השופט איתן אורנשטיין / צילום: איל יצהר
עו"ד זאב הופמן, שמונה כנאמן לפושט-הרגל גד גריב גראנט-איון, אזרח דרום אפריקה ששקע בחובות של מיליוני שקלים, ביקש מבית המשפט לפסוק לו שכר-טרחה בסך 470,000 שקל בתוספת מע"מ.
לפני כ-3 שנים כבר נפסק לעו"ד הופמן ולכונס הנכסים עו"ד אביחי ורדי, באותו הליך, שכר-טרחה בסך 153,574 שקל בתוספת מע"מ, בגין מימוש דירת המגורים של החייב, וכן תוספת מאמץ מיוחד בשיעור של 25% משכר מימוש הנכס.
לאחר מכירת הנכס בוטל הליך פשיטת-הרגל, בשל ניצול לרעה של ההליך על-ידי החייב, וכן מאחר שנמצא שאין ברשותו נכסים נוספים הניתנים למימוש לטובת הנושים. בשלב הבא, נבחנו דרישות החוב של שני הנושים בהליך - חברת Fidam Select המיוצגת על-ידי עו"ד אילן בומבך; ויונתן ליינס המיוצג על-ידי משרד עורכי הדין פרידמן יונגר ושות'. דרישות החוב נבחנו על-ידי עו"ד ישי ישינובסקי, שמונה למנהל מיוחד בהליך, לאחר שהופמן סירב לבדוק את תביעות החוב של הנושים, ולכן נאלץ נשיא בית המשפט המחוזי, השופט איתן אורנשטיין, למנות בעל תפקיד נוסף להליך.
"השקעתי יותר מאלף שעות"
בעזרתו של אותו מנהל מיוחד - ישינובסקי - הגיעו לאחרונה הנושים להסכמות שאושרו על-ידי בית המשפט בדבר החלוקה ביניהם של הכספים שנאספו במסגרת מימוש נכסי החייב. סוכם, כי יתרת הכספים שייוותרו בקופה לאחר ניכוי הוצאות ההליך, יחולקו כך שחברת פידם תקבל 60% מהיתרה, וליינס יקבל 40%.
כעת מבקש הופמן שכר-טרחה נוסף של כ-500 אלף שקל (470 פלוס מע"מ), שצפוי ל'נגוס' בחצי מיתרת הסכום שנותרה בקופת הנושים. זאת מאחר שהנכס היחיד שמומש בהליך מימוש הנכסים של החייב, היה אותה דירת מגורים, תמורת קצת יותר מ-2 מיליון שקל, ומסכום זה כבר נוכו תשלומי שכר-הטרחה הקודמים שנפסקו בהליך, וכן הוצאות ההליך השוטפות.
עו"ד הופמן טוען שתיק פשיטת-הרגל הצריך ממנו שעות עבודה רבות. זאת, לאור בקשות רבות שהוגשו בו על-ידי הצדדים וכן הליכים רבים שנוהלו מחוץ לתיק פשיטת-הרגל, לרבות בבית המשפט העליון. להערכת הופמן, הוא השקיע יותר מ-1,000 שעות עבודה בהליך, והגיע לסכום המבוקש לפי התמחור של 500 שקל לשעת עבודה.
מנגד, טענו עורכי הדין של הנושים כי מעבר לעובדה שהופמן לא הוכיח שהשקיע כל-כך הרבה שעות עבודה בהליך, התנהלותו בתיק הסבה להם יותר נזק מתועלת, ולכן לא מגיע לו לקבל שכר נוסף כלל. לטענתם, הופמן הוא זה שהגיש אינספור בקשות במסגרת ההליך, סירבל אותו ולא הצליח להביא לסיומו; וכעת הוא מבקש בדיעבד לשלם לו על שעות העבודה שהושקעו באותן בקשות, בלי שהוא תומך את הסכום המבוקש בשום אסמכתא.
