אורנה שמחון / צילום: איל יצהר
אפשר לא להסכים עם הרבה דברים שאומרת אורנה שמחון, מנכ"לית הטלוויזיה החינוכית בתשעת החודשים האחרונים, אבל כשהיא אומרת: "אני מציעה לא לקנא במצב שאני נמצאת בו, אני לא הייתי מקנאה באף מנכ"ל שנמצא בפוזיציה כזאת", לא נותר אלא להנהן בהסכמה.
"מצד אחד, הגעתי לנהל ארגון, והרצון הטבעי הוא להעיף אותו לשמיים. מצד שני, אני צריכה להכין את היום של אחרי יישום החוק", היא מתארת בראיון בלעדי ל-G וראשון מאז שנכנסה לתפקיד, את הסיטואציה הפתלתלה שבתוכה היא פועלת. "אמרתי גם לעובדים כאן, שאני מבינה את זה שאתם מתכוונים לעשות את הכול ולהיאבק כמה שתוכלו כדי לשנות את החוק, אבל יש גם מציאות. ובצד של המציאות, השעון מתקתק. אנחנו אמורים ב-15 באוגוסט להפסיק לשדר, ולכן במקביל למאבקים, אנחנו צריכים להגיע למתווה של הסכם לגבי היום שאחרי. אז מצד אחד, יש כבר מועדים למו"מ עם האוצר ועם נציבות שירות המדינה, ומצד שני, זה שקבענו מועדים למו"מ זה לא סימן שהעובדים אומרים נואש או שאני אומרת נואש".
הגעת לכאן אחרי שהחוק כבר עבר, כשידעת בעצם שזה ארגון שהמחוקק גזר עליו להיסגר.
"נכון, אבל אני מישהי שתמיד יש לה אמונה. התלבטתי מאוד, למדתי את הנושא, ידעתי לקראת מה אני באה, אבל אני חושבת שכששר או מנכ"ל מבקשים ממך לקחת כזאת משימה על עצמך אז לא אומרים לא. כרגע, מבחינתי, המטרה שלי היא שאם בסופו של דבר החינוכית אכן תיסגר, התנאים שיקבלו העובדים כאן יהיו המקסימליים. אני לא אזוז מפה עד שאחרון העובדים יהיה מסודר, ואנהל מאבק גם מול האוצר וגם מול הנציבות כי אני באתי לפה כדי לדאוג לעובדים שלי".
בינתיים, אנחנו כבר שומעים גם על מתיחות בינך לבין העובדים. הם מסרבים להוראה שלך להעביר את ארכיון החינוכית לתאגיד.
"אני תמיד אומרת להם את האמת בפנים: אני עובדת בשצף קצץ כדי שתהיה פה חיות ועבודה, ואני מנסה לשכנע שהטלוויזיה תישאר, אבל אם זה לא יקרה, אני אעשה את הכול ולא אעזוב עד שאחרון העובדים יקבל פה פתרון. יש לי אמון מול הוועדים, ואנחנו רק מתחילים את המו"מ. אנחנו לא נעשה חיים קלים לאוצר ולנציבות המדינה".
כמה עובדים ייקלטו בתאגיד? הם הרי מדברים על מספרים נמוכים מאוד של משהו כמו 10 עד 15 תקנים להפעלת כל האופרציה.
"אנחנו ננהל מו"מ קשוח גם עם אלדד קובלנץ (מנכ"ל כאן). האוצר מנהל מו"מ קשוח, וזה נאמר לי בצורה מפורשת, כדי שכמה שיותר עובדים שיודעים טלוויזיה וחיים את העולם הזה יעברו לתאגיד".
ובינתיים, האווירה פה קשה?
