רות הלפרין קדרי / צילום: שלומי יוסף
קמפיין "Me Too" נגד הטרדות מיניות הוא אחד התהליכים החברתיים החשובים ביותר שקרו בשנים האחרונות בארץ ובעולם. אבל מי שחושב שהקמפיין שבו נשים חושפות מקרים שבהם הן חוו הטרדה מינית, הוא השלב האחרון במלחמה לשוויון בין המינים - טועה. מדובר בשלב חשוב במאבק לקידום זכויות נשים, אבל הדרך אל השוויון עדיין רחוקה.
יתרה מכך, בשיחה עם פרופ' רות הלפרין-קדרי (51), ראשת "מרכז רקמן לקידום מעמד האישה" באוניברסיטת בר-אילן ואחת מהחוקרות החשובות בארץ בתחום מעמד האישה, מזהירה הלפרין-קדרי כי "יש חשש שמה שקרה עם קמפיין 'Me Too' עלול להביא לריאקציה - למכת-נגד, תגובה, שהפמיניזם כבר חווה אותה בעוצמות גדולות במקומות שונים".
לדבריה, "אנחנו מצויים עכשיו בעיצומו של שינוי דרמטי ביחסי הכוחות המגדריים, שינוי שמתרחש בכל המדינות המפותחות, וייתכן שבעתיד הוא ייתפס כקו פרשת מים וציון-דרך משמעותי להשלמת המהפכה הפמיניסטית. אבל ייתכן גם שיתרחש להיפך, ומכת-הנגד תהיה כואבת במיוחד.
"ככל שכוחן של נשים מתחזק, הפטריארכיה מוצאת דרכים מתוחכמות יותר ואכזריות יותר לשמר את כוחה. המגבלות שהטיל נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בנושא ההפלות, הן רק דוגמה אחת לתנועת המטוטלת ולריאקציה. עוד דוגמה היא עלייתו של הימין השמרני במדינות אירופה, החובר גם לכנסיות המתחזקות במדינות מזרח אירופה".
לדברי הלפרין-קדרי, היא ראתה בשנים האחרונות "מכות-נגד" לא מעטות שבאו כתגובה של ההגמוניה הגברית הישנה לניסיונות הפמיניסטיים לקדם שוויון לנשים. "מכת-הנגד לפמיניזם באה לביטוי למשל, בארגוני גברים שזורעים פאניקה מוסרית סביב "מכת מדינה" במירכאות של תלונות-שווא על הטרדות מיניות של נשים נגד גברים, על אף שזה שקר.
"מכת-נגד נוספת באה מצד ארגונים ש'מאכילים' את התקשורת בשקרים בדבר אלימות כביכול של נשים נגד גברים; ודוגמה נוספת לאותה ריאקציה לתהליכים של קידום זכויות הנשים, רואים בתחום של גירושים, של הורות אחרי גירושים, ובנושא המזונות".
בתמונה הכוללת, את רואה התקדמות במאבק לשוויון לנשים בשנים האחרונות?
הלפרין-קדרי: "יש רושם מוטעה בציבור, שנשים רק הולכות ומתקדמות ושמצבן של נשים רק משתפר. זה לא נכון. ישנה גם נסיגה במצבן, שחלק ממנה בא בעקבות מכות-הנגד הללו נגד הפמיניזם. אלה מכות-נגד שמגיעות מהקבוצה הפריבילגית שנאבקת לשמר את הפריבילגיה שלה, וחלק מהפריבילגיה שלה זה להטריד מינית נשים".
