עבודה בהייטק / צילום: שאטרסטוק
"רמת החיים בישראל עלתה בעשור האחרון בהשוואה למדינות OECD", כך קובע דוח מצב המדינה של מכון טאוב, שפורסם הבוקר (ג'). עם זאת, התמונה מורכבת יותר - ב-6 השנים האחרונות קצב עליית המחירים נמוך יותר מזה של מדינות OECD, בין השאר בגלל צעדים שנקטה הממשלה למלחמה ביוקר המחיה. ואולם המחירים בארץ עדיין גבוהים באופן ניכר ממרבית המדינות האחרות בארגון: 14% יותר מהממוצע ו-40% יותר מארצות הברית, שבה רמת המחירים נמוכה במיוחד.
במכון טאוב מציינים כי העלייה שחלה ברמת החיים ביחס ל-OECD אינה ניכרת בנתוני התמ"ג לנפש. התמ"ג לנפש בישראל עולה בקצב של 1.3% לשנה, בעוד שהתמ"ג עולה בקצב של 3.3% לשנה (לעומת 2.5% בממוצע ב-OECD). הסיבה לפער נובע משיעורי הילודה הגבוהים במיוחד בישראל. זאת, למרות עלייה בתעסוקה שההשפעה החיובית שלה היתה מוגבלת מכיוון שרוב המצטרפים לשוק העבודה הן אוכלוסיות בעלות רמות השכלה וכושר השתכרות נמוכות יחסית. שיפור בהשכלה בקרב אוכלוסיות אלה עשוי להוות מקור חשוב לצמיחה עתידית של המשק. זאת גם הסיבה לכך שיש צמיחה איטית בפריון במסחר ובשירותים, שכאמור נובעת בחלקה דווקא ממגמה חיובית - גידול בתעסוקה, בעיקר מהאוכלוסייה הערבית והחרדית.
"היות שהשכר משקף את הפריון, הפערים ההולכים וגדלים בפריון במגזרים השונים מובילים להבדלים גדולים בין שכרם של עובדים בענפי התעשייה העילית וההיי-טק (8%-10% מכוח העבודה) לשכרם של עובדים בשאר הענפים - פער של פי 2.5 בממוצע לטובת ההייטקיסטים. פער זה ממחיש היטב את היעדר הניידות בין המגזרים, הנובע מפערי מיומנות, הכשרה והשכלה בין העובדים". הנתונים האלה נכונים לשנת 2013.
37% ממשקי-הבית מוציאים יותר מההכנסות שלהם
בצד המנוגד לעובדי ההיי-טק - האוכלוסייה הענייה בישראל - נרשמה אמנם שיעור העוני בישראל במונחי הכנסה כלכלית (ללא השפעת מיסים וקצבאות) נמוך ביחס למדינות אחרות ב- OECD, אך במונחי הכנסה פנויה נותר שיעור העוני בישראל הגבוה ביותר במדינות ה-OECD. במכון טאוב מציינים כי בשנה האחרונה הוא ירד ב-0.5%-1%, במקביל לעלייה בשיעורי התעסוקה וירידה של שיעור האבטלה לנתון הנמוך בכל הזמנים. "אפשר לשער ששיעורי העוני ימשיכו להצטמצם עוד מעט בעתיד הקרוב, לאור העלייה המתוכננת בקצבאות הנכות והזקנה. אולם אתגר צמצום העוני במידה משמעותית נותר בעינו, והתמודדות מוצלחת עימו תלויה במידה רבה בשיפור רמות ההשכלה בקרב גברים חרדים ובאוכלוסייה הערבית", מציינים במכון טאוב.
במכון טאוב מציינים כי הסכום המוקדש להוצאה חברתית - רווחה, בריאות וחינוך - מתוך כלל התקציב ממשיך לעלות, אולם בקצב איטי מאוד. חלקן של ההוצאות על רווחה (הכוללות את קצבאות הביטוח הלאומי ושירותים חברתיים) נותר יציב, ועיקר העלייה התרכזה בתקציבי החינוך והבריאות. עם זאת, הם ציינו כי העלייה בתקציב הבריאות לא מספיקה כדי לענות על הצרכים הנובעים מהתייקרות שירותי הרפואה. ההוצאה הפרטית גדלה בין השאר בגלל הביטוחים הפרטיים, שהסיבה המרכזית (42%) לפנייה לרפואה פרטית היא רצון לבחור את הרופא המטפל. עוד מוסיפים במכון טאוב כי קצבאות הזקנה והנכות עולות בהתמדה, אולם קצבאות אחרות נותרו נמוכות וכן כי מספר מקבלי מענק העבודה (מס הכנסה שלילי) ירד מעט.
