הדירות של נקש / צילום: גיא נרדי
הווילה של מוריס פישר ברחוב מעלה הצופים מס' 19 ברמת-גן, מופיעה אמנם ברשימת השימור של רמת-גן, אך היא לא הפכה אף פעם לאייקון אדריכלי, כזה שעולים אליו לרגל. מצד שני, אין ספק שמדובר באחד המבנים היפים בארץ, שנבנה בסגנון האדריכלות הבינלאומי, מה שקוראים כאן "באוהאוס". תחושת הקסם של המקום קשורה לאדריכלות האלגנטית, אך גם לכך שהווילה משקיפה על מטרופולין תל-אביב מראש גבעת כורכר נישאה ומיוערת.
אבל לפני כמה שנים חולק המגרש שבו ממוקמת הווילה. בחלק הצפוני, שנרכש ע"י האחים נקש הישראלים-אמריקאים, נעקרו העצים ונחפרה הגבעה ונבנה בית דירות מפואר. הפרויקט מעניין בגלל הטרנספורמציה התכנונית/אדריכלית הלא שגרתית, וגם, בגלל הסיפור האנושי שמסתתר מאחוריו.
בברלי הילס בר"ג
הדימוי המיידי של רמת-גן הוא לא יוקרתי במיוחד, אבל בשנות ה-30 של המאה שעברה, היו בעיר כמה אזורים שהתנהגו כמו בברלי הילס, או לפחות כפר שמריהו. לכאן הגיעו עשירי הארץ שמאסו בצפיפות של תל-אביב, וגם יהודים אמידים שהיגרו לארץ ולא התלהבו מהבנייה המקומית.
רחוב מעלה הצופים כונה פעם "הגטו האיטלקי", כי היה בו ריכוז גדול של משפחות שהגיעו בשנות ה-30 מאיטליה ובנו לעצמן וילות על מגרשים גדולים. מרבית הווילות הפכו עם השנים לבתי דירות, אך הרחוב שמר על יוקרתיות, בין השאר הודות לכך שהוא רחוב ללא מוצא, שהוא ממוקם על גבעת כורכר נישאה המשקיפה על כל מרחב תל-אביב מלמעלה ולפארק הגדול בראש הגבעה, המכונה "גן הקופים". להילה האקסלוסיבית של הרחוב הקטן מוסיפה העובדה שכאן מתגורר, במתחם מטופח אך מוסתר היטב ומאובטח, השגריר הבריטי דיוויד קוורי עם בן זוגו.
מי שהקים את הבית ברחוב מעלה הצופים מס' 19 היה מוריס פישר, שנולד באנטוורפן למשפחה אמידה, שימש כמזכיר המדיני של הסוכנות היהודית בפריז לפני קום המדינה, ואח"כ היה שגריר ישראל בצרפת, איטליה ושוויץ. בנו של מוריס הוא יונה פישר, אוצר האמנות הוותיק, שזכה בין היתר בפרס ישראל על פועלו. בראיון שנתן, בשנת 2015, הוא סיפר על הבית ועל כך שאביו, שהיה חובב אמנות, מוזיקה וספרות רצה להביא איתו את אירופה לארץ.
הווילה שפישר בנה ממוקמת במגרש בגודל 2.4 דונם, על גבעה המשקיפה לכיוון הים. הבית הדו קומתי, שתוכנן ע"י אדריכל בלגי, ניבנה בסגנון פשוט, בהיר ואלגנטי וביטא בצורה מובהקת את הרוח האירופאית, המודרנית, האופנתית באותו זמן. כלפי הרחוב מפנה הבית חזית אטומה למדי, אך בקומה השנייה יש חלון סרט שמדגיש את האופקיות של הבית ונותן לגג תחושה של ריחוף. בחזית האחורית, זו שפונה לנוף יש חלון גדול. כאמור, הבית היה מוקף בגן, ממש יער קטן, שהשתפל גם כלפי מורד גבעת הכורכר, וזה היה חלק מחינו.
את הבית רכשו לפני כשלושים שנה האדריכל יהודה פייגין והאחים נקש. האחים הקימו בשנות ה-70 את חברת הג'ינסים המצליחה ג'ורדאש, ומחזיקים בישראל, בין היתר, בארקיע וברשת מלונות אורכידאה וסטאי, והונם מוערך ביותר ממיליארד דולר. פייגין הקים בווילה את משרדו, שאותו מנהלים כעת בניו, יואל ודב. המשרד התפרסם בעיקר בשל תכנון בתי מלון גדולים, כמו למשל מלון רויאל ביץ' באילת, מלון דוד אינטרקונטיננטל בתל-אביב, מלון בראשית במצפה רמון, מלון וולדורף אסטוריה בירושלים ומלון סטאי ביפו.
