רוזאן בר / צילום: רויטרס
במסך הטלוויזיה החצוי של חיינו, 24 השעות האחרונות באמריקה מתחלקות בין גנרל צפון קוריאני קשוח לבין כוכבת ותיקה של קומדיית מצבים פופולרית. יש לשני החצאים האלה מכנה משותף ברור למדי: דונלד טראמפ.
הגנרל הצפון קוריאני, במשימה דיפלומטית קריטית לניו-יורק, חשוב לאין-שיעור מכוכבת הסיטקום. זה ברור. חוץ מזה שהכוכבת, רוזאן בר, שלחה אתמול תזכורת מעוררת אי-נוחות על חולשתה הפנימית של ארה"ב.
הבה ננסה תחילה להגדיר "חולשה", ונרחיק את עדותנו עוד יותר. זה חודשים אחדים שמלחמה על אש קטנה מתנהלת בין ארה"ב לשותפות הסחר שלה: מלחמה שלפי שעה עומדות במרכזה מחוות של רטוריקה ושל לשון גוף.
גונבים ומציפים את השוק
דונלד טראמפ משוכנע מאז ומעולם, עוד מזמן שרק התחיל להתבטא בפומבי, בשנות ה-80 של המאה שעברה, כי העולם החיצון "מנצל" את ארה"ב. קודמיו הנרפים הניחו לזרים לגנוב מקומות עבודה ולהציף את השוק האמריקאי בסחורות זולות.
החודשים האחרונים עמדו בסימן תזזית. הנשיא משך בכיוונים מנוגדים, ובלבל את רוב המתבוננים. הוא הודיע שיטיל מכסי עונשין על יבוא פלדה ואלומיניום. מכסי עונשין כאלה אינם מתיישבים עם כללי ההתנהגות שארה"ב קיבלה עליה כאשר הצטרפה אל ארגון הסחר העולמי (WTO), אלא אם כן...
אלא אם כן היא יכולה לטעון, שהמכסים האלה נחוצים כדי להגן על ביטחונה הלאומי. כך היה. הנשיא הכריז, כי המתכות הזולות המציפות את השוק האמריקאי (ומוזילות במידה ניכרת את המחירים שהאמריקאים משלמים על בתיהם ועל מכוניותיהם, למשל) פוגעות בכוח הייצור של התעשייה האמריקאית. ממילא, הביטחון הלאומי יוצא ניזק. בינגו (בסופו של דבר הנשיא החליט להשעות את רוב המכסים).
בסוף השבוע שעבר נוסף עוד מרכיב של ביטחון לאומי למשוואת הסחר: רכב. הנשיא הורה למשרד המסחר שלו לבדוק את האפשרות של הטלת מכסי עונשין כבדים על יבוא רכב. כיום שיעור המס הוא רק 2.5%. הנשיא מתכנן להגדיל אותו עד 25%. ארה"ב מייבאת כיום רכב וחלפים לרכב בסכום שנתי כולל של 335 מיליארד דולר. בשנה שעברה, סך כל הגירעון המסחרי של ארה"ב עמד על 566 מיליארד דולר.
ביטחון צבאי וביטחון כלכלי
לא קשה להבין מה מעוללים נתוני היבוא של רכב לנשיא, המשוכנע שהעולם קשר קשר להוריד את אמריקה מנכסיה. אבל איזו הצדקה הוא יכול למצוא להגבלות דרקוניות על יבוא רכב? ביטחון לאומי, כמובן. איך? פתרונים לשר המסחר של טראמפ, ווילבור רוס, בנקאי בן 80, שהיה ידוע בכינוי "מלך פשיטות הרגל", על שם החברות הכושלות שנהג לבלוע ואחר כך להקיא. המגזין "פורבס" העריך בשנה שעברה את נכסי רוס ב-2.5 מיליארד דולר.
רוס אמר בשבוע שעבר לערוץ הכבלים הפיננסי CNBC: "ביטחון לאומי מוגדר באופן רחב, הכולל את המשק, את ההשפעה על התעסוקה, שורה ארוכה של דברים. ביטחון כלכלי הוא ביטחון צבאי. בלי ביטחון כלכלי לא ייתכן ביטחון צבאי".
קצת קשה להתווכח עם עצם ההיגיון הזה. כמובן, ביטחון אינו רק נגזרת של מספר הטילים-נגד-טילים במאגר הלאומי. ביטחונה של ארץ צריך לשקף את סך כל מרכיביה. יש קשר ברור וטבעי בין צמיחה כלכלית ותעסוקה לבין ביטחון לאומי.
