חיסכון לפנסיה / צילום: שאטרסטוק
מאז ירד העולם מהקשר בין המטבע-הכסף והזהב, לאחר ביטול הסכמי ברטון וודס בשנת 1971 נעלמה כל עכבה בייצור הכסף, ומאחר שכסף מיוצר בדמות חוב על ידי הבנק המרכזי והבנקים המסחריים, גדל החוב באופן אקספוננציאלי. וכך, בישר לנו ה-Institute of International Finance) IIF) כי בסוף 2017 סך החוב העולמי חצה את רף 237 טריליון הדולר, גידול של יותר מ-70 טריליון בעשור האחרון לבדו.
אך אם הגידול הבלתי מבוקר בחוב נראה לכם בעייתי ואם נדמה לכם כי העולם יתקשה להחזיר חובות שגדלים בקצב של יותר מפי שלושה מהתוצר כדאי שתחשבו שוב, או ליתר דיוק כדאי שתחשבו גם מה הוא היקף ההתחייבויות באמת.
במסגרת הנהלת החשבונות של המדינה המודרנית מסתתר טריק ידוע ולא כל כך קטן. חובות לעומת התחייבויות, או מה שמכונה באמריקאית Unfunded liabilities.
בעוד החובות הם ההלוואות שהממשלה נטלה מצדדים שלישיים כנגד איגרות חוב (בונדס), ההתחייבויות הן צ'קים דחויים שהמדינה נתנה לציבורים שונים. אך בניגוד לחובות, הרשומים במאזן וגלויים לעיני כול, ההתחייבויות אפילו אינן רשומות במאזן, ואיש באמת אינו יודע אל נכון את שיעורן המלא.
דוגמה להתחייבויות כאלה בישראל היא הפנסיות התקציביות, קרי פנסיות המשולמות מן התקציב השוטף. אפילו חישוב שיעורן אינו פשוט שכן הוא תלוי במספר רב של גורמים לא ידועים, כמו תוחלת החיים.
אילו רישום הנהלת החשבונות של הממשלה היה חצי הגון, נתון זה היה מוצג יחד עם החובות. היקף ההתחייבויות העתידיות רלוונטי לא רק כדי להעריך את החוזק הפיננסי של החייב. כשמדובר במדינה, היקף ההתחייבויות הוא מפת הדרכים הפיננסית של הדור הבא, אך הערכה כזו היא הדבר האחרון שפוליטיקאים ומקורבים מעוניינים בו, שכן מדובר בארגון שהם מנהלים, וממנו הם משפיעים רוב טוב על עצמם ועל האליטות הכלכליות המקורבות להם.
הנעלם הגדול: היקף ההתחייבויות
יתר על כן, לא רק הציבור אינו יודע, הם בעצמם אינם יודעים מה היקף ההתחייבויות. כך למשל בדוח החשב הכללי באוצר לשנת 2016 הוא מודה כי "חישוב החבות בגין הפנסיה התקציבית במערכת הביטחון הוא חלקי ואינו מייצג את מלוא החבות", ומוסיף במפורש כי אינו יודע את מלוא היקף ההתחייבויות האמורות.
גם כך, ללא תמונת ההתחייבויות המלאה, סך החוב על הפנסיות התקציביות בישראל עומד נכון לשנת 2016 על לפחות 747 מיליארד שקל. לשם השוואה, סכום זה גדול מסך כל החוב הציבורי (ממשלה פלוס רשויות ציבוריות אחרות, כמו עיריות) לשנת 2016 שעמד על 740.8 מיליארד שקל.
