פרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן / צילום: תמר מצפי
בגיליון סוף השבוע שעבר של "גלובס" ניתח הפרשן המשפטי, חן מענית, באופן נרחב ומקצועי, מי הוא/היא בעל/ת הסיכויים הגדולים ביותר לרשת את שי ניצן בתפקיד פרקליט/ת המדינה הבא/ה.
ניתוח זה מעורר כמה תהיות ומחשבות.
לפי הכתבה, למרות שניצן יסיים תפקידו כפרקליט מדינה רק בעוד כשנה וחצי, הרי שבחדרי-חדרים כבר החל המאבק על הכיסא בין אלה שרואים עצמם כמועמדים למשרה. מאבקים פנימיים, על תפקידים בכירים, הם דבר שגרתי בכל ארגון. ואולם העובדה שהם מתחוללים זמן כה רב לפני תום כהונתו של פרקליט המדינה המכהן, מהווים תמרור אדום למצבה של הפרקליטות. מאבק שמתחולל ומגיע לשערי העיתון שנה וחצי לפני תום הקדנציה מלמד דבר או שניים על התרבות הארגונית ועל היעדר מנהיגות חזקה דיה.
השינוי שחל בזהות ראש ועדת האיתור לתפקיד פרקליט המדינה, משופט בית משפט עליון בדימוס בעבר, ליועץ המשפטי לממשלה כיום, טרף את הקלפים בכל הנוגע לכללי המשחק לזכייה בתפקיד הנכסף. מי שבעבר היו מועמדים מובילים ובטוחים לתפקיד, פינו מקומם למועמדים אחרים, מבתי גידול שונים.
מועמדים מובילים לרשת את תפקיד פרקליט המדינה, הם בכירים מבית - פרקליטות המדינה ומשרד המשפטים. הללו נמצאים בקשרי עבודה שוטפים ותדירים אל מול היועץ.
מרגע שקיבל לידיו היועץ המשפטי לממשלה את הכוח להשפיע באופן כמעט מוחלט על המועמד שייבחר לתפקיד פרקליט המדינה, כל מי שרואה עצמו מועמד פוטנציאלי לתפקיד, בין אם ממשרד המשפטים ובין אם מהפרקליטות, יימנע, מטבע הדברים מעימותים אל מול היועץ. וכך, מחלוקות וחילוקי דעות מקצועיים, שהיו דבר תדיר למדי וחלק משגרת העבודה בין צמרת פרקליטות המדינה לבין היועץ, כמעט שפסו מן העולם. מטבע הדברים מי שרואים עצמם מועמדים לתפקיד פרקליט המדינה מנסים לפעול בהרמוניה ושיתוף פעולה מול היועץ.
במקום שבו המאבקים על ירושת תפקיד פרקליט המדינה מתחילים כבר שנה וחצי לפני התפנות הכיסא, בפועל עמדת היועץ ועמדת צמרת הפרקליטות - חד הם. אם לא די בכך, הרי שאף לאחר שנבחר פרקליט מדינה, מטבע הדברים, הוא חש עצמו מחויב למי שהביא לבחירתו - היועץ, ולכן אף לאחר בחירתו ומינויו של פרקליט מדינה, התיאום, ההבנות והעדר המחלוקות המקצועיות בין שני בכירי מערכת אלה נשמרים.
ההבחנה הברורה שהייתה בעבר, בין פרקליט מדינה, שהוא גורם מקצועי שצמח מתוך מערכת אכיפת החוק ואינו מינוי פוליטי - לבין היועץ המשפטי לממשלה, הנבחר על-ידי ועדה המורכבת ממינויים של ראש הממשלה ושר המשפטים, היטשטש כליל.
לא בכדי מפרטת הכתבה ב"גלובס" את סמכויותיו של פרקליט המדינה ומנסה להדגיש את העוצמה ואת הכוח שבתפקיד זה. בשנים האחרונות אנו עדים לכך שפרקליט המדינה "נעלם".
וכך, הניתוח לגבי השיקולים הענייניים והמקצועיים ביחס לסיכויים של המועמדים השונים לרשת את כיסא פרקליט המדינה, הם רק חלק קטן מהתמונה. בפועל, מאחורי שיקולים פומביים וענייניים אלה ישנה רשת סבוכה ומפותלת של שיקולים הנוגעים לקשר ולשיתוף-הפעולה בין המועמדים הפוטנציאלים לבין היועץ, שהוא בעל המשקל הרב ביותר במינוי פרקליט המדינה.
מדובר במשחק ידוע מראש. בעולם האמיתי, המשקל של הניסיון והמקצועיות עלול לסגת אל מול הדרישה להוכחת נאמנות אישית ושלל קריטריונים נוספים, שלא יגיעו לעין הציבור.
לעניין זה יש לתת את הדעת אף לדרך עד מינויו של אביחי מנדלבליט לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. הדרך הייתה רצופה מהמורות ומכשולים. רבות נכתב על חוות-הדעת הנוקבת שפרסם היועץ הקודם, יהודה וינשטיין, במטרה לטרפד מינויו של מנדלבליט לתפקיד. חרף האמור, חרף פרשת אשכנזי, חרף ההליכים שהתנהלו נגדו, הצליח מנדלבליט להתמנות לתפקיד. לצורך כך הוא עמל רבות אל מול גורמים שונים, חלקם מקורבים ביותר לראש הממשלה ורעייתו, במטרה להבטיח זכייתו בתפקיד. ועתה, אותו יועץ הוא הגורם המכריע שיקבע מי ימונה לתפקיד פרקליט המדינה הבא.
שקלול אופן בחירתו של היועץ הנוכחי לתפקידו, עם העובדה שהוא בעל המשקל הרב ביותר בבחירת פרקליט המדינה הבא, מלמדת דבר או שניים לגבי השיקולים והדרישות ממי שמעוניין לרשת את תפקיד פרקליט המדינה.
כדאי לא להתעלם משיקולים כבדי-משקל אלה, כאשר מנסים להמר מי יהיה פרקליט המדינה הבא.
■ הכותב היה הממונה על משמעת בשירות המדינה וניהל מאבק משפטי אל מול משרד ראש הממשלה ונציבות שירות המדינה. כמו כן היה עוזר אישי של פרקליטת המדינה עדנה ארבל.