התייחסות מעניינת יש בדוח לעלות שירותי הרווחה ולכך שהן מושפעות מדפוסי השימוש באוכלוסיות השונות. "שירותי הרווחה מציעים כמה מסגרות טיפול אפשריות, ולדפוסי השימוש בהן יש משקל גבוה (64%) בהסבר פערי ההוצאה בין הרשויות. מסגרות חוץ-ביתיות, שעלותן היא הגבוהה ביותר, אינן נהוגות כמעט ברשויות הערביות ונפוצות יותר ברשויות יהודיות, בפרט בקרב האוכלוסייה החרדית", כתבו חוקרי המכון בדוח.
לפי נתוני עמותת פעמונים שהוצגו בדוח, כ-37% ממשקי-הבית מוציאים סכום גבוה יותר מהכנסותיהם. במכון טאוב מציינים כי "על פניו, הקשר בין רמת ההכנסה לגובה החובות של משק-הבית אינו ברור: מצד אחד, במשקי-בית בעלי הכנסה נמוכה הצרכים חורגים מההכנסה במידה רבה יותר. מצד אחר, משקי-בית בעלי הכנסה גבוהה יותר עשויים לגלות נכונות להיכנס לחובות גדולים יותר".
"הייטיקסטים פחות נדיבים מעובדים בתחום הפיננסים"
"דפוסי הפילנתרופיה משתנים, ובעשור האחרון הוכפלו הן מספר התורמים הן סכום התרומה הממוצע", כך מציינים במכון טאוב. עם זאת, הם מציינים כי הניתוח מתבסס על נתונים מרשות המסים ולכן כולל רק תרומות מדווחות. רק כרבע מהמשפחות מגישות דוח לרשות המסים, ולכן ככל הנראה קיימת כאן הטיית בחירה.
מהנתונים הקיימים גילו חוקרי המכון כי "בעלי הכנסה מיגיעה אישית תורמים סכומים גדולים יותר, אולם נדיבותם מעטה יותר; עובדי היי-טק נוטים לתרום סכומים גדולים יותר, אולם הם נדיבים פחות מעובדים בתחום הפיננסים; תרומתם של רווקים היא הגבוהה ביותר, אך במונחי שיעור התרומה כאחוז מההכנסה היא הנמוכה ביותר; משקי-בית בראשות גברים תורמים סכום גבוה יותר, אך משקי-בית בראשות נשים נדיבים יותר; מהגרים מארצות הברית הם גם הנדיבים ביותר וגם תורמים הכי הרבה כסף; ויהודים תורמים יותר מערבים.
התשואה להשכלה גבוהה הגבוהה ביותר - לנשים ערביות
במכון טאוב מציינים כי שיעור הלומדים בתיכון בחברה הערבית הולך ומצטמצם ביחס לחברה היהודית - 93% מול 97%. עוד הוסיפו כי שיעור הערביות הלומדות מקצועות טכנולוגיים ומדעיים ברמה מוגברת גבוה וממשיך לעלות בהתמדה, אולם אינו מיתרגם ללימודים גבוהים ולתעסוקה במקצועות אלה.
כמו כן, חלה עלייה גדולה בשיעור הערביות הפונות ללימודים אקדמיים, וכיום השיעור כפול מאשר בקרב גברים ערבים. השכלה גבוהה משתלמת לנשים ערביות - התשואה להשכלה גבוהה, כלומר התוספת של תואר ראשון לשכר, עומדת על מעל 26%, לעומת 22.5% בקרב נשים יהודיות. עם זאת, בקרב גברים התשואה נמוכה יותר ועומדת על כ-18%.
עם זאת, נשים ערביות פונות בעיקר ללימודים בתחום החינוך - 3 מתוך 5 נשים בעלות תואר בקרב דרוזיות ומוסלמיות ו-4 מתוך 5 בדואיות עוסקות בחינוך. "ייתכן שהסיבה לבחירות אלה היא שתחומי החינוך מאפשרים לערבים לעבוד בקהילה ובשפה הערבית, ונוחים לשילוב עם חיי משפחה. בקרב גברים ערבים רבים עוסקים במקצועות הבריאות. פתיחת אפשרויות תעסוקה חדשות ביישובים ערביים, פיתוח התחבורה ותמריצים להעסקת ערבים עשויים לסייע בפיזור מאוזן יותר בשוק העבודה", כותבים בטאוב.