הדוח האמור עוסק בפנסיות תקציביות בלבד, ואין הוא עוסק בהתחייבויות אחרות כמו אלה של הביטוח הלאומי. התחייבויותיו של זה עולים כדי 332 מיליארד שקל נוספים נכון לשנת 2015. יתר על כן, האקטואר של המוסד קבע בינואר 2017 כי ב-2026 יעבור המוסד למצב גירעוני, כלומר תקבוליו יהיו נמוכים מהתשלומים שבהם הוא חייב, והוא יזדקק לעשרות מיליארדי שקלים מתוך תקציב הממשלה כדי לכסות את הגירעון הזה. בשנת 2045 תתרוקן קופת המוסד לביטוח לאומי לחלוטין, וכל שיוכל המוסד לשלם הוא מה שהוא גובה בפועל מהעובדים ומה שיוכל לקבל מהממשלה. ומאחר שלממשלה אין דבר מלבד מה שהיא גובה מאזרחיה, פירוש הדבר הוא שהממשלה תצטרך לגבות בשנית את התחייבויות הביטוח הלאומי אם תרצה לעמוד בהתחייבויות לכל אותם צעירים מתחת לגיל 45 המשלמים היום 7%-19% משכרם בכל חודש לביטוח הלאומי.
המצב בארה"ב גרוע אף יותר. את הסכום המדויק של כל ההתחייבויות הפנסיוניות של המדינות והרשויות המקומיות קשה אפילו לחשב. לממשלה הפדרלית משקולות משל עצמה, ובעיקר ההתחייבויות לביטוח לאומי ולמדיקר - תוכנית הביטוח הרפואי לאנשים מעל גיל 65 ואשר שילמו עבורה כל שנות עבודתם.
האוצר האמריקאי העריך בדוח מינואר 2017 את עודף ההתחייבויות של הממשל הפדרלי בכ-47 טריליון דולר. הסכום המדויק, לפי מומחים אחרים, קרוב יותר ל-200 טריליון דולר. לשם השוואה, התמ"ג עומד על כ-20 טריליון דולר.
במדינות השונות בארה"ב המצב גרוע עוד יותר. ב-2016, שהייתה שנה טובה כביכול לכלכלה, הן הפרישו בממוצע לקרנות הפנסיה של עובדיהן רק 68% מסך התחייבויותיהן. בניו ג'רזי, למשל, הופרשו רק 31% ממה שיידרש לכיסוי ההתחייבויות הפנסיוניות של המדינה.
עול החובות של מדינות ארה"ב
מדינות אחדות נאנקות כבר היום תחת עול החובות. באילינוי, למשל, 32% מההכנסות ממסים כיום מנותבות לתשלום ריבית על החובות ולתשלום ההתחייבויות הפנסיוניות. דירוג איגרות החוב של אילינוי, המדינה השישית בגודל אוכלוסייתה בארה"ב, שונה בשנה שעברה לדרגה אחת מעל "אג"ח זבל", אירוע שטרם קרה למדינה כלשהי בארה"ב. סך חובותיה של המדינה לקרנות הפנסיה של עובדיה הוא מעל 130 מיליארד דולר.
סך כל ההתחייבויות הפנסיוניות של המדינות והעיריות בארה"ב מוערך ב-6 טריליון דולר. אלו אינם מופיעים בשום תקציב או דוח רשמי כ"חוב".
על פי מחקר שנערך באוניברסיטת סטנפורד, החובות הבלתי מכוסים לתשלומי הפנסיה של עובדי המדינה בקליפורניה לשנת 2015 הגיעו כדי 92,748 דולר לכל משק בית במדינה, ובסה"כ כ-1 טריליון דולר. בהתחשב בעובדה שחשבונות קרנות הפנסיה האלו בנויים על הנחת החזר שנתי על נכסיהן בגובה של 7%-7.5% לשנה, לא בלתי סביר יהיה להניח כי הסכום האמיתי גדול אף יותר.
במדינת קנטאקי, למשל, יש גירעון-התחייבויות לא מכוסות של כ-33 מיליארד דולר. סכום זה גדול מתקציבה השנתי של המדינה. אם ההכנסה הרב שנתית הממוצעת תחושב לפי 4%, הגירעון יקפוץ לכ-64 טריליון דולר. בנוסף ישנן גם תוכניות הפנסיה של חברות פרטיות. גירעונן האקטוארי של אלו מוערך ב-1.6 טריליון דולר. כסף קטן, מי סופר, מלבד המוטבים כמובן.