"האווירה לא פשוטה, אבל אתה יכול להסתובב ולראות שהאולפנים מפיקים ויש לנו תוכניות. העובדים נמצאים פה בחרדה קיומית, כי זה באמת חסר תקדים ש-180 עובדי מדינה אמורים להפסיק לשדר פה ב-15 באוגוסט, אבל בהיעדר הסכם, הם יכולים גם להישאר פה עוד שנה ושנתיים ולהמשיך לקבל שכר מהמדינה. והטלוויזיה עובדת, אנחנו נייצר עד הרגע האחרון. ב-1 ביולי נשיק לוח שידורים חדש עם 13 תוכניות חדשות כמו 'בדרכה' שעוסקת בהעצמה נשית, או עונות חדשות לסדרות דגל כמו 'החפרנים', 'שיחת נפש' ו'אני גיטרה'".
"עכשיו זה כחלון נטו"
הסיפור על מצבה הנוכחי של החינוכית, שנמצאת בחיינו מאז 1966, הוא פשוט, אבל גם מורכב. על-פי חוק השידור הציבורי שמכוחו עלה לאוויר תאגיד השידור כאן שהחליף את רשות השידור, שנה ושלושה חודשים לאחר תחילת שידורי התאגיד, כלומר ב-15 באוגוסט 2018, החינוכית תפסיק את פעילותה, ובמקומה יפעל תחת התאגיד ערוץ ילדים ונוער. אלא שבעוד שהחוק עסק בצורה מפורשת בגורלם של עובדי הרשות לאחר הסגירה, הוא לא כולל כל התייחסות לגורלם של 180 עובדי החינוכית, יחידת סמך של משרד החינוך, שכל המועסקים בה הם עובדי מדינה שמאוגדים בארבעה ועדים של ההסתדרות.
הוסיפו לכך את הרחש-בחש הפוליטי הבלתי נגמר סביב התאגיד והצעות החוק שמאיימות כל העת לנגוס בו או להחליש אותו, ואת ההתנהלות הישראלית האופיינית שבה שום דבר לא באמת סגור עד לרגע האחרון, ותקבלו שגם אם הסוף בהחלט נראה קרוב, עדיין אי אפשר להעלות את כתוביות הסיום על האפיזודה הזאת של הטלוויזיה החינוכית הישראלית. למעשה, במערכת הפוליטית ובקרב חברי הכנסת מסיעות הבית השונות, החינוכית נהנית מלא מעט אהדה, כפי שבאה לידי ביטוי במספר הצעות החוק שהוגשו בעניין ביטול סגירתה (כרגע, הרלוונטית שבהן היא הצעה של ח"כ מיקי זוהר - ראו מסגרת משמאל). גם שר החינוך נפתלי בנט, שהחינוכית כפופה לו, רמז בכמה הזדמנויות שהוא כמובן לא יצטער על השארתה בחיים.
אלא שבמשרד האוצר, הן בדרגים המקצועיים והן בדרג הפוליטי, נחושים נכון לעכשיו להשלים את המהלך הזה. גם בגלל נימוקים עקרוניים וסיבות כלכליות, וגם בגלל שפתיחת חוק השידור הציבורי כדי להשאיר את החינוכית בחיים תהווה פתח להכנסת עיזים ושינויים נוספים בחוק הזה, וזה כאב ראש ששר האוצר כחלון - שאחד מהישגיו הוא עלייתו של התאגיד לאוויר על אפו ועל חמתו של ראש הממשלה נתניהו - ממש לא מעוניין בו.
"עכשיו זה כחלון נטו", מפטירים ספק בייאוש ספק בתקווה במסדרונות החינוכית, שם עדיין ניתן למצוא אנשים שמאמינים שלמרות הכול, מקום העבודה שלהם לא חייב למות קצת אחרי אמצע התמוז. "כרגע, הבעיה המרכזית היא מדיניות האוצר", מודה גם שמחון שנעה כל העת על קו דק בשל היותה עובדת מדינה, שלא באמת יכולה לצאת חזיתית מול חוק קיים.
"אני קוראת לכחלון לשנות את דעתו, כי זאת תהיה בכייה לדורות. אבל כרגע, המדיניות של האוצר היא לממש את החוק הזה, כי לפי התפיסה שלהם יש פה 180 עובדי מדינה, שאני מניחה שזה מפתה לוותר עליהם, ויש פה לכאורה חיסכון של 120 מיליון שקלים, שזה סך התקציב של החינוכית, אז מבחינתם יאללה, למה לא? כי מה הבעיה לחסוך?".
