בינה מלאכותית / צילום: שאטרסטוק
לא ממש משנה עם איזה מחנה אתם נמנים, אם אתם "נביאי זעם" או אופטימיים ביחס לקדמה טכנולוגית, דבר אחד בטוח - אי אפשר להתעלם מנוכחותה של הבינה המלאכותית בחיינו ומכיווני ההתפתחות העתידיים שלה. דברים שבעבר נראו כמו חזון הלקוח מעולמות המדע הבדיוני, נראים עתה כמו "עניין של כמה שנים", ולא רחוק היום שבו כולנו ניסע ברכבים אוטונומיים וניעזר בטכנולוגיה שחושבת ומסיקה מסקנות באופן עצמאי כמעט-לחלוטין.
נכון, קל ומסקרן ללכת שבי אחר מאמציהן של ענקיות הטכנולוגיה, היושבות בעמק הסיליקון (וגם כאן בישראל), להגיע שלב אחד קדימה ולפתח את "הדבר הבא" שישנה את חיינו, אולם בכל הנוגע לבינה מלאכותית, שיח שכזה לבדו יהיה חסר. על-פי כל הסימנים, וכפי שניסו לנבא בעבר הוגים כמו ג'ון מיינארד קיינס ובהווה דמויות כאלון מאסק ומארק צוקרברג, מדובר בקפיצת מדרגה טכנולוגית שתשנה בצורה דרסטית את האופן שבו אנשים חיים ומתפרנסים.
בהתאם, יש להתייחס אליה כבר היום באופן החורג מהיכולת הטכנולוגית בלבד, ולהתעמק גם במשמעויות הכלכליות, הפוליטיות והפילוסופיות הכרוכות בבינה המלאכותית. המלצה זו תקפה גם עבור המדינה, שנראית לפעמים כמי שמאחרת להיערך לשינויים בקנה מידה כזה.
כך למשל, כניסה של אינטליגנציה מלאכותית לתפקידים שבוצעו עד כה על ידי בני אדם מעלה שאלות כבדות משקל הנוגעות לשוק העבודה (גורלם של המפוטרים למול המשרות החדשות שיווצרו), כמו גם לאחריות המוסרית משפטית (על מי מוטלת האחריות במקרה של גרימת נזק?) והרגולטיבית (חקיקה מותאמת; שמירה על פרטיות האזרחים וכו').
פיתוחים מבוססי בינה מלאכותית בתחומים צבאיים ורפואיים מציפים גם הם דילמות אתיות ביחס לשדה הקרב וליחסי המטפל-מטופל העתידיים. גם בהסתכלות לטווח הרחוק יותר, סביר כי ניאלץ להתמודד עם שאלות פילוסופיות בדבר השפעת הבינה המלאכותית על היחסים בין אנשים לרובוטים ומכונות.
האסטרופיזיקאי והתיאורטיקן המנוח, סטיבן הוקינג, הגדיר את מהפכת הבינה המלאכותית כדבר הנפלא ביותר, או לחילופין הנורא ביותר, שקרה לאנושות. אם כן, עושה רושם שתפקידנו החשוב ביותר גלום בהבטחת התרחיש הראשון לצד מניעת התרחיש החלופי. בנוגע לאפשרות הראשונה, אין כל ספק כי הבינה המלאכותית מזמנת אפשרויות מדהימות ופורצות דרך שישפרו את חיינו פלאים ואף יביאו להארכתם, ולכן עלינו (ברמה המדינית והכלכלית) להמשיך ולעודד יזמות ופיתוחים טכנולוגיים נוספים בכמה שיותר תחומים. באשר לתרחיש האימים, מניעתו מחייבת כאמור חשיבה ודיון בשאלות ובדילמות מהסוג שהוזכר בפסקה הקודמת, שעוסקות ממספר זוויות בהשפעות האפשריות של הבינה המלאכותית על חיינו. רק כך נוודא שהתועלת שבטכנולוגיה תעלה על הנזק.
לפי נתונים מדאיגים של הלמ"ס, שיעור הסטודנטים למדעי הרוח מתוך כלל הסטודנטים צנח בשני שלישים בשלושה עשורים - מ-23% ב-1985 ל-8% כיום. מדוע מדאיגים? כי בעולם שכולו מרדף אחר הפיתוח הבא, העובדה כי מנהלים לא מפתחים חשיבה מוסרית, חברתית ואתית מדאיגה. וככל שהפיתוחים נכנסים יותר ויותר למחוזות בחיינו שבהם הם לא היו פעם, הצורך לדון בהשלכות החברתיות והמוסריות הופך לרלוונטי יותר. לאחרונה נשמעים עוד ועוד קולות הקוראים לשלב פילוסופים ובוגרי פקולטות מדעי הרוח בחברות היי-טק, על אחת כמה וכמה בחברות שעוסקות בבינה מלאכותית. אולי אם נתעורר בזמן, הקולות האלה יהפכו למציאות.
■ הכותב הוא סטודנט באוניברסיטה העברית בתוכנית המצוינות פכ"מ וממארגני ועידת "בינה מלאכותית מזווית אחרת".