בודדים בזוגיות / צילום: Gettyimages ישראל
בדידות במערכת יחסים זוגית היא חמקמקה, כמעט ערמומית, ולא מעט פעמים מסתתרת תחת שכבות של תירוצים: היומיום הלחוץ והשוחק, הילדים, והטכנולוגיה שמחברת את העבודה ישירות לווריד שלנו. גם אני, כשהתחלתי את התחקיר על הכתבה, חשבתי לעצמי; מה לי ולבדידות במערכת יחסים? הרי מערכת היחסים האחרונה שלי (שהסתיימה), הצטיירה בעיני רוחי כמאוד טובה. אבל כשהתחלתי לדבר עם גברים ונשים על בדידות שחוו במערכות יחסים, הבנתי פתאום כמה הייתי בודדה בתוך מערכת היחסים ההיא, ועד כמה בקלות אפשר להיות עיוור לכך. עד הרגע שהתובנה מופיעה במלוא תפארתה מול העיניים, ואז כבר לא ניתן להתעלם וצריך לקחת החלטות, כואבות לפעמים.
האם בדידות בתוך מערכות יחסים זוגיות גוברת בשנים האחרונות כתגובה לטכנולוגיה שנכנסה לחיינו? מה אפשר לעשות כשזוג חווה בדידות בתוך מערכת היחסים?
"הרבה מהאנשים שנמצאים בזוגיות אמנם לא לבד, אבל הם בודדים. הם נשארים בקשר מכל הסיבות הלא נכונות. להרבה אנשים הלבד מפחיד יותר מהבדידות", אומרת ד"ר קרן אור חן, מומחית בקבלת החלטות ותורת המשחקים מאוניברסיטת חיפה.
מהן הסיבות הלא נכונות?
"נוחות, חרדת נטישה, פחד מלהיות לבד. יש גם סיבות כלכליות וחרדות מוסריות של 'מה יגידו'. אנשים לאורך שנים מאוד בודדים ומתוסכלים במערכות יחסים, כשאולי חשוב לחדד ראשית, שאהבה וזוגיות אמיתיות כרוכות בדברים שעומדים בסתירה מוחלטת לבדידות. אהבה, חום, מגע, שיתוף - כשמתקיימת בדידות במערכת יחסים, האלמנטים הללו לא מתקיימים. לכן, אולי על פניו הם חושבים שהם נמצאים במערכת יחסים, אבל בפועל אין להם פרטנר בתוך מערכת כזאת".
את נתקלת בהרבה זוגות כאלה?
"כן, בכאב לב אני אומרת שמעל 50% מהזוגות נמצאים במצב הזה, במיוחד סביב גילאי ה-50. בכל גיל, כמובן, זה קורה מסיבות שונות. בני 50 ומעלה בונים לעצמם אורח חיים בודד, אבל מלא תעסוקה, ורובם חושבים: 'אמנם אין לי פרטנר, אבל לפחות אני לא לבד'. צעירים שחשים בדידות דווקא נוטים לעשות את הצעד ולהיפרד, זה דורש תעוזה גדולה, אבל אם הצעד נעשה, הרבה פעמים מצליחים לבנות במערכת היחסים הבאה זוגיות בריאה יותר, שנובעת מהבנה של מה אני מחפש וצריך בזוגיות, מתוך החסר שהיה במצב הקודם. זו עוצמה לעזוב מערכת יחסים שחשים בה בדידות, ועל אף מה שנדמה לנו, בכלל לא קל לזהות אותה. הבדידות היא הרבה פעמים רגשית, ולא פיזית".
וכשרק אחד מהצדדים חש בדידות?
"אין דבר כזה אחד מהצדדים, It takes two to tango, שני הצדדים מרגישים בדידות. הרבה פעמים הצד השני לא יכריז על כך, אבל לפי הספרות זה לא מתאפשר שרק צד אחד ירגיש בדידות. כמובן שיש מצבים שבהם אחד מהצדדים יחוש יותר בודד בקשר מהצד השני".
חשבו שאנחנו הזוג המושלם
נ', בת 35, רווקה: "במשך תקופה לא ישנו יחד או היינו באינטימיות כלשהי, כשגם הדבר היחיד שנשאר מהקשר הזה (הפן הפיזי) לא התקיים, הבנתי שפשוט עדיף ללכת".
