין בה שום בשורה אלקטורלית מבחינתו אלא אם כן כחלון עד כדי כך מיואש שהוא בונה בבחירות הבאות על תמיכת עובדי חברת חשמל.
כל מי שמבין משהו בפוליטיקה יגיד שרפורמה בחברת החשמל זה קודם כל חיתוך עמוק בתעריף החשמל ואחר כך ביטול הטבת החשמל חינם - בלי זה אין מה ללכת לרב. במקום זה לאן הולך הכסף? להשקעות ברשת ההולכה ולהקטנת החוב של חברת החשמל. קשה, באמת קשה לחשוב על שני נושאים יותר נטולי אפיל אלקטורלי.
אבל במסמך העבה הזה, שחלק מפרטיו עדיין לא ברורים (העלות למשל) שנולד בתום חודשים ארוכים של מו"מ, ויתר כל צד על הדברים שתופסים כותרת תמורת הדברים שבאמת חשובים, לעובדים, לחברת החשמל, למשק החשמל ולמדינה.
עובדי חברת חשמל ויתרו על הגדלת שכר והסתפקו במענק רפורמה צנוע שישאיר להם בכיס אולי 15 אלף שקל אחרי מס. הם לא יתעשרו מהרפורמה הזאת אבל גם לא יתרוששו כשיפרשו לפנסיה. אם עד היום ההכנסה החודשית שלהם נחתכה בגיל 67 ב-60%. מעכשיו היא תיחתך ב-40% בלבד.
למנוע פשיטת רגל
המדינה ויתרה על הורדת התעריף כי בעוד כמה שנים זה היה מחייב אותה לחלץ את חברת החשמל מפשיטת רגל. ובגלל שהורדת התעריף הייתה מעכבת בשנים חיבור של מתקני אנרגיה מתחדשת ויצרנים פרטיים ומשאירה את המשק חשוף לאסונות טבע. המדינה ויתרה על הוצאת חברת החשמל מייצור חשמל, ואפילו אפשרה לה לבנות עוד שתי תחנות אבל הצליחה להוציא את ניהול המערכת והצליחה לקבוע עיקרון חשוב שחייב לשמש תקדים מכאן ולהבא: התמורה לעובדים לא תשולם במועד החתימה אלא בשלבים, כנגד ביצוע, ממש כמו ביחסי מזמין וקבלן.
אני לא מתרגש מקולות הביקורת של יצרני החשמל הפרטיים. במשך שנים הם עברו 'ויה דולורוזה' ביורוקרטית עד שקיבלו את כל ההיתרים ועכשיו, כשהם כבר בתוך הכרם הם לא רוצים להתחלק בענבים עם מצטרפים חדשים. יש להם הרבה מה להפסיד והם נלחמים ובצדק מבחינתם נגד המהלך הזה. אני כן מתרגש מהעובדה ששבעה (או שמונה או תשעה אבל מי סופר) רגולטורים הצליחו לשים בצד הרבה אגו ולהגיע ביניהם להסכמה - זה אולי ההישג הכי גדול של הרפורמה.
וישנו הסיפור של רשת ההולכה והחלוקה - אותם קווי מתח עליון, בינוני וגבוה שנזכרים בקיומם רק פעם בכמה שנים כשהסערות משביתות את אספקת החשמל ליומיים וכולם ממהרים לצייץ ולצעוק "איפה האחראים למחדל?", "הכתובת הייתה על הקיר" ו"איך הפכנו למדינת עולם שלישי". במשך שנים חברת חשמל מזניחה את הרשתות ומשתמשת בכסף לצרכים אחרים - החל מהחזר חובות ועד שי לחג. אפשר להתווכח על הדרך, אפשר לתהות ולתמוה מדוע לא נקבעו סנקציות למקרה שחברת החשמל שוב תתחמק מהשקעות ברשת (כפי שהציעו מנכ"ל משרד ראש הממשלה וראש המועצה הלאומית לכלכלה) אבל העובדה שמטרת העל של הרפורמה היא חיזוק ההשקעות ברשת הקווים מוכיחה שמדובר במהלך ששם לפני הכל את טובת משק החשמל ולא את טובת הבוחר בקלפי.