מה באמת רע בלחסוך? זה כסף ציבורי, והציבור אמור ליהנות מחיסכון בו.
"מבחינתי, למנוע את סגירת החינוכית זה פרויקט חיי. אני עוסקת בהסברה כלפי קובעי המדיניות ומנסה לשכנע למה חשוב שהטלוויזיה החינוכית, שהיא נכס צאן ברזל ונכס תרבותי למדינת ישראל, לא תיסגר. יצרו פה במהלך השנים תוכניות לילדים ותוכניות חינוכיות ולימודיות שהן תוכניות איכותיות מהמעלה הראשונה".
כשמנסים לזקק את הטיעונים של שמחון נגד סגירת החינוכית, נשארים עם שני נימוקים מרכזיים. האחד נוגע לפן הכלכלי ולטענה שבמקום לסגור את החינוכית ניתן ליעל אותה ולהשיג חיסכון כלכלי דומה, והשני נוגע לפן החינוכי ולקשר שבין התכנים לבין משרד החינוך. "הדבר שאני הכי חוששת ממנו זה שתחת התאגיד לא תהיה זיקה בין משרד החינוך לבין התכנים", היא אומרת.
"עד היום, אם משרד החינוך הוביל תהליכים או מסרים ערכיים-חינוכיים בבתי הספר, אז הטלוויזיה החינוכית, כיחידת סמך של המשרד, הייתה ערוץ נוסף, מקביל ותומך, מעבר למה שנעשה בכיתות. אם אנחנו מנתקים את הזיקה הזאת, התאגיד ממשיך לשדר מה שהוא רוצה, ואני מניחה שהתוכניות שלו לילדים יהיו כאלה שלא תמיד המסרים הסמויים והגלויים בהן הם חינוכיים. המניע יהיה יותר קשור לרייטינג ולתחרות שלו עם הערוצים המסחריים, ובעצם הלכה הטלוויזיה החינוכית".
מהתאגיד נמסר בתגובה כי "בכאן פועלים אך ורק על-פי החוק. ערוץ הילדים והנוער יישען על התכנים המצוינים של החינוכית לצד תכנים חדשים".
"מכירה את שר החינוך היטב"
שמחון, אולי אפשר היה כבר לנחש, היא מורה בהכשרתה. החלה כמנהלת בית ספר של אורט בכרמיאל והתקדמה בתוך רשת החינוך. לפני למעלה מעשור מונתה למנהלת מחוז צפון במשרד החינוך כולו, תפקיד שאותו היא ממשיכה למלא גם כיום במקביל לתפקיד בחינוכית. סדר היום שלה, כפי שהיא מתארת אותו, נשמע מתיש במיוחד. מגיעה בשש וחצי בבוקר למתחם הטלוויזיה החינוכית ברמת אביב אחרי שיוצאת מביתה במושב אבן מנחם שבגליל המערבי ברבע לחמש. עובדת עד השעות הקטנות של הלילה, ועסוקה גם בסופי השבוע מכיוון שמערכת החינוך במגזר הערבי פועלת גם בהם.
איפה נכנס פה לתמונה שר החינוך? אם את כל-כך חוששת לניתוק הזיקה בין החינוכית למשרדו, אפשר היה לצפות שגם הוא וגם הדרגים המקצועיים במשרד יתריעו מפני סגירתה.
"נפתלי בנט ירש את המצב הזה. הוא הגיע למשרד במצב נתון, כשהחוק כבר קיים, והוא חתום על הסכם קואליציוני שמונע ממנו לעסוק בענייני תקשורת. עכשיו, אני אומרת לך, אני מכירה את שר החינוך היטב, הוא אדם שמכבד מאוד הסכמים. יחד עם זאת, שר החינוך ומנכ"ל המשרד מעבירים לנו מסר בצורה מאוד ברורה שאם זה יעלה לחקיקה, הם לא יתנגדו לתיקון החוק.