מ', בת 37, בזוגיות: "הבדידות שהרגשתי במערכת היחסים האחרונה שלי היא בדיוק מה שגרם לי לעזוב את הארץ. למרות שמבחינת כולם היינו הזוג המושלם, הייתי בודדה, כי בחיים לא הייתי לידו, הוא היה שקוע בעבודה שלו, ואפילו הסקס כבר הרגיש שאנחנו עושים את זה בכוח רק בשביל להגיד שאנחנו עושים את זה".
מ', 37: "הפחד להיות לבד משתק, במיוחד בגילאים שלנו. וכן, נהייתי רווקה שוב בגיל 35. אבל כשאת מרגישה שהוא לא באמת יודע עלייך הכול, ושאת עושה הכול בשביל שהוא יחשוב שאת הכי מושלמת ואת רחוקה מזה, זה לא שווה את זה. היו לי המון מקרים של דאונים, או שלא הלך לי בעבודה ולא שיתפתי, כי פשוט לא הרגשתי שאני יכולה. הוא היה מאוד ריאליסטי ואני הייתי מאוד רגישה, אחרי מריבות אני לא הייתי ישנה כל הלילה והוא היה ישן כמו גופה לידי, ולא הבנתי איך. הוא היה יושב לידי בסלון והרגשתי כמו אוויר, הוא אהב אותי בטירוף, וזאת הייתה האהבה שלו".
"אסור להישאר בזוגיות שבה אנחנו חשים בדידות", טוענת ד"ר אור חן, "גם אם זה אומר לעשות החלטה קשה, שלאחריה אולי נהיה לבד. אני מלמדת תהליכי קבלת החלטות, ולפעמים ההחלטה הטובה מספיק (Good enough decision), אומרת להחליט מה יהיה פחות רע עבורי במצב הנוכחי. אם נמצאים בזוגיות שבה אתה לא מסוגל להגיד לפרטנר מה אתה מרגיש, או לחשוף חולשות, אם אין לך גב ואתה נמצא במצב שאין לך על מי לסמוך - אז על אף הפחד משינוי, צריך לקבל החלטה. אף אחד לא צריך להיות בבדידות".
לבית שבו גדלנו יש השפעה על צורת מערכות היחסים שאנחנו מפתחים?
"לפעמים אנחנו רואים העברה בין-דורית של בדידות. זה יכול להגיע מכמה כיוונים: אם ראיתי בבית זוגיות בודדת של ההורים, ומנקודת מבטו של ילד זה דבר מתסכל, אני עלול לשחזר אותה או ללכת הפוך ממנה בצורה קיצונית. ודבר נוסף שרואים לעתים זה שילדים שגדלו בתחושה של בדידות מול ההורים - שאין להם על מי לסמוך, ישחזרו את התבנית במערכת היחסים שלהם".
בכיתי, קמתי, הלכתי
ג' בת 30, רווקה: "הייתי בקשר במשך תשע שנים והרבה פעמים הרגשתי לבד, בעיקר בגלל שלא היינו מצליחים להתראות מספיק - הרבה בעבודה, לימודים, וגם כשהיינו בבית, היה כל הזמן דחף ולחץ להספיק דברים אחרים - שיחות טלפון חשובות או כאלו שפחות, מחשב, סידורים וכו'.
"הריחוק לא נוצר ביום אחד, אבל התקשורת בינינו הלכה והתדרדרה, עד כדי מצב של חוסר שיתוף והעמדת פנים שהכול סבבה. לא קיבלנו את השינויים שכל אחד עבר בנפרד, ונתקענו שנינו על התפיסה של האחר כמו שהוא היה כשהכרנו. בנוסף, לא הצלחנו לשמור על הביחד שהוא רק של שנינו, וזה הרגיש לי כאילו אני במערכת זוגית לבד. היינו כל כך הרבה שנים יחד, שזה נראה מופרך לפרק הכול. בעיקר גם בהקשר של תגובות מהסביבה. הנורה האדומה שלי הייתה קצת מוזרה: פשוט יום אחד התחלתי ממש לבכות, הרגשתי שאני לא יכולה יותר, וקמתי והלכתי".