דמגוגיה ומכת-נגד לפמיניזם
קדרי-הלפרין מטילה חלק מהאחריות לנסיגה במצב הנשים, על מערכת המשפט. כדוגמה לכשל זה היא מביאה את המקרה של ניצב בדימוס, ניסו שחם. נזכיר כי ב-24 באפריל השנה, הורשע שחם בבית משפט השלום בתל-אביב בביצוע מעשה מגונה בשוטרת שהייתה תחת פיקודו, בכך שנישק אותה נגד רצונה. עם זאת, השופט בני שגיא זיכה את שחם ממרבית האישומים שהוגשו נגדו בעקבות מערכות היחסים האינטימיים שהוא ניהל עם שש שוטרות שהיו כפופות למרותו. על אף ששחם הורשע בעבירה חמורה, הוא יצא ממעמד הכרעת הדין כשהוא חוגג את "ניצחונו".
לדברי קדרי-הלפרין, "המציאות שתוארה בפסק הדין של ניסו שחם היא הזויה. בתודעה של שחם ושל אנשים כמותו, חלק מההתנהלות היומיומית כללה נגישות חופשית למי שכפופות אליהם. אני חושבת שהכרעת הדין הקלה איתו. אני לא מומחית למשפט פלילי, אבל אני חושבת שהמסר שעולה כאן הוא מאוד בעייתי ומשקף חוסר הבנה וחוסר הפנמה של חלק מהשופטים, בנוגע ליחסים הירארכיים בעבודה ולניצול כוח ושליטה של גברים על נשים שכפופות להם. חלק משינוי העומק שצריך להתרחש בישראל הוא גם שינוי תודעתי של בתי המשפט".
איך יוצרים שינוי כזה?
"אני מאוד מצרה על כך ששופטים ושופטות לא נחשפים, כחלק מההכשרה שלהם, לתכנים של חשיבה פמיניסטית וביקורת מגדרית של החברה ושל המשפט. זה לא חלק מובנה מההשתלמויות לשופטים, וזה כן חייב להיות. מדינות רבות בעולם עושות זאת. אפילו שופטים בבתי משפט לענייני משפחה לא נחשפים לתיאוריות של ביקורת פמיניסטית וחשיבה ביקורתית, אלא רק עוברים השתלמות נקודתית על אלימות במשפחה".
יש מי שטוען שקמפיין "Me Too" הלך רחוק מדי. שגברים פוחדים היום לחזר אחרי נשים מחשש שזה יתפרש כהטרדה.
"חלק מהגברים שמביעים את החשש הזה מתבטאים באופן אותנטי, וזה מבטא בלבול, ואולי גם חששות שלהם. אצל חלקם האחר, זה סוג של דמגוגיה ומניפולציה ועוד חלק ממכת-הנגד לפמיניזם. ככלל, זה מחיר חברתי ששווה לשלם אותו על-מנת שנגיע למקום נכון יותר וטוב יותר. לשמחתי, אני מוקפת בהרבה מאוד גברים, חלקם בני משפחה, ומהגברים שקרובים אליי מעולם לא שמעתי הבעה של חששות כאלה".
הלפרין-קדרי גורסת כי בישראל חסרים משאבים לקידום זכויות בכלל וזכויות נשים בפרט. "הבעיה הייחודית לישראל היא, שחלק הארי של הכסף הולך לביטחון, וכמעט לא נשאר לצרכים החברתיים. הקצאת משאבים היא דבר הכרחי לקידום זכויות. שנתיים אחרי המשבר הכלכלי האדיר ב-2008, התחלנו לראות איך במדינות, בעיקר אירופיות, יש נסיגה ברורה במצב הנשים. הציבור שהכי נפגע מצעדי צנע וממשברים כלכליים הוא נשים ובראשן נשים חד-הוריות".
חיבור דת ומדינה וכניעה לחרדים
להלפרין-קדרי חשוב להבהיר, ובצדק, כי כשמדברים על נשים בישראל, אי אפשר לדבר עליהן כמקשה אחת, שכן מצבן של נשים הוא שונה מקבוצה חברתית אחת לאחרת. "יש נשים יהודיות ויש שאינן יהודיות, גם בתוך מי שאינן יהודיות יש הבדלים בין בדואיות לדרוזיות ולערביות-פלסטיניות. בכל אחת מהקבוצות יש הבדלים בנגישות להשכלה, ברמת המצב הבריאותי, בשאלת הילודה.
