אוהדי כדורגל / צילום: שאטרסטוק
1. ההעפלה של ליברפול לגמר ליגת האלופות 2018 יכולה לתאר מה קרה למפעל הזה מאז זכתה בו בפעם האחרונה שלה, ב-2005: כשליברפול זכתה אז בתואר היא קיבלה סכום דמיוני של 30.6 מיליון אירו. 13 שנים קדימה - אם ליברפול תנצח בגמר בשבת בקייב את ריאל מדריד הסכום הכולל שתקבל מאופ"א יעמוד על 82.7 מיליון אירו. ריאל אם תנצח תקבל מעט יותר - 87.2 מיליון אירו.
הסכומים של השתתפות בליגת האלופות הם פנומנליים, תוצאה של ההצלחה האדירה של המפעל ובמקביל הלחץ התמידי שמקפידות הקבוצות להפעיל כדי לזכות לנתחים הולכים וגדלים. אבל כדאי להסתכל על הדברים בפרופורציות - למשל, מהו כוח הקנייה של הכסף הזה. כשליברפול זכתה ב-2005 הכסף שהכניסה מליגת האלופות יכול היה לקנות לה כמעט את השחקן היקר ביותר באותה עונה - מייקל אסיין שנמכר באותו קיץ עבור 38 מיליון אירו לצ'לסי; עם הכסף שליברפול או ריאל יקבלו השנה הן יוכלו לקנות במונחים של הקיץ הקודם רק שליש מהשחקן היקר ביותר - ניימאר (222 מיליון אירו).
ליגת האלופות צומחת במקביל לצמיחה של הכדורגל האירופי. היא עלתה וצמחה לתפארת אבל המרכיב שלה בחיי המועדונים דווקא אינו גרנדיוזי כבעבר. המועדונים התקדמו במקומות אחרים באופן עוצמתי הרבה יותר מהגידול שאופ"א מציעה. למשל, ליברפול שקיבלה על סט התלבושת שלה כ-12 מיליון אירו ב-2005 (מריבוק וקרלסברג), תקבל השנה כמעט 70 מיליון אירו (סטנדרד צ'רטרד וניו באלאנס). וכך זה ממשיך בכל החזיתות והתחומים, בזכויות שידור, בהכנסת משיווק, משלש ומרבע את עצמו. וכל הדברים האלו קרו לה בתקופה שבה בקושי שיחקה בליגת האלופות - השתתפה רק בשתיים משבע העונות האחרונות של המפעל.
הלחץ של המועדונים יישא פרי גדול מאוד גם בעונה הבאה. אופ"א, שעומדת בפני שינויים גדולים בפורמט של ליגת האלופות מהעונה הבאה (בשורה רעה לאלופה הישראלית הפועל ב"ש שתצטרך נס כדי להיכנס למפעל), צפויה לגידול בהכנסות, מ-2.3 מיליארד אירו בעונה ל-3.4 מיליארד אירו. זה אומר שיותר ויותר קבוצות יסיימו עונה אירופית של 10-13 משחקים עם למעלה מ-100 מיליון אירו עבור מענקי השתתפות. מיליון אירו לכל 10 דקות משחק, מה רע?
2. ריאל וליברפול לא נמצאות על אותה סקאלה כלכלית. הן היו שם בעבר, עד שריאל וברצלונה גילו את שערי הגלובליזציה והתנתקו משאר היבשת. ב-2003, כמעט קשה להאמין, ליברפול עוד הסתכלה על ריאל מדריד מלמעלה עם הכנסה של 154 מיליון אירו ותפסה את המקום החמישי בטבלת המועדונים העשירים ביבשת, לעומת 152 מיליון של המדרידאים שדורגו מקום אחד מתחת. באותה שנה ריאל עשתה צעד ששינה את ההסתכלות על כדורגל - זה אינו משחק שפונה למקומיים או לבני היבשת. היא הפסיקה להסתכל מעבר לכתף ופנתה לכבוש את העולם. השלימה את בניית הגלקטיקוס הראשונה כשהביאה את דייויד בקהאם (שהצטרף לרונאלדו הברזילאי, זידאן ופיגו שהגיעו קצת קודם לכן) והתחילה לספור כסף. היום ריאל היא עסק שמגלגל כמעט 700 מיליון אירו בעונה, ליברפול בעונת שיא השנה תתייצב על סביבות ה-450 מיליון. מהסיבה הזאת עדיין משמשת ליברפול קבוצה שממנה "ניזונות" הגדולות של היבשת - לואיס סוארז (87 מיליון אירו) וקוטיניו (120 מיליון) נמכרו לברצלונה, ראחים סטרלינג למנצ'סטר סיטי (64 מיליון) בסכומים שהמועדון לא יכול היה לסרב להם.
3. הגמר בין ליברפול לריאל מדריד גורר איזושהי מחשבה נעימה ורומנטית על כך שבכדורגל בכל זאת הכל אפשרי. הנה, ליברפול מכל הקבוצות הגדולות והעשירות הראתה שלא תמיד הכסף מנצח. ברצלונה, מנצ'סטר יונייטד, באיירן ופריז סן ז'רמן העשירות, ארבע מחמש העשירות של היבשת, לא הצליחו להגיע לגמר בקייב. אבל אין כאן שום רומנטיקה. בכל עשר העונות האחרונות זכתה בתואר קבוצה שדורגה באותה עונה בין 10 הקבוצות העשירות ביבשת (לפי דירוג פירמת דלויט), ובכל הגמרים האלו שיחקו קבוצות שנכללו בין 20 הקבוצות העשירות ביבשת. גם ליברפול "הקטנה" לא הגיעה משום מקום ומדורגת בתוך העשירייה הנוכחית של הקבוצות העשירות ביבשת (מקום 9).
המעגל של הכסף הגדול שימשיך להיכנס יהיה, שוב, מנת חלקם של המועדונים הגדולים. ככל שאופ"א תגדיל את סכומי הכסף ובמקביל תקשה על כניסה למפעל היא רק תנציח את הפערים. העשירים ימשיכו להחזיק את השחקנים הגדולים, לשלם את המשכורות הגדולות ולהתמודד על תואר אלופת אירופה.