פרופ' מריו מיקולינסר, ראש החוג לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי, מציע לנסות לזקק את התחושה: "צריך וחשוב להבדיל בין בדידות במובן של כאב, תסכול, תחושה של דחייה, לבין לבדיות בתוך מערכת יחסים, שהיא מרכיב חשוב. הזוגיות היא מרחב שאפשר וניתן להיות בו לבד, ולעשות דברים בלי האחר".
האם יש הבדל בדיווח על בדידות במערכת יחסים בין גברים לנשים?
"יותר נשים מדווחות על כך, אבל זה לא מכיוון שגברים חשים פחות בדידות, אלא מפני שהם פחות מדברים על זה. אם היינו מצמידים להם אלקטרודות בזמן אמת ובודקים תגובות, היינו רואים את אותן תגובות כמו אצל הנשים".
אתה חושב שהטכנולוגיה היום מגבירה את תחושת הבדידות במערכות יחסים?
"מצד אחד כן. כל אחד עסוק בסלולרי, יש יותר מקום בלבדיות, אבל זה לא בהכרח גורם לבדידות. השאלה היא איך עושים את זה. אם שני בני הזוג מתעסקים בסלולרי או במחשב, אבל בפניות אחד לשנייה, אז אין בעיה. הבעיה היא כשישנה התמכרות, וזה מגיע על חשבון הפניות לבן הזוג, והצד המכור לא רואה את השני ברגע שהוא זקוק לו.
"הטכנולוגיה לבדה לא אמורה לגרום נזק, האינטימיות היא שמבדילה את הבדידות מהלבדיות. כל עוד הצרכים לאינטימיות מסופקים, ויש מעבר חופשי וגמיש בין הלבד לביחד, כל עוד יש תחושה של שייכות וקשר, ומצד שני פיתוח אישי, אז הקשר הוא טוב.
"אני רואה בדור הצעיר את היכולת של 'גם וגם' - להיות קבורים עם הראש במסך, אבל פנויים אחד לשני גם דרך ומעל הטכנולוגיה".
אז מה בכל זאת קורה כשהיום הצרכים שלנו יכולים להיות מסופקים במקום אחד, והמקום הזה הוא לא מערכת היחסים עם בן הזוג, אלא המכשיר הסלולרי שלנו? שם נמצאים החברים שלנו, רשתות חברתיות, חדשות, אפליקציות, משחקים ועוד תופינים.
"בשנים האחרונות תחושת הבדידות עולה. אי אפשר לדעת בוודאות שזה מהטכנולוגיה, אבל ההשערה היא שכן", אומרת ד"ר שיר אתגר, מהמרכז לחקר חדשנות בטכנולוגיות למידה באוניברסיטה הפתוחה ומהמרכז לחקר הפסיכולוגיה של האינטרנט במרכז הבינתחומי. "אנחנו כאילו כל הזמן מחוברים, אבל בעצם יוצאים פחות ופוגשים פחות אנשים פנים אל פנים, ויכול להיות שזה מה שמייצר את תחושת הבדידות הגדולה יותר".
לדבריה, הבדידות טמונה דווקא במשתמשים: "המחקר שלנו - של פרופ' יאיר עמיחי המבורגר ושלי, מראה ששימוש מוגבר בסמארטפונים מפחית תחושת אינטימיות בין בני זוג. אבל, חשוב לי לומר, וזו תובנה שלקח זמן להגיע אליה - אי אפשר להאשים את הטכנולוגיה בדברים האלו. מי שאשם זה מי שמשתמש בטכנולוגיה. זה לא המכשיר עצמו שמוביל לפגיעה באינטימיות, אלא האופן שבו אנחנו משתמשים בו. להאשים את הטכנולוגיה זה להוריד מעצמנו אחריות. במחקר שלנו ממש ראינו איך בתוך זוגיות, כשכל אחד מסתגר בסמארטפון שלו, תחושת האינטימיות יורדת. זה בעצם אומר, שאנחנו מרגישים פחות שייכים ושהקשר שלנו עם האחר המשמעותי שלנו - קשר שאמור, מן הסתם, להיות מאוד משמעותי, מאבד מהמשמעות שלו".
