אדם ברוך / צילום באדיבות HOT8, גדי דגון
הסרט "סוכני הזיכרון", שישודר הערב (א') ב-HOT8, הוא מכתב אהבה לאב שחסר. עמליה ועידו רוזנבלום ביקשו להנציח את אביהם, אדם ברוך, שהלך לעולמו לפני עשור ועל פני כ-50 דקות מקסימות שחולפות ביעף, השניים מראיינים קולגות ומכרים, תוך כדי שהם מחליפים ביניהם זיכרונות מתוקים-מרים ברחוב החדש שנקרא על שמו בתל-אביב, שואפים לקרב אותנו לאיש מעבר לפנים החתומות והסיגריה הנצחית.
לא מתרומם מעבר לאישי
אבל אדם ברוך לא היה רק אבא ולא סתם איש מקצוע. הוא היה אחד האנשים המשמעותיים ביותר בתקשורת והאמנות הישראלית, ובזכות יכולות הכתיבה והעריכה שלו פרץ גבולות והביא את העיתונות למקומות חדשים, הן במגזין "מוניטין" שערך והן במהלך שלטונו כעורך "7 ימים" ב"ידיעות אחרונות". הוא היה אישיות שרבים ניסו לפצח, לא משנה כמה פעמים מושא התעלומה עצמו טען שהוא "אניגמה קטנה מאוד".
וכאן נעוץ גרעין מתסכל משהו ב"סוכני הזיכרון", מכיוון שבסופו של דבר לא רק שהסרט התיעודי בקושי מקלף את שכבות הריחוק שעטה על עצמו ברוך, ולא באמת צולל לקשיים של האדם עליו אומרת אשתו הראשונה ש"היה מאושר רק פעמיים בחייו", אלא שהוא גם לא משתמש בפועלו של ברוך כדי להגיד משהו על מצב העיתונות העכשווית בישראל, על התמורות שחלו במדיה בעשור שחלף מאז הלך לעולמו, ולא נכנס עמוק יותר לתהליכים שעברו על "העיתון של המדינה" שפלט את ברוך מתוכו, ועל הקשר בין פוליטיקה ותקשורת. לכן ישנה הרגשה כאילו "סוכני הזיכרון" מפספס איזושהי הזדמנות להיות משהו גדול יותר.
גלריית המרואיינים שעמליה ועידו הביאו לסרט עושה עבודה נפלאה. כאנשי תקשורת וספרות, מדובר בקבוצה אינטלקטואלית שיודעת להקסים את הצופים. כולם רהוטים וחכמים, מדברים בחיבה, גם אם לעתים מסויגת, על האיש שעשה רושם אדיר על כל אלה שנקרו בדרכו. גם השיחות של עמליה ועידו בינם ובין עצמם מספקים רגעים נהדרים, כאשר הכריזמה והנוכחות של השניים האלה כל כך מרשימות, שנראה ששום ליהוק הוליוודי במקומם לא היה עושה להם צדק.
"אבא שלנו העניק לנו חיים פעמיים," אמרה עמליה לפני הקרנת הסרט בפסטיבל דוקאביב רגע לפני שחשכו האורות, "פעם אחת כשהביא אותנו לעולם עם אמא שלנו, ופעם אחת כשעזב אותנו וגרם לנו להעריך אותם מחדש". הסנטימנט המרגש הזה הוא הליבה של "סוכני הזיכרון", סרט קצר מדי שנולד מאהבה לאיש חשוב מאוד, והוא מספק קורטוב רגעים מרגשים ומצחיקים שהופכים אותו לצפייה מומלצת.
אבל אולי הקרבה של היוצרים למושא סרטם היא זו שהשאירה את הסרט כמו צילום משפחתי במסגרת מזוגגת. ואולי בעצם אי-אפשר לפענח אישיות כה מורכבת בכמה דקות מסך, ואולי להשאיר את המורשת של אדם ברוך רלוונטית, הוא לא התפקיד של ילדיו אלא של אנשי התקשורת של ישראל, זו שקצת מרגישה כאילו איבדה את דרכה מאז שאדם ברוך עזב אותה.
*** גילוי מלא: אדם ברוך היה עורך "גלובס" בין השנים 1996-1992. בסרט שהופק לזכרו ואשר הוקרן בהקרנת בכורה ביום חמישי האחרון משתתפת יו"ר "גלובס" אלונה בר און, ומשפחת בר און סייעה במימון הסרט.