המחאה החברתית של 2011 /צילום: רויטרס
1. בשבוע שעבר כתבתי כאן על פילוח המיסוי הישיר בישראל, הכולל גבייה של מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות, ועל כך ש-55% מהעובדים בישראל אינם מגיעים לסף המס ונטל המס הישיר נופל ברובו (כ-90%) על שלושת העשירונים העליונים. מיסוי ישיר הוא מס פרוגרסיבי, כלומר כאשר ההכנסות עולות הנישומים משלמים אחוז גבוה יותר מהן במס. מנגד, בסיס הגבייה המשמעותי השני מהיקף המסים בישראל הוא רגרסיבי. הכוונה היא למע"מ, למסי קנייה ולבלו על הדלק. כלומר, המסים הללו אינם תלויים ברמת ההכנסה ולכן הם פוגעים הרבה יותר בשכבות החלשות ועלולים להרחיב את הפערים. כפי שאראה בהמשך, השילוב של נטל מיסוי ישיר גבוה יחסית על העשירונים העליונים (שנחשבים עשירוני ביניים לכל דבר) ונטל מיסוי עקיף גבוה במיוחד מחדד עוד יותר את העובדה שנטל המס על אוכלוסייה יחסית מצומצמת הוא גבוה מדי וגורם לתסכול הולך ומצטבר בקרבה.
חשוב להדגיש: היתרון הגדול של מסים עקיפים, למעט קלות הגבייה (באמצעות מתווכים כמו חברות קמעונאיות, דלק ועוד), הוא שהם אינם פוסחים על מעלימי המס. כלומר, מי שמעלים מס - ובישראל יש כלכלה שחורה די מאסיבית - "נלכד" לרוב ברשת המיסוי העקיף בצריכה השוטפת שלו, לבד מתשלומים ב"שחור" לענפים מסורתיים כמו שיפוצים וכדומה.
2. מינהל הכנסות המדינה פרסם לאחרונה כמה דוחות מקיפים על המיסוי העקיף בישראל, ואפשר ללמוד מהם הרבה מאוד על גבייתו, על השוואות עולמיות ועל התנהגות צרכנית בהתאם לעלייה או לירידה במיסוי מסוים (למשל, מס על סיגריות). אציג כאן כמה מהנתונים הבולטים מהדוחות שכתבו תום פאלק וכרמל ובר מאגף הכלכלן הראשי, אבל ראשית תזכורת: שיעור המע"מ בישראל עומד על 17%, לאחר שירד באחוז אחד באוקטובר 2015. כשהמע"מ נכנס לתוקף, בשנת 1976, הוא עמד על 8% בלבד.
המס הכי מכניס בישראל: גביית המע"מ, הכוללת את המע"מ שכולנו מכירים וגם מע"מ על שכר במוסדות הפיננסיים, מלכ"רים ויבוא ביטחוני, הסתכמה בשנת 2016 בכ-106 מיליארד שקל. הכנסות המדינה ממע"מ הן כשליש מהכנסות המסים הכוללות (כ-283 מיליארד שקל), ללא ספק בסיס הגבייה המשמעותי בכל מערך המסים בישראל. אחריו מס הכנסה על יחידים (26%), מס חברות (12%) ומס על דלקים (6%).
טאבו על מע"מ דיפרנציאלי: למשרד האוצר יש סוג של "אלרגיה" לכל הקשור לשיעורי מע"מ משתנים על מוצרים שונים (מע"מ דיפרנציאלי). ה"אלרגיה" הזאת באה לידי ביטוי בהתנגדות הגורפת בזמנו לתוכנית מע"מ אפס על דירות של יאיר לפיד. גם בדוח הנוכחי האוצר מגדיר את המע"מ הדיפרנציאלי "טעות וכלי יקר למדיניות חברתית כי הוא מחלק סכום דומה לעני ולעשיר", ולכן הוא לא כלי מתאים להקל על השכבות החלשות. לא בטוח שהעמדה הגורפת הזאת עומדת במבחן המציאות. עובדה: יש מדינות באיחוד האירופי (אנגליה, צרפת והולנד) שמנהיגות כבר שנים מע"מ דיפרנציאלי, שבו יש שיעורי מס אפסיים למוצרי יסוד ושיעורי מס גבוהים יותר לשאר המוצרים. כך או אחרת, בעקבות הלובי החזק באוצר, ספק אם מתישהו בעתיד יונהג בישראל מע"מ עם שיעורים משתנים. עם טענה אחת אפשר להסכים: מע"מ דיפרנציאלי הוא פתח להתחמקות ממס, כי סוחר שעוסק במוצרים שעליהם מוטלים שיעורי מע"מ שונים ידווח על שינוי תמהיל המכירות שלו לטובת המוצרים עם שיעורי מע"מ נמוכים יותר.