כל אחד לעצמו
נ', בת 30, בזוגיות: "הייתי רואה שהאקס שלי מחובר בפייסבוק בזמן העבודה, מתעלם מהודעות שלי, אבל עונה לסטטוסים של חברים. בתגובה היה אומר לי: 'מה רע בזה? אני לא חייב לענות לך כשאני רואה הודעות שלך. אני רוצה לענות בזמני החופשי'. גם כשלפעמים אלה היו דברים חשובים, וזה התווסף להלך רוח כללי של 'כל אחד לעצמו'. נשארתי איתו כי פחדתי להיות לבד בלונדון, ורציתי להישאר שם. בואי נגיד שזה לא היה שווה את זה; שנה וחצי היינו יחד בלונדון, אבל הייתי בודדה".
ד', בת 36, רווקה: "זה התחיל כסיפור אהבה. אחרי חצי שנה של מגורים משותפים ועסק משותף, הבנתי שאין לו שום יכולת קומוניקטיבית, ושהכול, כביכול, מושלם, אבל שיחת נפש או שיחה על בעיות זה משהו שלא יהיה, ולא רק כי הוא לא יכול, אלא גם כי הוא לא מעוניין. ברגע שהבנתי את זה, חשבתי לעצמי שיש לי שתי ברירות: להשלים עם זה שבן זוגי טוב וחזק בדברים מסוימים - הוא הוציא ממני צדדים יותר ילדותיים וספונטניים, גרם לי לא לקחת את החיים בכזו רצינות, פרנס והיה בן זוג אוהב ונאמן, או לעזוב.
"בחרתי להישאר, אבל באיזשהו שלב בעיית התקשורת השתלטה על מערכת היחסים. הבנתי שעל אף כל הדברים הטובים, את הדבר הכי חשוב - תקשורת, לא אקבל מהקשר הזה. מיום ליום נושאי השיחה הפכו טכניים עד שפסקו, וההרגשה של הבדידות די ליוותה את כל הקשר. בהתחלה, עם כל ההתרגשויות והפרפרים, היה קל לטשטש אותה. העניין היה שעל אף הבדידות, הוא כן סיפק לי ביטחון ואת ההרגשה שמישהו מעריך, אוהב ומכבד אותי, וגם את התחושה הכללית של 'אז סבבה הכול בסדר, גם לי יש בן זוג ואני לא היחידה שתמיד לבד בחבורה'.
"אחרי שהקשר נגמר הבנתי שחלק ממה שקסם לי היה העובדה שאף פעם לא הייתי במצב כלכלי טוב, ופתאום עברתי לפנטהאוז יוקרתי עם ג'קוזי וסאונה. גם זה שהוא היה טיפוס בודד בפני עצמו היה חיובי לפעמים - עשיתי מה שאני רוצה, טסתי לאן שאני רוצה, פגשתי חברות, אם לא היה לי כוח לדבר על משהו הוא לא היה נכנס לזה, לא היה מתערב לי בחיים. אבל אז הגיע רגע בודד במיוחד: לצערי גיליתי שאני בהיריון. אחרי חודש שבו התלבטנו מה לעשות, החלטתי להפיל. נסענו יחד להפלה, והוא לא חיכה שאצא משם ופשוט ברח, בטענה שהוא צריך ללכת ללימודים. חזרתי לתל אביב במונית מרחובות, לבד. כשהתקשרתי להגיד לו שאני משלשלת ומקיאה, הוא אמר לי שישלח את העוזר האישי שלו כדי לעזור לי".
"אחת התופעות שמתחזקות בשנים האחרונות היא העומס שאנחנו שמים על הקשר הזוגי והציפייה שלנו שיספק לנו את כל הצרכים: חברות, תמיכה, מיניות, פרגון. זה לא סביר", קובע פרופ' אשכול רפאלי, מהמרכז לחקר המוח באוניברסיטת בר-אילן.
אז זאת לא הטכנולוגיה שמשנה את חיינו?