אבל את ההגדרה הזו אפשר להרחיב עוד יותר, מעבר לגבולות ההסתכלות של בנקאי ושל מלך פשיטות רגל. החוזק הלאומי הוא גם תוצאה של אחדות ושל תחושת סולידריות. חברה "המפולגת נגד עצמה", ברוח המימרה האנגלית, היא חברה לא בטוחה, יהיה תקציבה הצבאי אשר יהיה, ויהיו נתוני התמ"ג שלה אשר יהיו.
הצווארון הכחול של רוזאן
מה שמחזיר אותנו אל רוזאן בר. בסוף שנות ה-80 של המאה שעברה, בר הייתה הכוכבת של קומדיית המצבים המצליחה ביותר של זמנה, שנקראה על שמה, "רוזאן" (Roseanne). היא החזיקה מעמד עשר עונות, וליחה לא נס. השנה החליטה רשת ABC להקים אותה לתחייה. הסיבה: רוזאן גילמה את דמותה של אישה מן המעמד הבינוני הנמוך, שהתיישבה להפליא עם הפרופיל של מצביעי דונלד טראמפ. למרבה הנוחיות, היא גם תומכת נלהבת ורעשנית של טראמפ, ומשתמשת לא פעם בסגנון הדיבור והציוץ שלו.
חידוש "רוזאן" מקץ 20 שנה עלה יפה להפליא. 18 מיליון זוגות עיניים נהרו אל פלח השידור שלה. הנשיא עצמו יצא מגדרו לשבח אותה. רוזאן התאימה לו. כל כך התאימה עד שהיא השתטחה אפרקדן על במת הטוויטר, ולא קמה עוד.
אתמול היא שיגרה ציוצים מוטרפים אל החלל הקיברי. היא הרגישה צורך עמוק להצטרף אל קבוצת מצייצים, שתקפו את ברק אובמה "הנוכל". אחד מהם הזכיר את שמה של ואלרי ג'ארט, עוזרת בכירה ורבת השפעה (ושחורה) של הנשיא אובמה.
רוזאן: "לאחים המוסלמים ולכוכב הקופים נולדה תינוקת - VJ" (ראשי התיבות של שמה של ג'ארט). היא לא עצרה שם, אלא הוסיפה ציוץ בגנות צ'לסי קלינטון, בתם של הילארי וביל. היא הודיעה, כי צ'לסי נשואה לאחיינו של ג'ורג' סורוס.
לא נשואה ולא בטיח, השיבה צ'לסי, שאמנם נישאה ליהודי בחתונה עם רב רפורמי וכוהן דת פרוטסטנטי. צ'לסי הוסיפה שהיא מעריכה מאוד את עבודתה של 'קרן החברה הפתוחה' מיסודו של סורוס, המקדמת דמוקרטיה.
רק זה היה חסר לרוזאן. היא התנצלה שייחסה את בעלה של צ'לסי למשפחת סורוס, אבל מיהרה לעדכן את צ'לסי: "סורוס הוא נאצי, שהסגיר את אחיו היהודים, כדי שיירצחו במחנות ריכוז גרמניים, וגנב את רכושם. האם ידעת את זה?" (סורוס היה בן 13 כאשר הנאצים נכנסו להונגריה. הטענה על קשריו עם הנאצים מתגלגלת במחילות הימין הקיצוני באמריקה זה שנים אחדות). דונלד טראמפ ג'וניור, בכורו של הנשיא, שלח את ציוציה של רוזאן אל עוקביו.
השמש עדיין עמדה סמוך למרכז הרקיע בחוף המזרחי של ארה"ב, כאשר הנהלת ABC הודיעה על ביטול "רוזאן".
לפני פיטוריה, רוזאן הודיעה שהיא מסתלקת מטוויטר, ולא תצייץ עוד. בשעות שלאחר פיטוריה עמוד הטוויטר שלה התמלא ציוצים. המכנה המשותף: השמאלנים הם הם הגזענים, היהודים בתקשורת הם אנטי-נוצרים, ואלרי ג'ארט בכלל לא שחורה אלא "מוסלמית מאיראן".
השאלה אינה מי צודק. השאלה היא איך אמריקה נפלה במלכודת הזו. השאלה מדוע אמריקאים אינם מסוגלים עוד לחלוק אלה על אלה מבלי לשנוא. קשה מאוד להעלות על הדעת מצב עניינים כזה באיזושהי ארץ אחרת. מזל גדול, מפני שדרגות כאלה של איבה אזרחית מזיקות מאוד לביטחון הלאומי המורחב.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-sebolg-https://tinyurl.com/karny ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny