מאבק ירושה / צילום: Shutterstock
אדם הזכאי לנתח בירושה יכול להחליט שהוא אינו מעוניין לקבל את חלקו, ולהסתלק מהעיזבון. הדרך המשפטית לעשות כן היא לחתום על תצהיר על-פי טופס מובנה ולהגישו לרשם לענייני ירושה. מרגע שתצהיר זה התקבל בידי הרשם, היורש נמחק ממצבת היורשים כאילו לא היה שם מעולם, ללא קשר למועד הוצאת צו הירושה או צו קיום הצוואה לאחר מכן.
בדרך-כלל יורשים בוחרים להסתלק מחלקם בירושה לטובת קרובי משפחה אחרים, כך לדוגמה ילדים מסתלקים מהעיזבון לטובת ההורה שנותר בחיים, כדי לאפשר לו שליטה מלאה בנכסים, ואחים מסתלקים מחלקם לטובת אח, שמצבו הכלכלי קשה יותר.
כך נהגה גם יורשת מחיפה, אשר עניינה נדון השבוע בבית המשפט המחוזי. לאחר מות אביה היורשת חתמה על תצהיר, בו היא מוותרת לטובת אחיה על החלק המגיע לה במקרקעין השייכים לאביהם ולדודם, אולם כעבור מספר שנים התחרטה על הוויתור וביקשה מבית המשפט לאפשר לה לחזור בה מהסכמתה.
אין ספק כי אם מסתלק מירושה מצליח לשכנע את בית המשפט שהנסיבות שבהן הוא חתם על כתב ההסתלקות לא היו כשרות, אלא עלו לכדי ניצול, עושק, מרמה וכדומה - הרי שככל חוזה אחר, גם ההסתלקות תהא בטלה.
במקרה הנדון היורשת טענה כי אחיה, הצעיר ממנה ב-3 שנים, ניצל את טוב-לבה, את אהבתה ואת חולשתה כלפיו, והחתים אותה על תצהיר ויתור בטוענות-שווא, על-פיהן הבית שהיו זכאים לרשת הוא חורבה, ערכו זניח, ורובצים עליו חובות כבדים. כמו כן טענה היורשת כי אחיה אף הורה לה להסתיר את ויתורה מבעלה ומילדיה, כדי לאפשר את ניצולה.
בית המשפט לא השתכנע שחתימת הוויתור על-ידי היורשת לטובת אחיה נעשתה בתנאים שפגעו בהבנתה או ברצונה החופשי, ולכן נותרה השאלה האם תצהיר הוויתור עליו חתמה היורשת הוא תצהיר הסתלקות מירושה או תצהיר מתנה, והאם קיימת ליורשת אפשרות חוקית לחזור בה בכל אחת מהאפשרויות.
פסיקתו של בית המשפט העליון לפני כניסת חוק הירושה לתוקפו אפשרה למסתלק לחזור בו מהסתלקותו, כשזו נעשתה ללא תמורה. חוק הירושה עצמו שותק באשר לאפשרות החרטה, ולכן דעות השופטים כיום חלוקות לכאן ולכאן. חלק מהשופטים סבורים כי מסתלק רשאי לחזור בו כל עוד לא הוגש התצהיר לרשם לענייני ירושה או לבית המשפט, אך משהגיש היורש הודעה הסתלקות כדין, לא ניתן להתחרט.
מאידך נשמעת גם דעה שונה בפסיקה, לפיה כאשר הסתלקותו של יורש מחלקו בעיזבון נעשית ללא תמורה, חלים עליה דיני המתנה, המאפשרים לנותן המתנה לשנות את דעתו, כל עוד לא הושלמה הענקת המתנה (לדוגמה על-ידי רישומה בלשכת רישום המקרקעין), וכל עוד לא שינה מקבל המתנה את מצבו לרעה בהסתמך עליה. כמו כן מאפשר הדין לנותן המתנה לדרוש את החזר מתנתו בתנאים מסוימים, כאשר מקבל המתנה נוהג כלפיו באופן מחפיר.
המקרה שנדון השבוע טרם הוכרע סופית, ככל הנראה דווקא משום ניסיונו של האח להתחכם ולכסות את כל הזויות המשפטיות. הדרך המשפטית הנכונה הייתה להחתים את האחות על הטופס הסטנדרטי של הסתלקות מירושה, להגישו לרשם לענייני ירושה, להוציא צו ירושה ולהביא לרישום מסודר של הזכויות על שם האח. תחת זאת חתמה האחות על תצהיר שנוסח עצמאית, ובו הצהירה כי היא גם מסתלקת מחלקה בעיזבון וגם נותנת את חלקה במתנה לאח.
התצהיר לא הוגש לרשם לענייני ירושה, לא הוצא צו ירושה, ולא הושלם רישום הזכויות. לפיכך בית המשפט יידרש כעת לדון והכריע כיצד לסווג את המסמך, האם הוא מהווה תצהיר הסתלקות מירושה או הסכם מתנה. ככל שיקבע כי זוהי הסתלקות, הרי שאין לה תוקף משאינה עומדת בדרישות החוק, וככל שמתנה, הרי שיהיה צורך לבחון את חוקיות ההסכם, והשלכותיו בהתאם לדיני המתנה.
■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il