"אמנם יש היום יותר מודעות מצד הממשלה, שעוסקת למשל בעידוד תעסוקת נשים בדואיות, דרוזיות, ומאמצת תוכניות של העדפה מקדמת בשירות המדינה. אבל מה שהמדינה לא עושה, וזה מחפיר, זה להילחם באלימות נגד נשים בחברה הערבית. הרציחות של נשים שם הן במספרים בלתי נתפסים ביחס לגודלם באוכלוסייה. זה מצער, שזה לא גורם בכלל להתקוממות או ליציאה לרחובות. יש אדישות כללית לדבר הזה. הייתי רוצה שתהיה יותר סולידריות בין קבוצות נשים שונות. עשרות נשים ערביות נרצחות מדי שנה על 'סו קולד' 'כבוד המשפחה', ונשים לא יוצאות לרחובות למחות על זה".
אחד הוויכוחים הכי חמים בעת האחרונה בנוגע לשילוב של נשים מקבוצת מיעוט בחברה הישראלית, נוגע ללימודי השכלה גבוהה לנשים חרדיות בנפרד מגברים. הפרדה שהיא אולי מאוד צורמת לעין החילונית, אבל יש מי שטוען כי לולא הייתה מתאפשרת, הנשים החרדיות לא היו לומדות. בקרוב גם בג"ץ ידון בעתירה שהוגשה לו נגד התוכניות של הפרדה מגדרית באקדמיה.
להלפרין-קדרי יש עמדה נחרצת למדי נגד הפרדה בין נשים לגברים במוסדות האקדמיים. "יש מחיר כבד לחיבוק שהמדינה נותנת לדרישה של הפרדה מגדרית כתנאי לשילובם של חרדים בלימודים הגבוהים ובשוק העבודה. המחיר הוא יותר מדי גבוה. המחיר הוא מתן לגיטימציה פורמלית להפליית נשים ולדחיקתן החוצה.
"גם בתוך האוכלוסייה החרדית יש נשים שאומרות שברגע שאתם מאפשרים לימודים בהפרדה זה חוסם לנו את הדרך הרגילה, כי כבר מופעל עלינו לחץ פנים-חברתי ללכת לתוכניות האלה, ונשללת מאיתנו הבחירה. החיבור של הדת והמדינה בישראל, והכניעה של הציבור החילוני לדרישות מצד הציבור החרדי, הביאו לכך שאנחנו פורסים שטיח אדום בפני הדרישות מרחיקות הלכת ביותר של ההפרדה".
אבל לחרדים אסור לפי ההלכה ללמוד ללא הפרדה בין המינים.
"אם תעשה מחקר הילכתי, לא תגלה שיש תנאי קיומי ללימוד בהפרדה מגדרית. אנחנו ניצבים בסוגיה הזאת בפרשת דרכים. הלגיטימציה שהמדינה נותנת ללימודים בהפרדה, תביא לתהליך של מדרון חלקלק של יותר ויותר מקומות שבהם תידרש הפרדה מגדרית, שתיענה בחיוב. וזה ימשיך לשוק העבודה, כמו שראינו בסיפור של קורס הצוערים של שירות המדינה (קורס שמיועד לצוערים חרדים ושנערך בהפרדה בין המינים. ח' מ')".
אולי זה המקום להזכיר כי הלפרין-קדרי היא אישה דתייה בעצמה. במסגרת אותה עתירה לבג"ץ נגד תוכניות ההפרדה המגדרית באקדמיה, היא חתמה על תצהיר שתומך בעתירה, שבו כתבה, בין היתר: "אני אישה דתייה, בוגרת מערכת החינוך הממלכתי-דתי בישראל (בי"ס יסודי "יבנה" ברמת-גן; ת.ע.ד. הרא"ה ברמת-גן), ובוגרת תנועת הנוער הציונית-דתית בני-עקיבא, הן כחניכה הן כמדריכה.
