אחד בפה, אחד במציאות: קל להתחייב, קשה מאוד לבצעמשה כחלון. השר שעל חלוקת האוצר. "מדינת ישראל מכירה בתופעה כטרור לכל דבר ועניין, התושבים יפוצו עד השקל האחרון", אמר והתחייב שנפגעי טרור העפיפונים בעוטף עזה יזכו לפיצוי כספי מזורז. במציאות: 321 מתוך 894 עררים לתביעות פיצויים על נזק עקיף ב"צוק איתן" (יולי-אוגוסט 2014) עדיין לא התבררו בפני ועדות הערר של מס רכוש וקרן הפיצויים של האוצר (לפי בדיקת "ממון"). גם 50 עררים, מתוך 362, ממבצע "עמוד ענן" (נובמבר 2012) טרם התבררו.
חיים כ"ץ. השר שמשגיח על העובדים. "סביבת העבודה באתרי הבנייה היא פצצה מתקתקת לבני נוער, ועד שהיזמים והקבלנים לא יפנימו את הלך הרוח החדש וישקיעו כנדרש בבטיחות, אני לא שקט עם עבודת הנערים באתרים". במציאות: 148 תיקי חקירת תאונות בנייה עברו מהמשטרה לפרקליטות בשנים 2010-2016, דיווח מבקר המדינה לא מכבר - אבל רק 27 כתבי אישום הוגשו, נגד 46 נאשמים בלבד, הפרקליטות גנזה חשדות נגד 360 חשודים. לפני כמה שבועות הצהיר השר שהוא "יוזם" תקנות שיחייבו קבלנים להתקין רשתות באתרי הבנייה, מעקות ופיגומים בטיחותיים.
חדוה בר. המפקחת על עתיד הבנקים. באוגוסט ימלאו שלוש שנים לשטף העתיד שנפתח עם מינויה: טכנולוגיה, חדשנות, בנקאות דיגיטלית, אפליקציות. תחרות? ציטוט מדצמבר 2017: "נשאלת השאלה אם רואים ניצני שינויים של תחרות? התשובה היא כן, ומשקי הבית נהנים ממנה". במציאות: המערכת הבנקאית ה"תחרותית" העלתה את הריבית בעיקר למשקי בית ועסקים קטנים. תירוץ השבוע של המפקחת שלהם: "הסיכון עלה".
בנימין נתניהו. מנהיג הכלכלה התחרותית החופשית. "22 שנה אני מנסה להחליש את ועדי השאלטר - ונכשל... היום במקום להגן על העובדים - הם פוגעים בחברה. כיום צריך לשמור על האזרחים מפני הוועדים". במציאות: דקה אחרי שסיים לדבר אישר ואילץ את אנשיו בממשלה לאשר את ה"רפורמה" בחשמל, שכל כולה בנויה לטובת הגברת כוחות "ועדי השאלטר", וגם הסכים לוותר על העתירה לבג"ץ שהיה בה סיכוי, הראשון ב-70 שנה, לשינוי דרמטי ביחסי העבודה.
רוני חזקיהו. חשב כללי. ראש "הוועדה הבינמשרדית לשיפור הסביבה העסקית בישראל" הגיש את תוכניתו לשר האוצר, בהמשך ל-20 שנה לפחות של דיבורים, ועדות וצוותים לשיפור, הקלת רגולציה וטיפול בביורוקרטיה. במציאות: דוח הבנק העולמי בסוף 2017: ישראל ממשיכה להידרדר במדד עשיית עסקים. הגיעה למקום 54, אחרי שהייתה במקום 26 לפני עשור. בין המדינות המפותחות, ישראל במקום 34 מתוך 37.
איך יודעים שהגיע קיץ? חם. איך יודעים שמתקרב ראש השנה? מתפרסמים סיפורי אסון בדרך להעלאת מחירי דבש, דגים, רימון ותפוח. וכשמתקרב חג הפסח? מתחילות כותרות על נזק חמור לטלאים, כבשים, תפוחי האדמה ותרנגולות מטילות. איך יודעים שמתקרב יום הבחירות המוניציפליות? כותרות ענק יוצאות מהמשטרה על מעצרים וחשדות לשחיתות של ראשי עיריות ומועצות. השבוע: נעצר צבי גנדלמן, ראש עיריית נתניה. מהר מאוד התברר שהתלונות והמסמכים הגיעו למשטרה כבר לפני ארבע שנים, תחקיר גדול פורסם ב"גלובס", מכתב מפורט נשלח למפכ"ל דאז יוחנן דנינו (שסיים ביולי 2015), תלונה הוגשה למחלקה לחקירות שוטרים. אבל השבוע הוא נעצר. המשך יבוא. התירוץ המשטרתי, ש"הציבור צריך לדעת את מי הוא הולך לבחור", נשמע הגיוני אבל כשזה קורה בכל מערכת בחירות - הוא לא משכנע. שלא נתפלא שראשי עיריות ומועצות חשודים מתמודדים בבחירות ואמינות המשטרה בצניחה המתקרבת לחוסר האמינות של המערכת המוניציפלית.
"המקור". בעניינו של ניסו שחם. ערוץ 10. שודרו קטעים מחדרי חקירות שוטרות. חוקר/חוקרת שעסוקים במציצנות מינית, מעליבים, לוחצים, מאיימים, משתמשים בכוחם, שואלים שאלות שאין ולא יכול להיות להם קשר לחקירה. לא פלא שהמשטרה יחד עם הפרקליטות מפעילים כבר יותר מעשור את כל כוחם נגד הצעות החוק לנוכחות עורך דין בחקירה.
הכסף של מייקל אורן. לאיש של כולנו-כחלון באמריקה, סגן שר במשרד ראש הממשלה, יש פתרון להתבוללות יהודים אמריקאים. "הרעיון שלי, כפי שהצעתי לראש הממשלה, הוא להעלות עשרות אלפי יהודים אמריקאים מדי שנה, בדגש על יהודים לא אורתודוקסים". איך אפשר לגרום להם לעלות (שאל "מקור ראשון", 1.6)? "רק דרך תמריצים. למה לא לתמרץ יהודים צעירים בעלי מקצועות שיעלו לכאן? זה אמנם יעלה הרבה מאוד כסף, אבל זה יהיה שווה כל שקל".
ממש באותם ימים הכינה ההתאחדות הארצית של הסטודנטים דוח, לרגל יום הסטודנט. השבוע, יום ג', שאלה: האם תשקלו לרדת מהארץ? 59% מהסטודנטים השיבו "כן". 41% - "לא". אם כן, אז למה? 35.5% השיבו שזה בגלל קושי/ היעדר יכולת התפתחות אישית. 31.5% - בגלל יוקר המחיה. 13.7% - חולשת שירותי הבריאות והחינוך. 12.4% - בגלל המנטליות הישראלית. 7.3% - המצב המדיני-ביטחוני. הצעה לאורן: לא עדיף שתדאג קודם לזה?
מסי ורגב. יותר צער או יותר שמחה לאיד? הרשתות החברתיות, התקשורת והפוליטיקאים מכאן ומכאן מילאו את הארץ בדברת מאז יום שלישי, עת נודע כי נבחרת ארגנטינה נכנעה ללחץ ולא תגיע עם השחקן הכי טוב בעולם למשחק בירושלים. רק דבר אחד עדיין לא ברור: האם זה יותר כואב בגלל היעדרות ליאו מסי או יותר משמח בגלל הכישלון של מירי רגב.
