מאצ'ו פיצ'ו / צילום: רוני ערן
אי שם במרומי האנדים, 4,400 מטר מעל פני הים. הקרם דה לה קרם של תפארת הבריאה נפרס מלוא העין. על המדרונות הירוקים העצומים, מחורצי הטראסות, תלויים קרעים של ענני נוצה כמעט במרחק נגיעה. בני האינקה ראו בהרי האנדים אלים, וכשעומדים מול העוצמה הזאת מתגנבת פנימה תחושה של קטנות וצניעות, ונדמה שמה שמרכיב אותך הוא הרבה יותר רוח מחומר. כל זה לא קשור לעובדה שאני מתנשפת כמו קטר, וכל שני צעדים אני תוהה איפה בין סלעי המדרון התלול אניח את הרגל עכשיו.
בעורקים זורמים גלונים של תה מעלי קוקה, מחוזק בכדורי אורמוקס ממרפאת המטיילים, שהיו אמורים לזרז את ההסתגלות שלי לגובה. ואולי זה הפיסקו סאואר, קוקטייל מקומי ערמומי, שמשתחל אל כל ארוחה כאן. בסוף המסלול הזה ממתינה המלכה מאצ'ו פיצ'ו. אבל הפעם, הדרך, הו הדרך, רבה ונפלאה לא פחות מהיעד הסופי.
מרגע שדרכתי על אדמת פרו הבנתי עד כמה ראוי לעשות את הטיול הזה על פני חודשיים לפחות. לפענח לאט את המראות, האנשים, הטעמים, כמו בטיול אחרי הצבא. אבל אין לי חודשיים, ואני כבר עשרות שנים אחרי הצבא. אז אני עושה את האנדים של פרו בטיול-טעימה של 10 ימים. שבוע מתוכם עם אנשי MLP (Mountain Lodges of Peru). הדרך שלהם מאפשרת לזרז את ההתקרבות לאנשים, לנופים, לתרבות המרתקת של האנדים, וכל זה בטיול lodge to lodge, בתנאים הרחוקים שנות-אור מתרמילאות של אחרי צבא.
המוציא לחם מן הארץ
רחובותיה של קוסקו, השער אל האנדים, הם מגוון ארכיטקטוני היסטורי מצודד, שזיכה אותה במעמד אתר מורשת עולמית של אונסקו. גבוה מעל העיר משקיף כריסטו בלאנקו, פסלו הלבן של ישו, שמזכיר שהכנסייה הקתולית הולכת כאן יד ביד עם אמונות ומסורות עתיקות עוד יותר. בכיכר המרכזית, פלאזה דה ארמאס, לרגלי הקתדרלה הבארוקית המרשימה, צועדות חבורות קטנות של נשים בעקבות כל מי שמחזיק מצלמה. סוג של דוגמניות רחוב אתניות. בזרועותיהן טלאי לאמה קטנים, שמוצ'ילרות אוהבות להצטלם איתם. גם מטיילות קשישות. ומעבר לקשת סנטה קלרה - הלב הפועם של העיר העתיקה - השוק המקורה הגדול של קוסקו.
השוק, שתוכנן על-ידי מיודענו גוסטב אייפל, הוא מכה לאוהבי קניות. בגדים, מזכרות, עבודות יד, דוכני מזון ועשרות דוכני מיצים. הלהיט הוא "קומבו" - מיץ פירות מחוזק בבירה. מחר נצא אל ההרים. ויהי ערב ויהי בוקר, קוסקו.
אנחנו חוצים את Corao Pass ויורדים אל העמק הקדוש. לצדי הכביש גידולי שעועית פאבה ופרחי לין סגולים, שזרעיהם עתירי החלבון משביחים את התבשילים המקומיים. ילדים רצים אחרי לאמות ובגדיהם מנקדים את המדרונות בכתמי צבע ססגוניים. בשוק של פיסאק עומדת חבורת נשים חייכניות מאחורי דוכני אריגים בשלל צבעים. כמה מהן יושבות על הרצפה ליד הדוכן ואורגות. האצבעות רצות לאורך רצועת האריג, רצות ומהדקות, רצות ומהדקות. מסע קניות מזורז, אך מתחייב, ואנחנו מעפילים למרומי הר לארוחת צהריים בכפר ויאצ'ה. שני איכרים מפנים במרץ תלולית אבנים בחזיתו של בית האירוח. בתחתית בור, מתחת לאבנים לוהטות, הולכת ונחשפת ארוחת הצהריים שלנו - Pachamanca - בשר וירקות שמתבשלים שם כבר כמה שעות. על השולחן עולים תבשיל משורש היוקה, שרקן בגריל (די מזעזע למי שגידל פעם שרקן כחיית מחמד), שלושה סוגים של תפוחי אדמה מתוך למעלה מ-3,000 (!) שגדלים בפרו, חזיר, עוף, כבש, קינואה ותירס לבן. המשקה - צ'יצ'ה, מיץ אדום מתירס שחור מותסס. לקינוח - מאסאמורה בוראדה - מנה מתוקה מתירס שחור, קמח ובננות.
