אסדת קידוח / צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב
גילוי מאגרי הגז הטבעי מול חופי ישראל יכול היה להיות בשורה גדולה. מפעלים בתי עסק וגופים ציבוריים, כך הבטיחה הממשלה, יוכלו להתחבר לרשת הגז, להפחית עלויות וגם להוריד את פליטת המזהמים. הציבור היה אמור להרוויח פעמיים - גם אוויר נקי יותר וגם יוקר מחיה נמוך יותר. כל זה נשמע טוב, אבל טיפול כושל ורגולציה מנותקת הובילו לשורת מחדלים, שפוגעים בעסקים, פוגעים בעובדים ובוודאי שלא תורמים דבר לאיכות האוויר של כולנו.
מדינת ישראל כשלה בניצול מלוא פוטנציאל הגז. לפי נתונים שפרסם משרד האנרגיה רק לאחרונה, חוברו לגז טבעי 48 צרכנים פעילים בלבד. זה רחוק מהיעד, הנמוך כשלעצמו, שהציב המשרד לאותה שנה. גם בפריסת הצנרת אנחנו הרחק מאחור.
התוצאה של המחדל הזה היא שגז טבעי בישראל הפך לסיכון עסקי, פיננסי ותפעולי במקום הזדמנות עסקית. בעלי רישיונות החלוקה השקיעו עד היום כ-500 מיליון שקל, כאשר ההכנסות שלהם זניחות: כ-7 מיליון שקלים לשנה. רק כ-25% מהצרכנים הפוטנציאליים חתמו על הסכמי החלוקה, כאשר בפועל, כאמור, רק מספר מצומצם של צרכנים הצליחו להתחבר לרשת.
גם בצד הצרכנים המצב חמור. כ-153 עסקים שביצעו הסבה לגז, בהשקעה של מיליוני שקלים, ממתינים עדיין לחיבור. המפעלים האלה בנו על החזר ההשקעה מתוך החיסכון בעלויות, וכעת הם תקועים.
אחד הגורמים לכך הוא שמודל חלוקת הגז בישראל הוא ליברלי מדי. יש בו הנחה חזקה ולא נכונה שחלוקת הסיכונים במכרזי החלוקה תתבסס על כך שהמדינה אכן תקדם את רשתות החלוקה - אם לא בכסף אז באמצעות הפעלת כלים רגולטוריים. בפועל, ברמת רשתות החלוקה, המדינה מצידה לא עשתה דבר.
לצד הכישלון של המדינה לספק מקורות אנרגיה נקיים וזולים, היא קובעת חקיקה סביבתית בתחום איכות האוויר שהיא המחמירה ביותר בעולם ונשענת על חלופות יקרות, ללא הצדקה סביבתית.
חלקים גדולים מהרגולציה הבלתי מידתית הזו, שנקבעה לאחרונה, אינם נכונים מקצועית ועלולים להביא לסגירת עסקים רבים בישראל ולעלייה בשיעורי האבטלה.
עד היום לא הופעל במדינת ישראל מנגנון ברור ומוסכם של הערכת ומדידת השפעות הרוחב של הרגולציה, שנועדה לתת פתרון רחב למפגעים סביבתיים. בפועל, כל רגולטור פועל על סמך שיקול דעתו ומוציא הנחיות מנקודת המבט הצרה שלו, וזאת בניגוד למקובל ברחבי העולם.
חמור מכך, הנחיות שיוצאות אינן נכונות וכתוצאה מכך נפגעת היכולת של עסקים קיימים לשדרג את המערכות שלהם בפרקי זמן סבירים, כפי שמקובל בעולם המערבי - מצב שמוביל את סביבת העסקים בישראל לכאוס.
התוצאה - כישלון כפול של הממשלה, הן באספקת אנרגיה נקייה והן בקידום חקיקה מודרנית בנושאי סביבה לפתרון בר-קיימא של מפגעים סביבתיים, תוך שמירה על התעסוקה.
אחת הבעיות המרכזיות היא חוסר יכולת ואי רצון של הפקידות הממשלתית לבצע את הרפורמות הנדרשות על פי החקיקה האירופית. אותה פקידות הפועלת כיום בהיסטריה כתוצאה מפופוליזם ציבורי ותקשורתי, אינה לוקחת סיכונים וקובעת חקיקה בלתי מידתית, שאינה מאפשרת לסקטור העסקי לפעול בוודאות בישראל. כך, אין לנו אוויר נקי, וגם לא תהיה לנו עבודה.
■ מנכ"ל המכון הישראלי לאנרגיה וסביבה.