עמדת כונס הנכסים הרשמי הוצגה אף היא במסגרת ההליך, וגם היא מביעה התנגדות לסכום המבוקש. לעמדת הכנ"ר, מכיוון שלא התקבלו עוד תקבולים בקופת ההליך מעבר לאותו נכס, שלגביו כבר קיבל הנאמן שכר-טרחה, הוא אינו זכאי לשכר נוסף. הכנ"ר גם הזכיר, שהופמן לא הכריע בתביעות החוב שהגישו הנושים, חרף הוראת בית המשפט, מה שהוביל למינוי מנהל מיוחד נפרד לבחינת התביעות.
עוד צוין בעמדת הכנ"ר, כי אין לאשר להופמן שכר לפי תחשיב של שעות עבודה, במיוחד לאור העובדה שהבקשה הוגשה בדיעבד, וללא צירוף של אסמכתא לגבי אופן תחשיב שעות העבודה. לדברי הכנ"ר, הסכום המבוקש חריג בכלל, וביחס לסכום שמצוי בקופה בפרט; וניתן לאשר לו שכר בגין 40 שעות עבודה נוספות בלבד, קרי - 20,000 שקל בתוספת מע"מ.
"שעות העבודה לא משקפות יעילות"
השופט אורנשטיין דחה את בקשת הופמן, וקבע לו שכר-טרחה של 50,000 שקל בלבד. אורנשטיין הסביר, כי ככלל תשלום שכר-הטרחה לבעלי תפקידים בהליך משפטי נקבע לפי אחד מהמסלולים הקבועים בתקנות השכר, ולא לפי שכר שעתי.
יחד עם זאת, הסביר אורנשטיין כי "בנסיבות חריגות עשויים בתי המשפט לפסוק שכר לבעל תפקיד לפי שכר שעתי", במקרים שבהם השימוש במסלולים הקבועים בתקנות לא נותן מענה הולם לשכר הראוי של בעל תפקיד במקרה ספציפי. אך במקרה הספציפי שלפנינו, מכיוון שהופמן לא תמך את בקשתו בשום מסמכים או אסמכתאות המפרטות ומוכיחות את כמות השעות שעבד בפועל, לא ניתן להסתמך על בקשתו של הופמן.
השופט אורנשטיין כתב בהחלטתו, כי "הבקשה הוגשה בדיעבד, ללא אסמכתא שתומכת בהערכת הנאמן להשקעת 1,000 שעות עבודה בתיק בתקופה של שנה וחצי בלבד, ובלי שיש לבית המשפט ולכנ"ר יכולת לאמת את שעות העבודה שבוצעו בפועל על-ידי הנאמן בתקופה האמורה. גם לגופם של דברים, סבורני שאין בפירוט הבקשות שהוגשו ובניהול ההליכים כמפורט בבקשה, כדי להצדיק פסיקת שכר בסכום כה גבוה, שמבוסס על הערכה גרידא, ובהינתן הסכום שמצוי בקופת ההליך, כאשר השכר המבוקש עולה על מחציתו".
השופט אורנשטיין הוסיף וכתב: "כן אזכיר, כי ממועד פסיקת שכר מימוש לנאמן, לא בוצעה על ידו פעולה אשר מזכה אותו בפסיקת שכר, לפי אחד מהמסלולים שקבועים בתקנות. עוד יש ליתן את הדעת לטעמי ההתנגדות... ובמיוחד התמשכות הליכי פשיטת-הרגל, אי-הצלחה בהבאת הצדדים לידי פתרון מוסכם, וסירוב הנאמן לבדוק את תביעות החוב של הנושים".
לאור כל זאת, אימץ אורנשטיין את עמדת הכנ"ר ש"לפיה שעות העבודה שבגינן מבוקש התשלום אינן משקפות בהכרח עבודה יעילה והכרחית". אך מכיוון שהנאמן כן ביצע פעולות במסגרת ההליך, פסק לו שכר-טרחה של 50,000 שקל, בגין 100 שעות עבודה בלבד.