נגד/ סטלה קורין ליבר
הרפורמה תזלוג אל נמלי הים, מערכת הביטחון ומשרד החינוך. כסף ציבורי יממן עשרות אלפי עובדים מיותרים. העובדים בשירות הציבורי ירוויחו, הציבור יפסיד.
אם במשבר 2003 הציל בנימין נתניהו, אז שר האוצר בממשלת אריאל שרון, את כלכלת ישראל ממשבר פיננסי עמוק - אז ב-2018, אם יורה לקואליציה לאשר את הרפורמה בחברת החשמל שמובילים היו"ר יפתח רון-טל והמנכ"ל עופר בלוך, הוא מוביל את המערכת הכלכלית למשבר אזרחי עמוק. על הדרך הוא גם מוותר על הסיכוי הנדיר, שהוא עצמו מדבר עליו כבר עשרים שנים, לשינוי משמעותי ביחסי העבודה במשק ובכוח הלחץ של ועדים מונופוליסטים - שכן התנאי לחתימת ההסתדרות הוא משיכת העתירה לבג"ץ, שהוגשה על ידי המדינה, נגד כוח המניעה וההשבתה של עובדי מונופולים המשתמשים בכוחם נגד רפורמות מבנית לטובת המשק והתמיכה האוטומטית של בתי הדין לעבודה.
הסכמה של נתניהו לרפורמה, שמותנית במשיכת הבג"ץ, משמעה יציאה אישית שלו נגד המשפט הדרמטי העקרוני והכל כך נחוץ שנאמר, ביולי האחרון, על ידי נשיאת העליון אסתר חיות: אפשר שהגיעה העת לבחון מחדש את דיני העבודה.
הרפורמה הזו מחזקת תהליכים מסוכנים שמתנהלים כאן דווקא בשנות ממשלות נתניהו: העדפה ברורה ויתרונות חד משמעיים לשירות הציבורי, במקביל להחלשה, התדרדרות מתמשכת וברורה של המגזר העסקי.
רגולציה וסחבת
הממצאים מופיעים בדוחות הכלכלן הראשי באוצר, נתוני הלמ"ס ובנק ישראל: השכר בשירות הציבורי עולה לאורך השנים משמעותית יותר מזה שבמגזר העסקי, הגידול במספר המשרות במגזר עסקי נמוך משמעותית מהגידול במספר העובדים בממשלתי ציבורי (לא. זה לא אחיות רופאים ומורים כפי שנוח לשדר לציבור. זה יותר פקידים). התנאים הנלווים, ימי חופשה שנתית ומחלה הכי ארוכים במשק כולל צבירה, אישור אוטומטי מראש לשעות נוספות שבועיות שלא בהתאם לצורך ושעות נוספות "גלובליות", קרנות השתלמות אוטומטיות, אלפי שקלים בחודש שווי כספי של קביעות, והכי גרוע: העדר חובת אחריות, העדר חובת הוכחה של שירות המכוון לטובת הציבור, נציבות שירות מדינה ודין משמעתי ותרני ומעלים עין שמונע פיטורים גם במקרים קשים - כולם רק לטובת התעסוקה הציבורית ולרעת העובדים המממנים אותה, שכירים, פועלים, עסקים בינוניים, עסקים קטנים, וזעירים עובדי כוח אדם ועוד.
התוצאה: ביורוקרטיה, רגולציה, סחבת, פרוצדורות פרועות, פיריון נמוך ביותר ואחריות מכרעת לאי השוויון שהולך ומתגבר.
הרפורמה היקרה וחסרת המגבלות בחברת החשמל תזלוג לנמלי הים, לתעשיות הביטחוניות הממשלתיות, לחברות הממשלתיות והתאגידים העסקיים, למשל רשות שדות התעופה, הרשויות המקומיות, משרדי הממשלה, מערכת החינוך ומערכת הביטחון ועוד ועוד. בכולם, פחות או יותר כמו בחברת החשמל שכבר למעלה מעשור מדברת על אלפי עובדים שאינם משתלבים בעבודה אבל ממשיכה לשלם משכורות ומחכה שהציבור יממן את עזיבתם, יש עודף ברור של עשרות אלפי עובדים בשכר גבוה.
