בנק ישראל והאוצר כמשל
מה עושים עם הכסף של הציבור? איך מנהלים ומשתמשים בו? למי אכפת ממנו? זה מדאיג. הגילויים על שני הגופים האוחזים בכסף הגדול של המדינה ואזרחיה: משרד האוצר ובנק ישראל, מפחידים.
הפרוטוקולים של "ועדת קוצ'יק" חשפו "מלחמת כל בכל במשרד האוצר: האשמות, מאבקי אגו והדלפות" ("גלובס", 14.5), לצד ציטוטים קשים של מי שהיו מנהלי הכסף הגדול בממשלה.
החשבת הכללית דאז, מיכל עבאדי-בויאנג'ו: "אין קשר בין התקצוב המתוכנן לתקצוב בפועל. אין דיון ממשלתי אמיתי בסדרי עדיפויות של חוק ההסדרים, אין תמונה מסודרת לא לשר האוצר ולא לראש-הממשלה; הקשר של צעירי אגף תקציבים לפוליטיקאים אינו בריא ויוצר סחרור כוח".
המשנה ליועץ המשפטי לממשלה המעורב בפעילות הכלכלית, עו"ד אבי ליכט: "מצב השירות הציבורי בכלל, ומשרד האוצר בפרט, מידרדר. כל אחד רוצה את הכותרת הבאה, אין באוצר תהליך סדור לקבלת החלטות ואין לויאליות בין האגפים".
הממונה לשעבר על השכר, קובי אמסלם: "התרבות הארגונית היא כוחנית, חלק מראשי האגפים נאבקים זה בזה ומנסים לזנב זה בזה". הממונה לשעבר על התקציבים, אמיר לוי: "יש מקרים שאין דיונים מקצועיים כנדרש. חלק מהתהליכים אינם מובאים לידיעה ולהתייחסות הדרג המקצועי עד שלב מתקדם".
כולם איכשהו דאגו ממינויים פוליטיים, אבל כולם-כולם, הנ"ל והאחרים שהעידו בוועדה, לא קיבלו אחריות על חלקם - והאשימו אחרים.
בתחילת מאי (2.5) התקיים דיון בוועדת הכספים של הכנסת בעניין תקציב 2017 ו-2018 של הגוף המקביל הנוגע בכסף הגדול: בנק ישראל. בנוכחים - הנגידה קרנית פלוג על בכיריה, והיו"ר החדש של המועצה המינהלית, פרופ' שוקי שמר. יו"ר הוועדה משה גפני הקדים וציין באי נוחות: תקציב הבנק המרכזי, 1.298 מיליארד שקל, צריך להיות מוצג לוועדת הכספים, אבל אין לקיים בו דיון או הליכי אישור. זה ההסכם שנקבע כשעבר חוק בנק ישראל, ב-2010, על ידי הנגיד הקודם סטנלי פישר, שסירב לדיון בתקציב הבנק בטענה של פגיעה בעצמאותו המוניטרית.
במוזמנים היה גם יורם מועלמי, יו"ר העמותה לצמצום פערים חברתיים. איש מחשבים, לוחם חברתי. מועלמי לקח את מסמכי ההתקשרויות של הבנק בשנים 2015-2016, שאולץ להציגם בלחץ התנועה לחופש המידע, ביצע בדיקה מדגמית, ולפני כחודשיים שלח לגפני כמה מממצאיו, בכותרת: "הנדון: חשד להפקרות בניהול כספי ציבור - בנק ישראל כמשל". הנה כמה שימושים שעושה הבנק בכספי הציבור: בגלל שיפוץ בניין הבנק - נהנים עובדיו ממענק של יותר מ-9 מיליון שקל. כל שנה. הבנק מספק לעובדיו שיעורי ספורט - חדר-כושר, טניס, טניס-שולחן וכדורסל, רכש עבורם ציוד ספורט, 15 אלף שקל עלו רק נעלי הספורט. "לא ברור כיצד השקעה גבוהה זו קשורה לתחומי עיסוקו - ומדוע עובדיו אינם רוכשים מכספם את הנעליים? הרי לשם כך הם מקבלים שכר".
לעניין ארוחות העובדים המסובסדות בנדיבות - "בתפריט ישנו סושי כיד המלך. מדובר ב-4.8 מיליון שקל ב-2016. הסכום כולל גריל-בר, מאכלי סושי, דגים, קפה ועוד". הבנק מממן לעובדים ולגמלאים "אירועים וכנסים" ו"לא ברור מדוע בחר במלון דן לדוגמה, כשישנן אכסניות זולות משמעותית". הבנק המרכזי מממן בכל שנה לעורכי-הדין המועסקים בו את עלות החידוש השנתי של החברות בלשכת עורכי-הדין; ולעובדים חניות קבועות.
הערה: גם הבנק המרכזי חוזר ומדגיש את נחיצות התחבורה הציבורית, אבל גם הוא - כמו ראשי האוצר והתחבורה שותפיו להטפות המוסר לציבור - מספקים לעובדיהם גם מכונית שנעשה בה שימוש פרטי, חניות, מימון אגרה בכביש 6, וגם "החזר הוצאת רכב". זאת, כשהשכר ותנאי ההעסקה של עובדי הבנק מהגבוהים בשירות הציבורי.
גפני הציע למועלמי, שלא נשאר לו זמן בדיון: "לומר משפט או שניים, או שאתה רוצה שאקח את הנתונים שהעברת לי, אעבירם לתגובת בנק ישראל, אקבל תגובה, אלמד אותה, ומה אני מחליט לעשות". מועלמי בחר באופציה השנייה. אחר כך הסתבר בשיחה בין גפני למאן-דהו בבנק, שאמר לו: 'זה לא אנחנו, זה מקובל בכל השירות הציבורי. אלה הסדרי החשב הכללי, והכול קשור למילוי תפקידים. אין אף סעיף בעייתי'. מסקנה: ההפקרות כללית.
מבנק ישראל נמסר בתגובה: "הטענות לגבי הפקרות לכאורה בניהול הכספים בבנק ישראל מופרכת ושקרית, ויש להתפלא על כך שכתבי 'גלובס' העלו אותה על אף שידעו שאין בה כל ממש. התקשרויות בנק ישראל כפי שנמסרו לעמותה לחופש המידע עומדות כולן, ללא יוצא מן הכלל, בדרישות חובת המכרזים, בהסכמים הקיבוציים, ובהוראות החוק. בניגוד לנטען בכתבה, הבנק לא מסבסד "ארוחות כיד המלך", אלא משתתף בעלות ארוחת צהריים צנועה כמקובל במקומות עבודה ציבוריים ובמשרדי הממשלה; הכנסים המקצועיים שהבנק עורך, בהם משתתפים לעיתים קרובות גם כתבי "גלובס", נערכים בסטנדרטים המקובלים ועל פי נהלי החשב הכללי; עובדי הבנק אינם מקבלים מהבנק רכב פרטי או מנוי לכביש 6, למעט מספר מצומצם של חברי ההנהלה הבכירה; וכמובן שהבנק נושא בתשלום דמי החבר של עובדי המחלקה המשפטית שלו בלשכת עורכי הדין, שכן אחרת אלו לא יוכלו למלא את תפקידם. תקציב הבנק מאושר על ידי המועצה המנהלית, הוצאות השכר מאושרות גם על ידי הממונה על השכר באוצר, והצגת התקציב בוועדת הכספים תורמת לשקיפות ולדיון הציבורי לגביו".