"תראה, בזמן חקיקת החוק היה מצב נדיר שבו גם שר האוצר וגם שר החינוך היו מאותה מפלגה (יאיר לפיד ושי פירון מיש עתיד) וזה הוביל לכך שהתקבלה החלטה שמהווה בכייה לדורות. אני מניחה שאם בתקופה הרלוונטית היה שר ממפלגה אחרת, הוא היה נאבק על זה בחירוף נפש".
הייתה כאן כפילות הרבה יותר משמעותית, וזאת העובדה שמנכ"ל התאגיד שימש בתקופת ההקמה וגם אחריה גם כמנכ"ל החינוכית.
"אני חושבת שבסיטואציה אחרת שבה היה מנכ"ל נפרד לטלוויזיה החינוכית, ולא מנכ"ל שהוא משרתם של שני אדונים, ולא הייתה אותה כפילות פוליטית - לא היינו מגיעים למצב שנחקק חוק כזה וסוגרים את החינוכית. היה כאן באיזשהו מקום ניצול הזדמנויות של מנכ"ל שניהל את שני הארגונים האלה, ומבחינתו, עיניו היו בתאגיד ויאללה, בוא ניקח את הפנינה הזאת - שהוא אומנם תרם לה רבות, בזמנו החינוכית הגיעה לפריחה ואין לי ביקורת אישית כלפיו - אלינו".
הרי קובלנץ, שאומנם בתקופתו החינוכית חזרה להיות רלבנטית, אמר בעצמו לפני עידן התאגיד, שהחינוכית צריכה להישאר עצמאית.
"נכון, הוא אמר את זה. לצערי הרב, כשיש מנכ"ל שמשרת את שני הארגונים, האינטרס הברור שלו זה בעצם להביא את החינוכית לתאגיד. בסיטואציה אחרת, החינוכית הייתה ממשיכה לפעול וליצור ועל זה אני הכי מצרה. היה פה צומת הזדמנויות שאפשר את סיפוח החינוכית, כי לא היה בתהליך אף אחד שהיא עניינה אותו".
קובלנץ הוא לא היחיד שהחזיק בשני כובעים, גם היועמ"ש אביגדור דנן עבד בשני הגופים במקביל.
"נכון, לכן כשאני באתי לפה קיבלתי החלטה ברורה. לא יכול להיות שיהיו פה אנשים שיעמדו בניגוד עניינים. קראתי ליועמ"ש ואמרתי לו תבחר, או שאתה הולך לתאגיד או שאתה פה. זה דבר ראשון שעשיתי, והוא הפסיק את העבודה שלו בתאגיד".
"שום דבר לא בחינם"
על-פי החקיקה הנוכחית, החינוכית אומנם אמורה להיבלע בתאגיד, אך כבר עם עלייתו לאוויר היא הייתה אמורה להפסיק לשדר את התוכניות שלה שעוסקות בענייני היום כמו "ערב חדש" (נקראת כיום "הערב החדש") או "עושים סדר". בפועל, התוכניות הללו - בהגשת אנשי תקשורת בכירים כמו דן מרגלית, אראל סג"ל או בן כספית - ממשיכות לפעול, במתכונת שהיא אולי מעט שונה.
בואי נשים בצד את עניין התאגיד, למה בעצם צריך גוף כמו החינוכית? ספק אם יש דוגמאות בעולם לתחנת טלוויזיה שגם כפופה למשרד החינוך וגם מפיקה תוכניות בענייני היום.
"אני אשאל אותך שאלה אחרת: למה משרד החינוך צריך להיות אחראי גם בחודשי הקיץ על הילדים כשהם לא בבית ספר? כי זה טוב לציבור. אני רואה את עצמי כנותנת שירות לציבור. הטלוויזיה החינוכית היא בעצם כלי בידי שר החינוך ומשרד החינוך להעביר מסרים אחרים".
מה הקשר בין תוכניות כמו "הערב החדש", "עושים סדר" ו"סוגרים חשבון" למשרד החינוך ולשירות שלו לציבור?
