כניעתו המהדהדת של בנימין נתניהו לאינטרסים האישיים-פוליטיים של משה כחלון ואבי ניסנקורן בעניין הרפורמה בחברת החשמל היא רק הפרומו. למחיר העצום גם ככה של הרפורמה הזו, יש להוסיף את העלות המשקית ארוכת-הטווח של ההחמצה הכלכלית הכי גדולה בתולדות כלכלת נתניהו: הבגידה בסיכוי לעידן חדש ביחסי העבודה במשק.
פעם ראשונה שבחסות בג"ץ, בדיון ראשון בעתירה בפני נשיאת העליון, קם סיכוי אמיתי לשחרור השוק בו עד היום מצליח קומץ עובדים מחוברים ומקושרים, ועד של מונופול, לעכב התפתחות של מדינה שלמה. פסק דין עקרוני של בג"ץ בנושא זכות השביתה כנגד רפורמות מבניות שמקדמת המדינה יכול לשחרר חסמים בירוקרטיים ועיקר העיקרים: להוביל למצב בו אזרחים מקבלים את השירות והזכויות המגיעים להם. אבל נתניהו נכנע. הוא מסכים לרפורמה כלומר הוא מסכים למשוך את עתירת המדינה לבג"ץ.
זו לא תאוריה עתידית - זו המציאות כיום. על גדר הציפייה לרפורמה המקולקלת הזו, ממתינים כמה ועדים גדולים מונופוליסטיים, שיתקפו ברגע שתינתן האות. הנה רשימה חלקית רק מהימים האלה.
ברכבת ישראל, מונופול ממשלתי מפסיד ולא יעיל, שבו הכנסות הכרטיסים לא מצליחות לממן את הוצאות השכר שכל הזמן מתנפחות, מצוי הוועד בשיא ההכנות למאבק הבא. כלומר שיבושים והשבתת רכבות. הוועד מסרב לתת לאנשי חברת בומברדייה לתחזק את הקטרים החשמליים בקו ירושלים שעוד ייסע וגם מסרב לאפשר לקטרים חשמליים לפעול בלי שכל העובדים הקבועים יקבלו תוספת שכר מכובדת, שכן לדבריהם מדובר ב"מגה אירוע".
בנוסף, הוועד לא נותן למומחים הגרמנים והשוויצרים לתחזק, אפילו לא ללמד לתחזק, את הקטרים שהם מוכרים לרכבת, למרות שבשנים שעובדי הרכבת ביצעו את התחזוקה היא התבררה ככושלת ויקרה. רשימת הדרישות של הוועד עוד ארוכה, בין היתר דרישה לעוד תוספת שכר, מעבר לעלייה של כשליש מהשכר בפחות מ-5 שנים, רק כדי להסכים להכנסת מערכת תשלומים חדשה ויעילה יותר.
במקורות, מונופול ממשלתי אחר, מצחצחים חרבות ומחכים לראות עד כמה מוכן נתניהו להיכנע לכחלון שנכנע לניסנקורן בחברת החשמל. רשות המים קיבלה החלטה להוציא את קידוחי המים החדשים גם לשוק, המקומי והבינלאומי. כלומר לא רק למקורות ולחברת-הבת שלה. מדובר בכמה מאות קידוחים חדשים, בעלות של כמה מיליארדי שקלים לאורך כמה שנים. הוזלת העלויות הצפויה מעצם התחרות והרחבת היצע חברות הקידוחים תשפיע במישרין על תעריפי המים. אבל התעריף מעניין את ועדי מקורות בדיוק כמו שהוא מעניין את ועדי החשמל והרכבת. אז כבר בשבוע שעבר פנה ארגון עובדי מקורות להסתדרות וביקש להכריז סכסוך עבודה.
ברשת מקרקעי ישראל (רמ"י) גם ממתינים. בהנהלת רמ"י התקבלה החלטה לשינוי מבני לצורכי ייעול בתוך הארגון. אף עובד לא ימצא עצמו בחוץ, השכר לא יפגע אפילו לא באגורה. אבל האיגוד המקצועי מסרב לשינוי. לכל שינוי. העובדים מחזיקים ביד את הבייבי של כחלון: הצע קרקעות לדירות במחיר למשתכן. מה שיקרה ברפורמה בחשמל יקבע מה תהיה עוצמת סכסוך העבודה ברשות המקרקעין. "רק" עיצומים או גם השבתה נרחבת וקריאה למונופולים האחרים להצטרף.
ואין מה להכביר עוד מילים על הנעשה בנמלי הים. לפני שבוע וחצי נפתח המשא-ומתן המרתוני לרפורמה בנמלים. זאת לפי הוראה של שופט בית הדין הארצי לעבודה, שבדיון סודי בלשכתו קצב 18 ימים להגיע להסדר. עוד לפני שנפתח המשא-ומתן בין הוועד, ההסתדרות ומשרדי התחבורה והאוצר הודיע ניסנקורן כי "אם אני אגיע למסקנה שהנושא הזה בעוד 18 ימים לא יגיע לפתרון, אני אדרוש שביתה. לא הוועדים - אני".
18 ימים, בלי שבתות וימי שישי, מסתיימים בעוד שבועיים. אישור הרפורמה בחברת החשמל, שטובה אך ורק לבעלי העניין בחברה, לפקידים הבכירים ולפוליטיקאים ולא לאף אחד מבעלי המניות שלה והלקוחות שלה: הציבור, משמעותה כניעה ללחצים. אז מי האיש/ה שלא יילחצו עוד יתר חזק את מי שהוכיח כי הוא נכנע לכוח?