"העולם של היום הוא עולם של עבודה אינסופית שגולשת הביתה, וזה ש'העיפרון' שפעם היו מפילים בארבע או חמש נמצא איתנו כל הזמן בכיס - בארוחת ערב, כשאנחנו עם הילדים וגם בשתיים בלילה, זה מצב בעייתי. אבל בעיניי המנוע העיקרי לתחושות שאת מדברת עליהן כתופעה חברתית, הוא שאנחנו באים בציפיות ענקיות לבני ובנות הזוג שלנו, וכשזה לא מתממש - אנחנו חווים בדידות.
"בשנים האחרונות קורים תהליכים דרמטיים במידת החיבור שלנו עם בני אדם; הסוציולוג האמריקאי פאטמן חקר את הירידה ביכולת של האמריקאי הממוצע לבקש עזרה - זה ירד מממוצע של שלושה אנשים לממוצע של שניים, וזה ממשיך לרדת. בסופו של דבר זה יישאר אדם אחד, וזה יהיה בן הזוג המסכן שלנו. זו הבדידות שמדאיגה אותי הכי הרבה".
יש איתי מישהו בעולם הזה
ל', בן 35, בזוגיות: "אני זוכר לילות שבהם עמדתי מול הכיור, שוטף כלים של ארוחת הערב, כשהוא יצא לסיבוב עם הכלבה אבל מהסיבוב ה'קצר' הוא היה חוזר אחרי זמן רב, כשבעצם היה הולך להיפגש עם בחור אחר. בבקרים, כשנכנסתי לחדר המקלחת, הייתי רואה סימנים למה שהוא עשה בערב הקודם, ולא איתי. בחרתי להאמין לשקר שלו כדי להשאיר את האשליה שיש איתי מישהו בעולם הזה".
ת', בת 45, רווקה: "עד לפני כשנה וקצת הייתי בקשר עם מישהו. זה התחיל סבבה, אבל כעבור כחודשיים הרגשתי שהוא מתחיל עם מסרים כפולים, וכשישבנו לדבר על זה בפתיחות, הסתבר שהוא באמת חש אמביוולנטיות לגביי. בשיחה קשה כזו עולים גם המון דברים טובים ומחזקים, כל הדברים שבגללם בוחרים לא לוותר, אז הצלחנו שנינו לא לוותר ולהמשיך. למעשה, אחר כך המשכנו עוד חודשים באותו לופ. הרגשתי מאוד בודדה, כי הקונפליקט הזה, בינו לבין עצמו, למעשה פגע לנו באינטימיות, וזה גרם לי להרגיש הכי בודדה. זה הלך והרעיל את הדינמיקה שלנו וזה מה שגמר את זה בסוף. זה הרגיש כמו דחייה קשה, להיות לצידו ולהרגיש שהוא לא מבטא שום אהבה, מסתגר, גם גופנית ומינית. ממש התעלמתי מהבדידות שלי בקשר. לפעמים אנחנו מוכנות לקחת על עצמנו כל כך הרבה עומס רגשי וכאב בשביל שהקשר לא ייכשל. וזו לא חוויה מתגמלת".
פרופ' מיקולינסר מסביר: "בדידות בתוך קשר כרוכה בהרבה כאב והרבה חרדות. תחושה של דחייה, של 'מה אני שווה', שנשארתי לבד בעולם הזה בתוך מרחב שמתחיל להיתפס כעוין, כי אין סימן שהשני רוצה בטובתי. וזה כואב פיזית ממש. רואים ב-fMRI שאותם אזורים במוח שפעילים בעת פציעה פיזית, פעילים גם בעת שמרגישים תחושת דחייה".
ע', בת 36, נשואה: "הייתי במערכת יחסים 5 שנים, מגיל 22. הוא התחיל ללמוד אנימציה בבצלאל ואני למדתי באוניברסיטה העברית. עבדתי בשמונה עבודות ולו היה מימון מההורים לכול. הוא עבר איזשהו שינוי, ואני הערצתי את דמות האמן המיוסר משום מה. כל מה שהוא היה לפני שהתחיל ללמוד פשוט נעלם. הוא הפך לבן אדם אחר, שגם התייחס אליי לא יפה, על גבול ההשפלה. הייתי בוכה במקלחת ולא הצלחתי להיפרד. הרגע שממש הבנתי שאני בעצם לבד היה אותו רגע ש'העזתי' להוציא אותו מסדנה בשביל להביא לו אוכל, והוא צרח עליי באמצע בצלאל. גם אז לא נפרדתי ממנו והמשכתי להרגיש הכי לבד שהרגשתי אי פעם".