"המהות של הטלוויזיה החינוכית זה ילדים ונוער. אנחנו משדרים מעט תוכניות שהן לאוכלוסייה היותר בוגרת, שבהן אנחנו מתייחסים לסוגיות חברתיות מהותיות בצד האקטואליה, ומנגישים אותן לציבור כטלוויזיה חינוכית. אני חושבת שהחינוכית צריכה לשדר גם לילדים, גם לנוער, וגם למבוגרים, כי כשאתה מחנך ילדים, אתה צריך לראות את התמונה השלמה. אתה לא מחנך ילדים בלי ההורים שלהם. אנחנו רוצים להביא את הילד ואת המשפחה שלו, ולכן אנחנו מתעקשים על תוכניות למבוגרים, אבל במינון נמוך".
הרבה מאוד הפקות של הטלוויזיה החינוכית יוצאות להפקה חיצונית של חברות פרטיות. איך את רואה את הסידור הזה? זה לא פתח לצרות?
"אנחנו תמיד שמרנו על איזון של 50-50 בין הפקות פנים להפקות חוץ. הפקות פנים הן יותר זולות ומאפשרות להשקיע יותר בתוכן. אנחנו עובדים רק באמצעות מכרזים שכוללים גם מרכיב של איכות וכמובן גם מרכיב של מחיר".
התכנים שלכם היו אמורים להיות משודרים בשעות הבוקר בתאגיד, אבל זה לא קורה בגלל התנגדות הוועדים, ובמקביל, כיום דווקא כן אפשר למצוא חלק מהתכנים בערוץ עשר. למה ערוץ ציבורי צריך לספק תוכן חינם לערוץ מסחרי?
"העדיפות שלי הייתה להוציא את התכנים לערוץ ציבורי ואני יזמתי את המו"מ ואת השיח עם קובלנץ בתחילת דרכי. העובדים לא היו מוכנים לכך בשום פנים ואופן, ואני יכולה אולי להבין את התחושות שלהם על רקע זה שהיה כאן מנכ"ל שכיהן בשני תפקידים סותרים. גם אם אני חלוקה עליהם, אני מבינה אותם.
"לגבי ערוץ עשר, אני אגיד לך מה הרציונל: אנחנו רוצים להנגיש כמה שיותר תוכניות חינוכיות לכלל הציבור, אנחנו יודעים שבמיוחד בעידן הזה של התחרות בטלוויזיה (אחרי פיצול ערוץ 2) אנשים נמצאים הרבה בערוצים המסחריים. עשינו איתם הסכם, וגם ערוצים אחרים כמו ערוץ 20 הביעו עניין, ואנחנו עכשיו בוחנים ושוקלים את זה".
מה הם נותנים לכם בחזרה?
"שום דבר לא בחינם. ערוץ עשר משדר אצלו פרומואים גם לתוכניות שלנו וגם לאפליקציה שלנו וגם מפנה לערוץ 23, וככה אנחנו בעצם מגדילים את האפשרות של האנשים להיחשף לכך שיש תוכניות איכות בטלוויזיה החינוכית. זה כסף ציבורי שכבר הושקע בתוכן, אז אנחנו רוצים שכמה שיותר ילדים ייחשפו לתוכניות האלה. אגב, אני לא יזמתי את המו"מ, הם פנו אליי, ולמה הם פנו אלינו? כי הם יודעים שיש לנו תוכניות איכותיות".
התשובה היותר צינית היא שהם פנו אלייך כי הם בקשיים ורוצים תוכן בחינם.
"תראה, במו"מ, לכל צד יש אינטרס. האינטרס שלי הוא שיותר ילדים ויותר הורים יראו את הטלוויזיה החינוכית, ואל תשכח שהיום התחרות היא יותר קשה כי אנחנו נמצאים באפיק 23, ובגלל השינוי במספרי האפיקים התרחקנו מהרצף של 11 עד 14".
תגידי, בכנות - איך זה ייגמר?
