ורק לצרכן לא נשאראיש אינו צריך להיות מופתע מטרפוד רכישת בנק אגוד על-ידי מזרחי, ומזימון שני הבנקים לשימוע ברשות ההגבלים העסקיים, כדי לספק להם תשובה שלילית. מלכתחילה ההחלטה הייתה פוליטית ונגועה בלחצים פוליטיים די מאסיביים שהופעלו על עו"ד אורי שוורץ, שסיפק את ההמלצה השלילית בנימוקים שתוארו על-ידי מקורבים לעסקה כ"הזויים". כנראה שהפחד לקבל החלטה כלכלית נכונה ולסגור בנק שאין לו שום זכות עצמאית, התבטל, כרגיל, בפני ההחלטה הפוליטית הנכונה, שתרצה את שרי הכלכלה והאוצר אלי כהן ומשה כחלון, ולא תדביק להם, חלילה וחס, סגירת בנק בישראל, רק כדי לשרת מטרות דמיוניות על תחרות. מה שהיה, היה וחלף: מזרחי טפחות ואגוד יקבלו תשובה שלילית ובפניהם האופציה לגשת לבית הדין להגבלים עסקיים ולהיאבק במשך שנה-שנתיים כדי לנסות לקבל תשובה חיובית. האם זו הדרך שבו יבחר מזרחי טפחות? דיונים משפטיים ארוכים שלא יכולה להיות ערובה שההחלטה תשתנה? ספק גדול.
במקביל לסיום הפסטיבל סביב אגוד-מזרחי טפחות, מתרחש לו בימים האחרונים פסטיבל מסוג אחר: פסטיבל הבנקים הדיגיטליים שאו-טו-טו יקומו כביכול בישראל. אז ככה: עוד חזון למועד. לשני אנשים בכירים מאוד יש אינטרס ברור בעידוד הפסטיבל הזה: הראשונה, חדוה בר, המפקחת על הבנקים, שפסטיבל התעניינות בהקמת בנקים דיגיטליים בישראל משרת את תמיכתה בבליעת אגוד על-ידי מזרחי טפחות. הנה, היא אומרת, בנק אחד ישן ומיושן עומד אמנם להיסגר בישראל, אבל בתור מחכים יזמים שרוצים לפתוח בישראל בנקים דיגיטליים. הצרכן, כמובן, רק ירוויח מזה.
השני הוא דרור שטרום, מי שעמד בראש הוועדה לקידום התחרות בתחום הבנקאות. קצב ההתקדמות של יישום המלצות הוועדה מתקדם בקצב צב, אם בכלל. תוצאות בפועל אין וספק אם יהיו בטווח הקרוב והשפעה על צרכנים כלל לא קיימת. לכן, הפסטיבל של הקמת בנקים דיגיטליים בישראל כמו לחמניות טריות, משרת את שטרום, בעיתוי מושלם: מחר תקיימנה ועדות הכלכלה והרפורמות דיון בהתקדמות רפורמות שטרום. אז התקדמות אין, אבל התקדמות בפסטיבל הבנקים הדיגיטליים בהחלט יש. אגב, שטרום עצמו מתנגד לרכישת אגוד על-ידי מזרחי טפחות באותו טיעון שחוק: בנק אחד יורד ממצבת הבנקים והדבר יגרום לפגיעה תחרות.
והגיע העת להיזהר מתקוות שווא מהקמת בנק דיגיטילי. ראשית, לקוחות שמעוניינים בכך כבר היום, מסוגלים לנהל בבנק שלהם כמעט את כל פעולותיהם בצורה דיגיטלית; שנית, יזמים המתעניינים בהקמת בנקים דיגיטליים אכן יש, אבל התעניינות ובדיקה, היא התעניינות ובדיקה - היא לא ערובה להקמת בנק כזה. בעשור האחרון קמו ועלו יוזמות להקמת בנק דיגיטלי חדש בישראל. אחת מהיוזמות הובלה על-ידי שלמה פיטרקובסקי ומשקיעים נוספים. כותרות העיתונים בישרו לפני עשור בחגיגיות שאחרי 30 שנה יוקדם בנק חדש בישראל - כולנו עדיין מחפשים אותו.
עם השנים הוריד בנק ישראל את דרישות ההון להקמת בנקים דיגיטליים, מ-100 מיליון דולר ל-50 מיליון שקל, ומוכן אף לתת ביטוח פקדונות לבנקים החדשים והקלות נוספות. אלא שהמכשולים עוד רבים: תנאי הכרחי הוא הקמת לשכת מחשוב - טכנולוגיה היא הרי הוצאה דרמטית לבנק. כהשוואה, לאומי השקיע בבנק הדיגיטלי שלו פפר כ-300 מיליון שקל, רובו הגדול השקעה טכנולוגית. המדינה אמרה אמנם שתקים לשכת מחשוב, מה שאמור להוריד דרמטית את עלויות המחשוב. אבל איפה זה בדיוק עומד? האוצר פרסם קול קורא, וזהו.
ונניח שיקרה הנס ויוקם פה בנק חדש, בנק דיגיטלי. מה יקרה לתחרות ומה תהיה ההשפעה על הצרכנים. אמנם מוקדם לשפוט את פפר של לאומי, שהושקעו בו מאות מיליוני שקלים עם ממשק ידידותי, פטור מעמלות, אפליקציית תשלומים ועוד הרבה דברים מגניבים ודיגיטליים. ו... האדמה רעדה? לא, היא לא.
שלא תבינו נכון: הקדמה הטכנולוגית תמשיך לשבש גם את המודלים העסקיים של הבנקים, ייתכן שזה יהיה יותר לאט מתחומים אחרים וייתכן שקצב אימוץ הטכנולוגיות בענף הפיננסיים יהיה ארוך יותר, אבל הוא יתקיים. דבר אחד בטוח בשני הפסטיבלים, זה של אגוד ומזרחי טפחות וזה של הבנקים הדיגיטליים: הם משרתים פוליטיקאים, הם משרתים רגולטורים - אבל הם רחוקים מלשרת את הצרכן.
