הבורסה בתל אביב / צילום: רויטרס
השלדים הבורסאיים הם חלק מקבוצה גדולה יותר של חברות שפעילותן דעכה והן מחפשות לצקת פנימה פעילות חדשה. ברוח הזמן - הטרנדים שמתחלפים במהירות והגישה המהירה למידע ולמערכות מסחר - שימוש במלים כמו מטבעות דיגיטליים, קנאביס, כלי רכב אוטונומיים וסייבר - מקפיצות כמעט באופן אוטומטי את המניות. לכן, סוחרי השלדים מחפשים חברות בשלבים יחסית התחלתיים ושפועלות בתחומים אלו. המניות קופצות למרות שהדיווחים מתפרסמים לעתים קרובות בשלבים ראשוניים מאוד של סגירת עסקות ועם שקיפות מינימלית בלבד למשקיעים. אין לסוחרי השלדים תמריץ להכניס פעילויות מבוססות לבורסה, ובמקביל - חברות מבוססות גם לא ממהרות להפוך לחברות ציבוריות.
שלד בורסאי (חברות מעטפת) הוא אמנם מנגנון לגיטימי, שמאפשר לחסוך כסף על יצירת מבנה משפטי חדש. הוא מאפשר לחברות לוותר על הנפקה ראשונית (IPO), תהליך מתיש שכולל רוד שואו אצל הגופים המוסדיים ולעתים גם התפשרות על שווי שוק מסויים.
מבלי לקבל את האמון של המוסדיים, ההנפקה כנראה לא תצא לפועל - לטוב ולרע. ואולם ספק אם הסטארט-אפים שנכנסו לבורסה בדלת האחורית בשנתיים-שלוש האחרונות היו מצליחים לעשות זאת בדרך הראשית. מי שעודד את הסטארט-אפים לבוא לבורסה היו לא רק סוחרי השלדים, אלא גם הנהלת הבורסה עצמה, שרוצה ליהנות גם היא מההילה והיתרונות של תעשיית ההיי-טק הישראלית.
המוסדיים אמנם לא ממהרים להשקיע בחברות צעירות וכך חוסמים אותן מלהגיע לבורסה, אך העבודה מולם גם יכולה לשפר את החברה, שתיערך טוב יותר להפיכתה לחברה ציבורית. לגבי חלק מהסטארט-אפים האלו היה עדיף שיעברו את המסננת של הגופים המוסדיים וימצאו את עצמם בחוץ. חלק אחר מורכב אולי מחברות ראויות, אבל למשקיעים מן הציבור אין יכולת להתמודד איתם, להבין ולנתח את פעילותם, לעקוב אחר המתחרות וכו'. אלו חברות עם פעילות ראשונית ובלי הכנסות, שהשקעה בהן אינה פשוטה גם למשקיעים מתוחכמים. נוצר כאן גם תמריץ לא הולם לסטארט-אפים, שאמורים לבנות חברה לטווח ארוך ובמקום זאת עסוקים בחשיבה לטווח קצר ובשמירה על מחיר המניה ויחסי ציבור, במיוחד כשהמוסדיים לא משקיעים בהם.
הבורסה נקטה בצעדים שהגבילו במידת מה את סוחרי השלדים, אבל מכיוון שהסוחרים האלו התרחבו כבר לחברות נוספות ללא פעילות - הבורסה והרשות לניירות ערך צריכות לחשוב על דרכים נוספות לשמור על כספי המשקיעים.
אפשר להגיד שזאת תפישה פטרונית ושהמשקיעים הם אנשים בוגרים שאחראים לכספם, וכן שסטארט-אפים נסחרים גם בבורסות אחרות בעולם.
עם זאת, ספק אם הם תופסים מקום כל כך משמעותי בשיח (לעתים סטארט-אפ קטן מרכז מחזורי מסחר מהגבוהים באותו יום) כמו בישראל. כדי לעורר עניין סביבה ולהגדיל את הלגיטימציה שלה, פינטזה הבורסה על יצירת מקור מימוני נוסף לסטארט-אפים ישראלים, אך בפועל גרמה להזנייתה שלה.
הסטארט-אפים אולי ראויים בחלקם, אבל הדלת האחורית לא עוזרת לשמור על כספי המשקיעים, וההתנהלות שלהם מולם - ריבוי הודעות, הבטחות וחלומות, ובמקביל שקיפות מוגבלת - היא שכונה ישראלית במיטבה.