"בסוף אני רוצה להאמין שאנשי הציבור שאנחנו כרגע תלויים בהם - חברי כנסת והשרים - יתעשתו ויבינו שאסור להרוס פה מפעל חיים. יש בי אמונה שבשעת המבחן מישהו יתעשת והחינוכית תינצל. אבל אני בן אדם מאוד פרגמטי וריאלי, ואם ב-15 באוגוסט החוק הנוכחי כן יבוצע, אני רוצה להסתכל לעובדים בעיניים ושהם יאמינו שעשיתי בשבילם הכול. אם זה יקרה, זה יהיה מאוד עצוב בשבילי, זה יהיה היום העצוב בחיי".
מיקי זוהר יציל את החינוכית? | ולמה החינוכית לא מפרסמת את תוכנית ההתייעלות שלה בשקיפות?
חבל ההצלה אחרון שאולי עשוי למנוע את סגירת החינוכית בעוד פחות משלושה חודשים, הוא הצעת חוק של ח"כ מיקי זוהר (ליכוד). ההצעה, שנחשפה ב"גלובס", כוללת קיצוץ משמעותי בתקציב החינוכית, שעומד על-פי הערכות על כ-120 מיליון שקל בשנה, והיא קובעת כי בשנת 2019 יעמוד התקציב על כ-90 מיליון שקל, ואילו החל מ-2020 ואילך יסתכם התקציב השנתי ב-72 מיליון שקל בלבד. להצעה של זוהר - שמקדם במקביל גם חוקים אחרים שכוללים שינוים בחוק השידור הציבורי - קדמו הצעות חוק של ח"כ אורן חזן (ליכוד), שעליה חתם יו"ר הקואליציה דוד אמסלם, והצעה של ח"כ יוסי יונה (המחנה הציוני), שנהנתה אף היא מתמיכה נרחבת בקרב סיעות הכנסת מימין ומשמאל.
הצעתו של ח"כ זוהר - שאמורה להגיע לוועדת השרים לענייני חקיקה במהלך יוני - שונה מההצעות שקדמו לה מכיוון שהיא מטפלת גם בנושא הכלכלי, זה שלטענת האוצר הוא המוטיבציה המרכזית למהלך הסגירה. על פניו, טיעוני האוצר נשמעים הגיוניים מבחינה כלכלית. ערוץ טלוויזיה שיופעל בעיקר באמצעות מיקור חוץ של חברות הפקה פרטיות ויתוקצב ב-40 מיליון שקל בשנה, יהווה חיסכון משמעותי לעומת המצב הנוכחי. שמחון מנגד טוענת כי הציגה לאוצר תוכנית כלכלית מפורטת שבה "הראיתי שלהשאיר את הטלוויזיה החינוכית ולסגור אותה זה עולה כמעט אותו דבר".
אבל אתם מסרבים לפרסם את התוכנית הכלכלית הזאת בצורה גלויה ושקופה בתקשורת.
"אני יכולה להגיד לך בשיא השקיפות שהתוכנית שאנחנו הגשנו אומרת שאנחנו גם מוכנים להתייעל, ושנפיק את אותם תכנים באותה רמת איכות עם פחות עובדים. הצגנו תוכנית מפורטת לאוצר, והאוצר דחה אותה. אני חושבת שאם מוכנים להעביר סכומים מאוד נכבדים לשידור הציבורי בכל שנה, אז היה אפשר להשאיר את הסכומים האלה כאן ולאפשר לנו להמשיך להפיק תוכניות איכות כמו שהפקנו עד עכשיו".
אורנה שמחון | אישי: 57, נשואה 2 לשר לשעבר שלום שמחון ("יש לנו הסכם לאורך כל הדרך שהוא לא מתערב לי בעבודה שלי ואני לא מתערבת בעבודה שלו. יחד עם זאת, היות שאני חיה בבית שהוא פוליטי, ובעלי עשה הרבה משאים ומתנים בחייו, אז אפשר להגיד שספגתי הרבה מהעולם הזה"). מתגוררת במושב אבן מנחם | תפקידים קודמים: מנהלת אזור חיפה והצפון של רשת אורט, מנהלת מחוז הצפון במשרד החינוך וחברת הנהלת המשרד (מחזיקה בתפקיד במקביל גם כיום)