ב', בן 48, נשוי: "שנים ניסיתי להתחרות בעבודה שלה, אבל פעם אחר פעם היא הבהירה לי את סדר העדיפויות: קודם קריירה, אחר כך הילדים ורק אז אתה. פעם, בנסיעת עסקים לרומניה, חליתי. חטפתי כאבי ראש מטורפים והקאתי את הנשמה. ביטלתי את כל הפגישות שלי ושכבתי בחדר במלון כמו גופה של כלב שזרוקה בצד הכביש. התקשרתי אליה, אבל היה תפוס. שוב התקשרתי, אבל הייתה שיחה ממתינה והיא לא טרחה לענות לי. שלחתי הודעה שתתקשר דחוף. אחרי שעתיים הצלחתי לתפוס אותה, אבל לפני שהספקתי לומר מילה היא אמרה לי שהיא באמצע פגישה ותחזור אליי אחר כך. הספקתי להשחיל לה שאני חולה מת, היא רק השמיעה איזה 'אויש' עלוב וניתקה. באותו יום היא לא חזרה אליי. נשארתי זרוק שם במיטה לבד. הקטע היה שבסוף התקשרתי לעורכת הדין שאיתה הייתי צריך להיפגש, והיא באה למלון עם אקמול ותה עם לימון".
לפי פרופ' רפאלי, תחושת הבדידות בקשר נובעת מרמת התגובתיות של הפרטנר: "מה שעוזר לי לחשוב על איכות הקשר הוא המידה שאני מרגיש שבן או בת הזוג שלי מגיבים אליי ורגישים לצרכים שלי. זה יכול בהתחלה להיות נוכח ואז לרדת, אבל גם כשזה יורד יש דרכים להפיח בזה חיים ולתעדף את זה. זה החלק האופטימי של טיפול זוגי - אם מתערבים בזמן, ולא בהכרח בטיפול חיצוני, אלא בתשומת לב ורצון לשקם, ניתן לייצר את זה מחדש".
זוג יכול לטפל בעצמו?
"בהרבה מקרים כן, לא תמיד צריך את האדם השלישי בחדר. לפעמים כן צריך נקודת אחיזה חיצונית. אם רוצים להזיז את הירח, המטפל יכול להיות נקודת מינוף. אבל הצד החיובי של הטכנולוגיה הוא שיש נגישות עצומה לידע טיפולי - מכתבות ובלוגים, ועד פודקסטים של מטפלים, שבהחלט יכולים לעזור ל זוגות".
הלבדיות שתציל אותנו
במרכז הבינתחומי נערכת בימים אלו עבודת מחקר העוסקת בקושי של תחושת בדידות בתוך קשר זוגי. "בני זוג יכולים להפוך את החוויה הזו ל'לבדיות' - היכולת להיות לבד, ששונה באופן אובייקטיבי מחוויית בדידות", אומר פרופ' מיקולינסר. "אנחנו רואים שהקושי להיות לבד ביחד כנראה מגיע משני כיוונים: או שאני מפחד שכשאעשה משהו לבד אפגע בשני והוא יחליט לעזוב אותי. כלומר, אני לא מרגיש בטוח בתוך הקשר ולכן צריך לשמור על קרבה תמידית. או שקשה לי להיות לבד עם בן הזוג הספציפי - מעין מועקה כשהוא נמצא במרחב המשותף שלנו, קושי לעשות דברים בנפרד באותו המרחב".
ד"ר אור חן מדגישה: "חשוב להבדיל בין עצמאות לבדידות בתוך קשר זוגי, עצמאות היא קרדינלית בתוך זוגיות. היא מאפשרת מרחב. לעתים אני נתקלת בזוגות צעירים שממש נדבקים זה לזה בקשר, ולא שומרים על קשרים חיצוניים לזוגיות, ואז כשהם נפרדים, הם מוצאים את עצמם בודדים נורא, כיוון שהם יצרו מצב שבו הבנאדם היחיד שיש להם בעולם הוא בן הזוג".