מסלול התצוגה של האנדים
Lamay Lodge מקבל את פנינו ברחבת דשא גדולה עם ג'קוזי, ששתי לאמות הבית רועות בה. בחדר מתגלה המיטה הנוחה ביותר שישנתי בה אי פעם. ויהי ערב, לאמאי.
בוקר. לפני שיוצאים לדרך מצטיידים במאפייה בלאמאי ב-50 כיכרות לחם. בשוק של קלקה נקנה עלי קוקה. את הכיכרות נחלק לילדים בדרך, ואת עלי הקוקה, ספקי אנרגיה שמשמשים גם לקידוש בטקסים, ניתן לנשים לאורך הדרך.
ב-Ankasmarka אנחנו מתמזגים סוף-סוף במו רגלינו עם האנדים. הוד קדומים בגובה 4,300 מטר. השביל הטרשי הופך למדרגות אבן גדולות. יוהאן ואבל, המדריכים שלנו, עושים את הדרך עם ידיים בכיסים. מאיתנו המדרגות האלה סוחטות את טיפת האוויר האחרונה. למרגלות שרידי ממגורות של האינקה, שמעניקים לנוף נופך של מסתורין, פועל מנכש עשבים. הם מברכים אותו לשלום בשפת הקצ'ואה. הוא שואל מאיפה אנחנו. "יזראל", אומר יוהאן. אין תגובה. "איפה שנמצאת ירוזלם...". האיש נפעם. "ירוזלם?? של ישו??". יוהאן מהנהן. איש שיחנו נראה נסער ושותק דקה ארוכה. "ישו עומד להיוולד מחדש, אתם יודעים", הוא אומר לבסוף.
מריה, בחצאית קפלים שחורה, ז'קט אדום, פונצ'ו ססגוני וכובע בצורת צלחת עם רקמה מפוארת, היא סוג של סלב בעמק. היא המאסטר של הטוויה, האריגה וצביעת הבדים המסורתית בכפרי העמק הקדוש, והיא המובילה את קבוצת האורגות בכפר קוקקאנצ'ה. הן מנענעות תינוקות על הברכיים ומציגות לנו את האריגים המרהיבים שלהן.
"את הצבעים עושים מהפרחים והחרקים האלה", מסבירה מריה ושולה צמר סגול מתוך סיר מהביל. בגדיהן, ובפרט הכובעים שלהן, מעוררים השתאות. כל אישה שאנחנו פוגשים בדרך - מוכרת בשוק, אורגת, רועה - היא פסטיבל של בדים וצבעים, אבל הכובעים הם האקססורי המנצח של נשות האנדים. כובעי באולר, מגבעות לבנות גבוהות בהשפעה קולוניאלית שמעידות שהחובשת היא סוחרת, כובעים שנראים כמו קערת פירות, כובעי הנברשת המוזרים של אורגות הבדים בפיסאק, כובעי הצלחת של נשות קוקקאנצ'ה. העין לא מתעייפת ממסלול התצוגה הזה.
מהג'קוזי הפרטי על מרפסת החדר ב-Huacahuasi Lodge בגובה 4,400 מטר אפשר לגעת בענן תלוי על בתרונות עוצרי נשימה. זו הכנה מושלמת להייק הבא - קטע משביל האינקה, ממעבר לארס לכפר טוטורה. 5 ק"מ, 3 שעות הליכה. דרגת הקושי הרשמית קל עד בינוני. שבילי אבנים, עשב גבוה, בוץ. לא קל. גם לא בינוני. אבל רק שלא ייגמר. אנחנו צועדים לאורך ערוץ נהר גועש. מתוך הערוץ מתנשאים צוקי סלע עצומים, שנראים בהם פתחי מערות קבורה של האינקה. הטבע עושה פה קסמים.
מכרה הזהב של אומברט
אנריקה אומברט, האיש שמאחורי MLP, בנה את הלודג' הראשון שלו באנדים בכפר ויניאק. "תושבי הכפר אמרו לי אז, 'מה יש לך לחפש פה?! בטח גילית מכרה זהב'", הוא מספר. "'אתם מכרה הזהב', אמרתי להם". זה היה ב-1992. הוא התעקש אז שהתושבים המקומיים יהיו שותפים משמעותיים בפרויקט, והוא עדיין רואה אותם ככאלה. כיום מחזיקה MLP בשבעה לודג'ים, כשהקהילה המקומית מחזיקה ב-25% מהבעלות על הלודג'ים שבעמק.