לפני כעשר שנים חברו פייגין והאחים נקש לקידום תוכנית הכוללת חלוקה של המגרש הקיים לשניים, שימור של הבניין הקיים (300 מ"ר מעל הקרקע) ובנייה של 120 מ"ר בתת הקרקע, וריכוז מרבית זכויות הבנייה המאושרות במגרש הצפוני (מגרש 404 ג) לרבות כל ההקלות. מבחינת מטראז', מדובר ב-1,386 מ"ר על קרקעי ו-2,300 מ"ר בנייה בתת הקרקע. לפרויקט החדש יש כניסה מרחוב מעלה הצופים וגם ממורד הגבעה, מקצה סמטת המלך ינאי.
אין ספק שביחס לפרויקטי בנייה אחרים שניבנו בשנים האחרונות ברמת-גן, הפרויקט מתבלט בסביבתו ומציע סטנדרט עיצובי גבוה. הרבה יותר מאשר מוטציות תמ"א 38 טיפוסיות של רמת-גן, שמציעות מבנים נמוכים שנופחו עם אדריכלות גסה וסתמית. המבנה מדורג והפרגולות שבמרפסות, במורד הגבעה, מעוצבות כך שנשמרת תחושה של צמיחה אורגנית כביכול. הסגנון מאופק למדי, בהיר, ולא ממש זר לווילה הבאוהאוסית השכנה, וניכר שהושקעה מחשבה אפילו בעיצוב ובחירת פרטי הגמר.
בחודש יולי 2016 העמידו האחים נקש 9 מתוך 12 הדירות למכירה. באתר חברת m.s.group המשווקת את הפרויקט, מבהירים המשווקים כי כל דירה משתרעת על שטח קומה, מה שמספק פרטיות ונוחות לדיירים. ההערה המופיעה באתר האינטרנט כי טופס אכלוס (טופס 4) ינתן בקרוב מסקרנת במיוחד, משום שלמרות שעברו כבר שנתיים מתום הבנייה, העצים שניטעו בחצר כבר גבוהים ואף אפשר לראות סימני בלאי ראשונים, הפרויקט עדיין לא מאוכלס. מעיריית רמת-גן נמסר לנו שהיזמים לא סיפקו את כל האישורים הנדרשים ולכן לא פנו אפילו לקבלת טופס 4.
אבי חורמרו, נציג האחים נקש בישראל, מספר שהווילה שייכת למשפחת פייגין ובית הדירות למשפחת נקש, שעדיין לא החליטה מה היא רוצה לעשות עם כל הדירות. חלקן הוצעו למכירה וחלקן ישמשו, אולי, כדירה שנייה לבני המשפחה. ולמה אין עדיין טופס 4: "יש כל מיני דברים ביורוקרטיים. אני לא בקיא בפרטי פרטים".
ארז טל, אדריכל העיר רמת-גן, מבהיר שבימים אלה מגבשת העירייה תוכנית מדיניות המתייחסת גם לראשי הגבעות (גן אברהם, גן שאול-הקופים וגן הבנים): "תוכנית לב העיר, שאותה אנחנו מכינים כעת, וגבולות הגזרה שלה הם ז'בוטינסקי מצפון, גבעתיים מדרום, בן-גוריון ממזרח ושכונת הראשונים ממערב, תופסת את הריכוז הגדול ביותר של מבנים לשימור, את הרחובות המיוערים (ביאליק והרצל), את גרמי המדרגות המובילים לגבעות ואת הגבעות. מצד שני, אנחנו רוצים לאפשר התחדשות של מבנים שצריך לחדש אותם. האתגר שלנו הוא לעשות את זה בצורה מאוזנת. אנחנו מתכוונים להגביל את הבנייה באזור של גן שאול. הרכסים זה אזורים שמתאפיינים בבנייה נמוכה (אזור מגורים א', ע"פ הגדרות התב"ע). זה אזור שלא היה רווי וצריך להישאר כך. אנחנו לא רוצים לייצר בנייה רוויה, במלוא הגובה, כי אז הגבעות יקבלו מעין כותרות, אבל אתה לא תראה את הגבעה וכל ערכי הטבע והנוף המיוחדים יאבדו".
זה אומר שתדאגו לשימור הבתים הפרטיים על ראשי הגבעות?
"במקומות אחרים ברמת-גן, ייעוד הקרקע מאפשר בנייה רוויה. אבל בגבעות היעוד הוא צמודי קרקע".
כלומר, היום לא היה ניתן לייצר פרוייקט דומה לזה שברחוב מעלה הצופים?
"מדובר במגרש עתיר זכויות, ובעיקרון המבנה נשמר. אנחנו לא מחפשים לפגוע בזכויות הקנייניות של אף אחד".