אך השאלה האמיתית אינה מה הוא סכום ההתחייבויות, מפוצץ ככל שיישמע, אלא הפיזור של החוב האמור והשפעתו על התקציב השוטף.
מאיפה ישולמו ההוצאות השוטפות?
חישוב התקציב העתידי אינו פשוט שכן הוא מצריך הערכה של שיעור הגידול העתידי, שיעורי הריבית בעתיד ורמות המס. ובכל זאת לפי חישובים סבירים, בתוך 12 שנה רוב הכנסות הממשלה הפדרלית ממסים יספיקו רק כדי לכסות את התחייבויות העבר, לרבות ריבית. זאת עוד לפני חישוב הקטנת ההכנסות והגדלת החוב על פי רפורמת המס של הנשיא דונלד טראמפ.
בתוך 18 שנה כל ההכנסות ממסים ייאכלו על ידי חובות והתחייבויות העבר, ואף לא סנט אחד ילך להוצאות השוטפות של המדינה. כל זאת עוד לפני שהובאה בחשבון עלייה בלתי מתוכננת בגירעונות מכל מיני סיבות, כמו שפל כלכלי, מלחמה בלתי מתוכננת (המלחמה בעיראק למשל עלתה כ-1.1 טריליון דולר), חבילות סיוע חירום לבנקים או למדינות שאינן יכולות לעמוד בהתחייבויותיהן, עלייה בריבית נוכח הביקוש הגדל לאשראי או אסונות טבע.
ארה"ב אינה לבד. על פי דוח של סיטיבנק משנת 2016 בשם "משבר הפנסיות המתקרב", סך ההתחייבויות לפנסיות הממשלתיות ב-20 המדינות המפותחות, כולל בריטניה, צרפת, גרמניה, קנדה, ארה"ב, יפן וכו', מגיע כדי 78 טריליון דולר , יותר מפעמיים החובות הלאומיים הרשמיים. על פי הדוח, לגרמניה, צרפת, איטליה, בריטניה, פורטוגל וספרד יש התחייבויות פנסיוניות של המדינה העולות על 300% מהתמ"ג שלהן.
נוכח מצב עגום זה אצל החייבים, חשוב לבחון כמה חשובות ההתחייבויות האלו אצל הזכאים להן. על פי דוח של הביטוח הלאומי האמריקאי לשנת 2017, אצל 50% מהזוגות הנשואים ואצל 71% מאלו שאינם נשואים היווה הצ'ק של הביטוח הלאומי, העומד בממוצע על 1,404 דולר לחודש, מחצית או יותר מהכנסתם. ואצל 23% מהנשואים ו-43% מאלו שאינם נשואים היווה הצ'ק 90% או יותר מכל הכנסתם השוטפת!
אשר להתחייבות הגדולה יותר לביטוח הרפואי (מדיקר) - זו מהווה את הביטוח הרפואי היחידי הזמין ליותר מ-90% מהציבור שמעל גיל 65. לקיצוץ ההתחייבויות האלו יהיה אפוא מחיר אנושי כבד ביותר ומשמעויות פוליטיות וחברתיות שקשה להעריך.
אלא שהפוליטיקאי המצוי אינו מתעניין בזוטות מעין אלו. בניגוד לבוחרים, בעיקר אלה שמתחת לגיל 50, האופק שלו הוא תום הקדנציה. זאת בהנחה שהוא בכלל יודע מה הן "התחייבויות". המדיניות בכל העולם ביחס להתחייבויות כמו גם לחובות היא שתיקה וציפייה, לנס כמובן.
ניסים אכן קורים לעיתים קורים, אך לא בטוח כי המתנה להם היא מדיניות ראויה לחברה ולמדינה להתנהל על פיה. ייתכן שעדיפה גישת קדמונינו כי "אין סומכים על הנס", או במילים פשוטות כדאי שהנס יהיה בונוס, ולא מדיניות.
* הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בעמק הסיליקון זה 22 שנה. כותב הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.Com