"כאם לילדים, ילדיי התחנכו גם הם במערכת החינוך הממלכתי-דתי בישראל, ואני חברה בקהילות דתיות סביב בתי-כנסת אורתודוקסיים בשוהם ובירושלים. אני מסתכלת על המתרחש בקהילה שלי בדאגה רבה, וחוששת מפני התפתחויות עתידיות אפשריות, נוכח התהליכים הנוגעים להפרדה בין המינים, החל מגילאי בית הספר היסודי".
את חיה בקונפליקט בין היותך אישה שפעילה לשוויון לנשים לבין היותך דתייה?
"אני חיה את המתח הזה יום-יום. בישראל אני רואה עצמי שייכת לחברה הדתית עם כל הקושי שבדבר ועם כל הביקורת שיש לי על החברה הדתית ועל מנהיגיה. אני שומרת מצוות ומחויבת להלכה כפי שאני מבינה אותה. ואני מאמינה שהשינוי החשוב ביותר שמתרחש בחברה הדתית הוא הפמיניזם הדתי והחרדי, שמתחיל להתהוות. אלה תהליכים עוצמתיים יותר מפמיניזם שהוא מחוץ לחברה הדתית.
"אני רואה גם חיבורים מאוד חשובים ומעצימים לתהליכים שמתרחשים בחברות אחרות, כמו העולם המוסלמי שמחוץ לישראל. שיחות שאני מנהלת ושיתופי-פעולה ברמה הבינלאומית עם פמיניסטיות מוסלמיות, הם המרגשים ביותר. ואני רואה סוג שליחות במה שאני עושה. יש לי תפקיד מסוים, צנוע, בהתרחשות הגדולה הזאת של שוויון לנשים בעולם הדתי ובחיים הדתיים".
הישראלית היחידה ברשימת "100 המשפיעים" בתחום מדיניות מגדר
בשבוע שעבר נבחרה פרופ' הלפרין-קדרי לאחת מ-100 הא/נשים המשפיעות/ים בעולם בתחום מדיניות מגדר לשנת 2018. הבחירה בה נעשתה על-ידי ארגון אפוליטקל (Apolotical) , רשת גלובלית למקבלי החלטות, המנגישה מידע, רעיונות ושיתופי-פעולה לפקידי ציבור ולמקבלי החלטות בזירה הבינלאומית.
הלפרין-קדרי היא הישראלית היחידה ברשימת "100 המשפיעים", שכוללת, בין היתר, גם שמות מוכרים כמו ג׳וליה גילארד - לשעבר ראשת-ממשלת אוסטרליה; ג׳סטין טרודו - ראש-ממשלת קנדה; מישל בשאלט - לשעבר נשיאת צ'ילה; אמינה מוחמד - סגנית מזכ״ל האו״ם; מלינדה גייטס - מייסדת הקרן ע״ש ביל ומלינדה גייטס ועוד.
הלפרין-קדרי אומרת, שהנושא של צדק מגדרי הוא מאוד-מאוד אקוטי, ויש הבנה הולכת וגוברת בכל העולם שזה סוג של נייר לקמוס למצב הזכויות בכלל בכל מדינה. "אני חברה כבר 12 שנה בוועדת מומחים שמפקחת על יישום האמנה הבינלאומית לביעור אפליה נגד נשים בכל העולם. הוועדה מתכנסת 3 פעמים בשנה בז'נבה. כיום, אני סגנית הנשיאה של הוועדה. במסגרת עבודתי בוועדה עשיתי שני דברים משמעותיים:
"האחד, קידמתי אימוץ של נורמה בינלאומית חדשה בכל הקשור לחובת מדינות, לקדם חקיקה שתבטיח חלוקה צודקת של השלכות כלכליות של גירושין. זה תחום המומחיות שלי באקדמיה, ופה לקחתי את המומחיות שלי והפכתי אותה לנורמה בינלאומית, כי לוועדה יש מנדט לפתח את האמנה.