MLP מפעילה גם את Yanapana, ארגון ללא כוונת רווח, שתומך ביוזמות סטארט-אפ מקומיות וזכה בתמיכת IDB, Inter-American Development Bank) לעידוד תיירות, תרבות ופיתוח קהילתי. "כשהתחלנו, התרכזה התיירות באנדים סביב שביל האינקה, שהפך למסלול עמוס ביותר", אומר פליפה אומברט, בנו של אנריקה. "הבנו שיש מטיילים מבוגרים יותר, שמחפשים ערך מוסף וטיולים אחרים, הרחק מההמונים של שביל האינקה. כיום, תיירות הרפתקה היא לא רק טרקים בשטח, היא מפגשים אנושיים, ולכן אנחנו מציעים גם 'הרפתקה רכה' עם תכנים של תרבות והייקינג לא קשה מדי".
אחרי שלושה ימים בעמק הקדוש, אנחנו מתחילים להתכוונן אל מאצ'ו פיצ'ו. נסיעה של שעה וחצי ברכבת מאוייאנטאיטמבו הציורית מובילה אל העיירה אגואס קאליינטס - נקודת היציאה למאצ'ו פיצ'ו. כל האזור הוא יער טרופי מכוסה בערפל, שמסנן את קרני השמש ושופע לחות. מגוון הצמחים שמשגשגים כאן עשיר במיוחד עם המון אורכידאות, וכך נראה גם המלון שלנו, InkaTera. חדריו היפים טובלים בגן מרהיב, שמצדיק את סיורי הטבע המודרכים שמציע המלון לאורחיו.
הערפל שכיסה את מאצ'ו פיצ'ו כשהגענו התפזר לאיטו ובירתה האגדית של ממלכת האינקה התגלתה במלוא הדרה. כשהעניקו למאצ'ו פיצ'ו מעמד של אתר מורשת עולמית ציינו באונסקו כי חשיבותה בכך שהיא מהווה דוגמה ליחסים אסתטיים והרמוניים בין אדם, תרבות וטבע, ולכן בעלת ערך יוצא דופן.
מאצ'ו פיצ'ו אכן הייתה כל מה שהובטח. פלא הנדסי ואדריכלי של מקדשים, אתרי פולחן, מבני מגורים וטראסות חקלאיות, אבני ענק מסותתות להפליא ומונחות זו על זו בדייקנות פנטסטית, שאי אפשר להביט בהן בלי לשאול - איך הם עשו את זה? יצירה מפוארת מעשה ידי אדם, עדיין לא מפוענחת עד הסוף, שכמו צמחה מתוך הנוף הפראי ליופי שאין כמותו.
אבל מה שנשאר איתי היו בעיקר ההרים, האלים של פרו, עם העוצמה והרוח, והמפגשים עם מריה והאורגות שלה, עם הילדים הרועים השמחים בלחם, עם האיכרים של ויאצ'ה, ועם הוונדר וומן הפרואנית - הצועדת למרחקים ארוכים, על הגב תינוק עטוף במנשא, והאצבעות טוות ללא הפסקה חוט צמר, שייצבע עם פרחים וחרקים לצבעים המרהיבים ביותר של הטבע.
מידע מעשי
טיולי Mountain lodges of Peru:
(www.mountainlodgesofperu.com)
התוכנית היומית מודולרית ומאפשרת בחירה. מחיר הטיול 5,500-6,000 דולר, כולל טיסה בינלאומית, טיסות פנים, 2 לילות וסיור בלימה, 2 לילות ו-2 סיורים בקוסקו, ו-5 ימים מלודג' ללודג' בעמק הקדוש. החברה מיוצגת בארץ על-ידי יעקב ברמן ומשווקת באמצעות תלמה נסיעות ותיירות, טל' 04-6886418.
noaw@talma.com
הסתגלות לגבהים: כדורי אורמוקס תה מעלי קוקה עוזרים קצת.
סדנת בישול בקוסקו: xavier1455@gmail.com
לינה: El Mercado - מלון מומלץ במרכז קוסקו (www.elmercadocusco.com),
El Retablo - מלון מקסים בקוסקו, שחדריו עוצבו על-ידי סטודנטים לאמנות. elretablo.com
Inka Terra Machu Picchu Pueblo Hotel - המלון ביער הטרופי באגואס קאליינטס
www.inkaterra.com
מסעדות מומלצות בקוסקו:
מסעדת שף מעולה: Chicha, כ-140 שקל לארוחה לאדם www.chicha.com.pe/en/cusco
מסעדת עוף בגריל, זול וטעים: Los Toldos, רח'Almagro 171 (כ-20 שקל לארוחה לאדם).