עכשיו, כשהרפורמה בחח"י מבטיחה 'פנסיית גישור', כלומר מימון פנסיה מלא מכספי תעריף החשמל, עד הגיע גיל כניסת קרן הפנסיה לעובדים העוזבים (וזה ראוי ונכון) אבל גם התחייבות לתוספת משמעותית, בשווי מיליארדים, לאלפי העובדים שנשארים רק כדי שיסכימו - אין ספק שיפתח כאן גל של מימון ציבורי כבד להטבות מיוחדות למיותרי השירות הציבורי.
דוגמא לביזיון: העלות המוצהרת של התוספת הזו נאמדת במעל 6 מיליארד שקל. אבל המספר הזה רחוק מלהיות נכון שכן בלילה בין רביעי לחמישי, גילו שההטבה, תוספת 1,700 שקל לחודש לפנסיה למעל 9,000 העובדים בחברה, שווה בערך 6.5 מיליארד שקל - אבל זה מחויב במס, אמר ראש רשות המיסים, ערן יעקב. (לא, לא חשבו על זה קודם). מיליארדים לאורך עשרות שנים. מי ישלם? העובד - לא. החברה - לא. ההסתדרות - נו.
אז איך מעבירים רפורמה עם בור כזה? רצים ליועץ המשפטי לממשלה ולמנהל רשות המסים ואלה מנסחים מילים חפוזות שעיקרן "יהיה בסדר". אם לא כך אז כך ואם לא אז נסדיר תקנת מס מיוחדת ומהירה. הכל בשעתיים באמצע הלילה.
11 שאלות לגבי הרפורמה בחח"י
מה הציבור ירוויח? כנראה ששום דבר
1. כמה זה יעלה לנו בשורה התחתונה? (אף אחד לא יודע לענות). מי ישלם? (רק הצרכנים).
2. מי יכול להבטיח שבעלי האג"ח של חברת החשמל לא ידרשו פירעון מוקדם שיעלה מיליארדי דולרים (באוצר אומרים: הנושא נבדק. אם יהיה פירעון מוקדם, הוא יעלה רק 1.3 מיליארד שקל).
3. מי יממן את הטבת המס לעובדי חברת החשמל? (הצרכנים).
4. איזה סנקציות יוטלו על חח"י אם לא תשקיע ברשת ההולכה והחלוקה? (כלום. ברפורמה אין סנקציות).
5. על מה מבוססת ההתחייבות שלפיה תעריף החשמל "יתחיל לרדת" בעוד שמונה שנים? (לא מבוססת ולא יכולה להיות מבוססת).
6. למה "התיקון הדרמטי" ברפורמה שיאפשר ליצרני החשמל הפרטי להתחרות גם בסגמנט של משקי הבית לא מופיע בכתובים? (כי מדובר בדיבורים בלבד. העובדים וההסתדרות מתנגדים).
7. מה שווי ההטבה שנדמה לכחלון שהוא נותן לציבור, אחרי ש"דרש" שכל עובד חדש שיתקבל לחברה לא יקבל חשמל חינם? (הנה עוד כמה שאלות: מהי העלות של חשמל "חינם" כיום? איך האפליה הזו תחזיק מעמד בבתי הדין?).
8. נגד החברה עומדת תובענה ייצוגית שעברה את העליון ונראית מבוססת. מי ישלם את המיליארדים? (שוב, הצרכנים).
9. ההסכם יאפשר להעביר 150 עובדים לחוזים אישיים, בניגוד לקומץ כיום. המשמעות של חוזה כזה היא זינוק בשכר. האם תהיה אפשרות לסיים את החוזה האישי במקרה שבו המנהלים לא מרוצים מהעובד? (השאלה נשארת פתוחה).
10. במסמכי הרפורמה נכתב שהמדינה תקנה מחברת החשמל את חברת ניהול המערכת. כמה זה יעלה? מי יחליט על המחיר? (הפקידים המקורבים לחח"י באוצר ובאנרגיה?), האם זה כלול במחיר המוצהר של 7-8 מיליארד שקל? (לא).
11. מה יוצא לציבור? (כלום. החברה היתה ותישאר מונופול).