"בתי המשפט לענייני משפחה מיישמים באופן מעוות את הלכת בג"ץ בנוגע לחלוקת המזונות בין נשים לגברים"
בשנה שעברה, ב-19 ביולי 2017, נתן בית המשפט העליון פסק דין דרמטי, שבו הוא קבע לראשונה שוויון מלא בין הורים גרושים בנטל מזונות הילדים. הרכב של 7 שופטים קבע כי "שני ההורים חבים באופן שווה במזונות ילדיהם בגילאי 15-6, תוך שחלוקת החיוב ביניהם תיקבע על-פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות, לרבות הכנסה משכר עבודה.
כתוצאה מכך, אפשרי כי במקרים של משמורת פיזית משותפת, חיובו של האב בתשלומים יופחת לעומת המקובל כיום. אם ההורים שקולים מבחינה כלכלית, אפשרי גם שכל הורה יישא במזונותיו".
פרופ' הלפרין-קדרי אומרת, שחלק מבתי המשפט לענייני משפחה מיישמים באופן מעוות את ההלכה של בג"ץ, מאז שניתן פסה"ד לפני כשנה, וחלקם מתעלמים ממנה. "בתי המשפט למשפחה לקחו את פסה"ד הרבה מעבר למה שנאמר בו, ותוך שהם מתעלמים מגבולות הגזרה שבג"ץ שם להם. הם הולכים שבי אחרי רטוריקה חלולה ושקרית של שוויון בין המינים ושל 'משפחה חדשה' ושל 'פייק פאקטס', שנשים מרוויחות כמו גברים".
למה זה קורה?
"גם זה חלק מהריאקציה, מאותה מכת-נגד לפמיניזם, שעליה דיברנו. חלק מהשופטים מתייחסים אל הנושא כאילו אנחנו בכללי משחק שוויוניים לגמרי. כאילו שגברים משתתפים בגידול ילדים כמו נשים, כאילו שנשים לא משלמות מחיר חברתי על עצירת הקריירה שלהן בשל ההורות. זה מאוד מפתה ללכת לכיוון כזה, אבל אנחנו לא שם".
אפרופו עתירות לבג"ץ שנועדו למגר אפליה של נשים. "מרכז רקמן" לקידום מעמד האישה באוניברסיטת בר-אילן, שבראשו עומדת פרופ' רות הלפרין-קדרי, מעורב בעתירה חשובה לבג"ץ שהוגשה לפני יותר משלוש שנים, במארס 2015, נגד רשם המפלגות. בעתירה מתבקש בג"ץ לחייב את רשם המפלגות להסיר סעיפים מפלים שמופיעים בתקנונים של המפלגות החרדיות, אגודת ישראל וש"ס, שלפיהם נשים לא יוכלו להיות חברות מפלגה או להיבחר מטעמן לכנסת.
בדיון שהתקיים בעתירה, הציג היועץ המשפטי לממשלה את עמדת המדינה שלפיה, על אף שמדובר בסעיף מפלה הפוגע בעקרון השוויון, הרי הינו נוהג המקובל בקהל הבוחרים של המפלגה - הפרדה שביסודה נימוק הלכתי. לפיכך, ומתוך הכרה בייחוד התרבותי של החברה החרדית, נימק היועמ"ש, לא יהיה זה נכון שהמדינה תתערב.
הלפרין-קדרי משוכנעת שמדובר בהתנהלות שאין לקבל אותה. "שתי המפלגות הללו הן חלק מהמשחק הדמוקרטי, והן חייבות לקבל עליהן את כללי המשחק הבסיסיים של הדמוקרטיה. אנחנו מדברים פה על זכות היסוד של כל פרט בחברה לבחור או להיבחר".