נטל המע"מ בישראל מהגבוהים בעולם: קרוב ל-8% אחוזי תוצר, שממקמים את ישראל במקום ה-12 מתוך 35 מדינות OECD. המדינות שבהן נטל המע"מ גבוה מישראל הן קטנות יחסית, כמו ניו זילנד, הונגריה, דנמרק, אסטוניה, שבדיה ופינלנד. נטל המע"מ בבריטניה, בגרמניה, בצרפת, בקנדה, באיטליה, בספרד, בקוריאה ובשווייץ נמוך מישראל. הממוצע ב-OECD עומד על 6.8% תוצר. הפטורים ממע"מ, הכוללים פטור על פירות וירקות, שירותי תיירות, מע"מ אפס באילת ופטור עד סכום מסוים ברכישות בחו"ל דרך האינטרנט, עולות למדינה כ-5.3 מיליארד שקל בשנה. רק הפטור ממע"מ וירקות עולה למדינה, על פי הערכות, כ-3.1 מיליארד שקל. על פי האוצר, ביטול הטבות המס הללו יאפשר להפחית את שיעור המע"מ ביותר מ-1%. האם זה גם יקרה? חלומות באספמיה.
3. וכעת לעוד מס עקיף - מסי הקנייה - שגם הוא בין הגבוהים בעולם. מסי קנייה הם המסים שאנחנו משלמים על דלק, על רכב, על טבק ועל אלכוהול. הנה כמה נתונים מעניינים:
המיסוי על דלק - מהגבוהים בעולם: זה לא סוד גדול שבכל פעם שהמשאבה מזרימה דלק לטנק הדלק ברכבכם היא מזרימה כסף רב כמסים גם לקופת המדינה. קרוב ל-52% (!) ממחיר הדלק לצרכן זורם כמס בלו למדינה, ויחד עם מע"מ, זה מגיע לשיעור של 65%. האוצר מודה בדוח שלו שמדובר בשיעור גבוה מהממוצע במדינות OECD. זאת ואף זאת: בשיעור הבלו על בנזין, ישראל ממוקמת במקום השלישי (!) בין 34 מדינות OECD, אחרי הולנד ואיטליה, ואילו בשיעור הבלו על הסולר, ישראל ממוקמת במקום השני, אחרי שווייץ. בישראל משלמים מס של 0.79 דולרים לליטר דלק, בעוד שהממוצע ב-OECD עומד על 0.57 דולרים בלבד והממוצע של המדינות האירופיות בלבד עומד על 0.64 דולרים. כלומר, רמות המיסוי גבוהות ב-30% לפחות משאר המדינות. ושוב: לאוצר נוח עם מס הבלו על הדלק - הוא קל לגבייה, הוא עולה בשיעורים שנתיים של 3%-4% ריאלית והוא ימשיך לעשות זאת לפי המגמות התחבורתיות בישראל, לפחות בשנים הקרובות.
עוברים מסיגריות לטבק: העלאת המס המשמעותית על סיגריות עשתה את שלה: משנת 1995 ועד שנת 2013 שיעור המס הועלה עשר פעמים, כך שמס הקנייה על חפיסת מרלבורו, עלה מ-11.5 שקל ב-2003 לרמה של 20.7 שקל בשנת 2015. העלאות המס התכופות, כאמור, עשו את שלהן: ירידה בצריכת הסיגריות מ-78 חפיסות לנפש לבנה בשנת 1992 לכ-42 בשנת 2016, צניחה של קרוב ל-50%. אבל לא זה לא אומר שצריכת הטבק ירדה, כי בגלל הסיגריות היקרות החל מעבר מצריכת סיגריות לצריכת טבק. האוצר מפנה סוג של "אצבע מאשימה" להטבות מס בטבק לסיגריות שנעות בין 9 שקלים ל-15 שקל לחפיסה וטוען שביטול העיוות הזה יוסיף בין כ-400 ל-700 מיליון שקל להכנסות המדינה ממסים, בהנחה של העדר שינוי בהתנהגות. האם זה רמז לאפשרות להעלאת מס על טבק לסיגריות? ייתכן. אין ספק שיש "לגיטימציה" להעלות מסים בסיגריות ובטבק. תמיד אפשר להשתמש בתירוץ הלגיטימי מאוד - התירוץ הבריאותי, אבל ספק אם הוא יגרור שינוי התנהגותי הפעם. טבק ותחליפיו תמיד יהיו זולים יותר מסיגריות.
אחד ההסברים למיסוי העקיף הגבוה הוא שישראל בחרה בסף מס הכנסה גבוה ונטל מס ישיר נמוך מאוד על בעלי ההכנסות הנמוכות והבינוניות, כך שנוצר סוג של "קיזוז" בין שני סוגי המס. ההנחה הזאת נכונה בחלקה: אמנם סף המס גבוה בישראל והוציא רבים מהעובדים ממעגל המס; אמנם, נטל המס הישיר על בעלי ההכנסות הנמוכות נמוך מאוד; אלא שנטל המס הישיר על ההכנסות הבינוניות והגבוהות (שוב, אלה לא הכנסות גבוהות במיוחד) הוא די גבוה, ובתוספת המסים העקיפים הגבוהים מאוד - השילוב הזה לאוכלוסייה שבלאו הכי נושאת על גבה את נטל המסים בישראל - הוא מקומם ומעוות. כל משפחה במעמד הביניים הקלאסי או במעמד הביניים הגבוה מוזמנת לעשות את החשבון לבדה: כמה ההכנסות ברוטו המשותפות למשק בית שלה וכמה הוצאות המס הישירות פלוס העקיפות (קל לחלץ זאת באמצעות נתוני הצריכה השוטפת). הנתונים שתקבלו יגלו שסעיף ההוצאה המרכזי של משפחה במעמד הביניים הוא: מסים למדינת ישראל.
eli@globes.co.il