בואו נגיד את האמת: מבחינה ציבורית אף אחד מאיתנו לא באמת מוטרד באמת אם בשל שביתת השחקנים ליגת העל בכדורסל תוקפא ותסתיים כבר עכשיו. האלופה גם ככה לא משחקת ביורוליג ולא מעפילה לשום מקום משמעותי, ועם רייטינג טלוויזיוני של שברירי אחוז דווקא האופציה של סגירת העסק נראית טובה יותר. למה? כי הגענו לנקודה שבה אפשר לסדר הכל פעם אחת ולתמיד בלי כל מיני קומבינציות של חוק רוסי או כמות הזרים שמותר לרשום. אפשר ללכת לנקודה שבה התחיל השבר והנזק: הטבות המיסוי לספורטאי חוץ.
מהבחינה הזאת ראשי הקבוצות ומינהלת הליגה עלולים לגלות שההתעקשות תעלה להם ביוקר, לא רק להם אלא גם לקולגות שלהם מהכדורגל ומענפים אחרים. בישראל שיחקו רק בעונה האחרונה בחישוב גס כ-300 שחקנים זרים שנהנו מיתרון בסיסי על פני הישראלים - מס מרבי של 25% לעומת 50% של ספורטאי ישראלי. אבל לא רק זה, רוב השחקנים הללו לא שילמו כלל מס (אפס מס!). בזכות המעמד שלהם מתוקף תקנות המס ל"ספורטאי חוץ" 1998 שנקבעו בלחץ של מכבי ת"א בכדורסל, שמאפשרות להם לקזז הוצאות אש"ל ושכר דירה בהיקף שלמעשה הופך את ההכנסה החייבת שלהם לאפס. ככה נוצר מצב אבסורדי ששחקן זר תמיד יהיה עדיף כלכלית מבחינת העסקה על פני ישראלי.
השחקנים שהגיעו לנקודת הקצה במאבק הזה שלפו הפעם את הנושא של סוגיית המס ככזה שיש לטפל בו. זה התחיל במכתב ששוגר השבוע לשר האוצר משה כחלון ובו בקשה להפסיק את חוסר השוויון המיסויי, שבסופו של דבר משרת את כיסם של בעלי ההון המחזיקים בקבוצות. בימים האחרונים החלה גם פעילות משותפת של פקידי משרד הספורט והאוצר, בניסיון לשכנע את שרת הספורט מירי רגב לפעול לביטול ההטבות.
לבעלי הקבוצות נוח לדבר על חוק רוסי ומספר שחקני זרים ולא על מיסוי, בין היתר בגלל פרצות בחוקי המס שמאפשרים להם לנצל את הסיטואציה עד הסוף לטובתם. עם ההתפתחות של החוק הרוסי שקובע כי בכל זמן נתון חייבת כל קבוצה לשתף שני ישראלים על המגרש, נולדו מחדש "המתאזרחים" - שחקנים בעלי נתינות זרה שזכו מתוקף תקנות משרד הפנים לאזרחות ישראלית, אם בזכות התגיירות או נישואין לישראלית. בסדר, קיבלו תעודת זהות ישראלית, אין בעיה. האזרוח מאפשר להם לשחק מבחינת חוקי הליגה כישראלים. אבל מבחינת חוקי המס הקבוצות מצהירות עליהם כנתינים בעלי אזרחות זרה, ובכך נהנות פעמיים.
המדינה צריכה להפסיק לבחון בניירות העבודה שהיא מגישה, בכל פעם שהנושא עולה, את המשמעות הכלכלית הזניחה של ביטול הטבות המס. זה לא משנה אם ההטבות כולן מתבטאות ב-20 מיליון שקל בשנה. זה לא הכסף שמשמעותי. זה העיקרון הבסיסי של הפליה וחוסר שוויון בין שני עובדים, אחד ישראלי ואחד בעל נתינות זרה, שמתמודדים על אותו מקום עבודה. בכל פעם שהסוגיה עולה מוציאים מהארכיון תזכורות לכך שיש לשמר את החוק ונשענים על שני אירועים "משמעותיים". הראשון - בג"ץ שהגישו שחקני הכדורסל בשנת 2002 (לפני 16 שנה!) ונדחה בטענה כי "ספורטאי חוץ חיוניים לפיתוח הענף". ועוד נפנוף היסטורי משנת 2000 (לפני 18 שנה!) - איזושהי ועדה ציבורית שמינה שר הספורט דאז מתן וילנאי שקבעה ששיתוף שחקנים זרים הוא חיוני ביותר לספורט הישראלי.
מאז עברו מיליון שנים, נבחרת ישראל בכדורסל הידרדרה, מעמד השחקן הישראלי הידרדר, והחוק שהתחיל בקטן, ככה עם זר או שניים בקבוצה, הפך לחוק שמשרת רק את הכיס של אלו שהובילו אותו.