מירי רגב / צילום: אמיל סלמן, הארץ
איזה יום נפלא לפלסטינים: מסי לא יבוא לישראל. הם ניצחו. רק שאלה קטנה נותרה: איך בדיוק הניצחון הזה יקדם אותם למשהו? לא רק למדינה, לא רק לשלום - בכלל. זאת שאלה של אנשים הגיוניים. הפלסטינים לא שואלים אותה. בשבילם ההישג הוא שהצליחו לעשות משהו שמרגיז את הישראלים. זה לא יותר מעוד עפיפון. הביטול של ארגנטינה עף אלינו בהפתעה, אבל ההפתעה חולפת, והפלסטינים חוזרים לחייהם העלובים, לכפריהם הלא מפותחים - אל התפילות והעצרות מלאות הפאתוס הדתי, שלא מאפשרות להם חשיבה לוגית ומתקדמת, קיום מכובד ועשייה לתועלת הציבור.
החלטה נכונה
מבחינת הארגנטינאים, הם באמת קיבלו את ההחלטה הנכונה, כפי שאמר הכדורגלן היגוואין. אם מאיימים על אדם ברצח - ומוסיפים לקדירה את האשה והילדים - מה יעשה השחקן? מסי נורא רצה לבקר כאן כדי לראות את ארץ הקודש. זה יפה, אבל לא שווה לסכן חיים על זה. לא שווה גם לי, כאוהד כדורגל, שמסי וחבריו יסתכנו באובדן יכולת המשחק. אני רוצה לראות את מסי על המגרש עוד כמה שיותר שנים. אני מעדיף שמסי לא יסכן את האפשרות שנראה אותו בעתיד.
נתניהו ורגב לא אשמים. הפעם
השאלה הרגילה במקרים כאלה, מי אשם, אינה במקומה. זה בטח לא ביבי, ואפילו הפה הגדול והשטויות של מירי רגב במקרה הזה אינם אחראים להחלטה הארגנטינאית. הדברים שאומרת רגב לא ממש משפיעים על מישהו, חוץ מאשר על עצמה ועל הנוהים אחריה בליכוד. יש בישראל כאלה שירושלים הקדושה היא חזות הכול בשבילם. לא בשביל הארגנטינאים ואחרים. הם היו מחליטים לשמור על בריאות נבחרתם ללא קשר עם רגב וביבי.
יום הנאכס
יום הנכסה אמור לציין את כיבוש השטחים. אבל יותר ראוי לקרוא לו "יום הנאכס" (נאחס). כי באלמנט הזה הפלסטינים מצטיינים. לעשות נאכס לאחרים. לעשות רע לאחרים, זה מה שעושה להם טוב. בסופו של יום הם כמובן עושים נאכס לעצמם, אבל הם לא מבינים זאת, אז הם שמחים בעפיפונים שלהם ובמסי שלא יבוא.
אפיזודה לא נעימה
אנחנו נתעצב על מסי שלא יבוא, אבל נשמח על מדינתנו המתקדמת והדמוקרטית. מאוד חשוב לזכור את זה. השטויות של הפלסטינים התחילו עם קום המדינה, ולכן היום, לאחר 70 שנה, הם נמצאים באותו המקום העני והמפגר. ביטול ביקורה של נבחרת ארגנטינה בכדורגל הוא אפיזודה, לא נעימה, אבל ממש לא חשובה. לכן, ארגנטינה, אל תבכי בשבילנו.