טיילת צ'יץ' / צילום: עומר מסינגר
בשבוע שעבר נערכה בעיר עכו הפתיחה הרשמית של החלק הדרומי של הטיילת שתחבר יום אחד את שפך נחל נעמן והעיר העתיקה. בפרויקט הושקעו כ-30 מיליוני שקלים מתקציב משרד התיירות ועיריית עכו והציפיות ממנה, כזרז לפיתוח עירוני, גדולות. במקביל, התחיל תהליך שיקום טיילת מואב, המקשרת את מרכז העיר ערד ואזור המלונות.
עכו וערד לא לבד. בשנים האחרונות כמעט כל הערים במדינת ישראל בונות לעצמן טיילות. תל-אביב, חיפה, בת ים, נהריה, ראשון לציון ואילת, פורסות אותן ליד החוף, במרחק נגיעה מהמים, האחרות, כמו ירושלים, סכנין, ונצרת, שאין להן חוף ים, מייצרות שבילים שמשקיפים על הנוף.
הדימוי הציבורי של טיילות הוא של אתר שוטטות, או ספורט, אבל ראשי הערים כבר הבינו שתכנון נכון יכול לעודד פיתוח והתחדשות עירונית.
באתר האינטרנט של החברה הממשלתית לתיירות (חמ"ת), שהיא זרוע ביצועית של משרד התיירות, יש הצהרה על חזון "רצף טיילות", מראש הנקרה בצפון ועד זיקים, דרומית לאשקלון. מנכ"ל משרד התיירות, אמיר הלוי, מבהיר בשיחה עם "גלובס" כי מדובר במדיניות ארוכת שנים: "יש לנו תקציב שנתי לפיתוח תשתיות תיירות. מדובר באזורים עם פוטנציאל תיירותי, עם דגש על תיירות נכנסת. אנחנו מסייעים בתקצוב, בדרך כלל בשיתוף עם הרשות המקומית. בשנים האחרונות אנחנו שמים דגש על התחזוקה, לברר מה הסיכוי שהטיילת הזאת תמשיך להיות בסטנדרט תחזוקתי גבוה".
הלוי מדגיש את עניין התחזוקה ואף מציין שלא כל ההשקעות הוכיחו את עצמן: "רשות שיש לה רקורד לא טוב ביחס לתחזוקה של אתרי תיירות, הסיכוי שלה לקבל עוד פרויקטים הוא אפסי. אנחנו מתעקשים על זה. טיילות הן דבר חשוב. איפה שיש טיילות יש תיירים, מתפתחים עסקים, הווי תיירותי. בסוף זה נמדד אם נעים לתייר להיות שם או לא.
"טבריה היא דוגמה להשקעה שנכשלה: יש שם עשרה סוגי ריצוף, בכל פעם החליפו מודל. לאורך הטיילת יש גם בעיה עם תאורה, צמחייה, הטיילת לא מתחברת לים".
"לא טיילת אלא התחדשות מרקם החוף"
אדריכל אודי כסיף, ממשרד האדריכלים מייזליץ-כסיף, אחראי לשיקום הטיילת של ת"א-יפו, לטיילת החדשה של עכו ולטיילות באשקלון ובאילת. בימים אלה מקדם משרדו טיילת לחוף של קרית ים, במפרץ חיפה.
"אנחנו לא רואים את הפרויקטים האלה כ'טיילת'. אלה פרויקטים שמחוללים שינוי בכל רצועת החוף. מושג הטיילת זה שם כללי למרכז פעילות, אבל למעשה, מבחינתנו מדובר בהתחדשות מרקם החוף. זה הבדל גדול. פעם, המחשבה הייתה שאם אתה עושה רצועת הליכה ברוחב ארבעה מטרים, כמו בנתניה או בקרית ים, אתה מייצר שינוי ומרחב הודות לטיילת. אבל התוצאה הייתה שלא נוצרה התחדשות אמיתית באזור.
"ביחד עם הטיילת חייבת לבוא מערכת שלמה של פרוגרמות: הגדלת רצועת החול, יצירת הצללות, טיפול בסוכות המציל ויצירת מוקדי פעילות ומסחר שמאפשרים לאנשים לשהות במקום, להישאר בו מעבר להליכה הלוך ושוב. הטיפול הזה לוקח גם את המפגעים, כמו בניינים ישנים שחלקם לא חוקיים ומסדיר אותם. זו מהות הפרויקטים האלה. כך נוצרת תרבות חוף. זהו מרחב מסוג אחר".
מתכנן הערים והכלכלן תמיר בן שחר, ממשרד צ'מנסקי בן שחר, מדגיש שמבחינתו, טיילת היא סוג של רחוב: "כולנו מבינים היום שברחוב אתה צריך לתת לאנשים סיבה ללכת, כלומר זה לא רק לאלה שעושים ספורט, או צועדים. צריך לייצר חוויה וסקרנות. הטיילת הכי מלאה בסיבות ללכת לאורכה בתל-אביב, בעיני, היא לא זו ברחוב הירקון, אלא דווקא זו שמובילה מכיכר הבימה דרך שדרות רוטשילד ועד הים. הטיילת צריכה להיות קרובה למקום המגורים וצריכות להיות בסביבתה פעילויות. אנחנו לפעמים נתקלים באטימות של המתכננים שלא רוצים לפגוע בנוף ולא מאפשרים לייצר חיים".
תל-אביב:
"עולם חדש של עיר וים"
האינטראקציה שבין העיר ת"א לסביבת חוף הים שלה עברה במאה השנים האחרונות תמורות מפליגות. בתקופתו כהונתו של מאיר דיזנגוף כראש העירייה ההתייחסות לים הייתה בעיקר פונקציונלית: הים שימש לספנות ולדיג ובו זמנית הזרימו אליו שאריות פסולת נוזלית וביוב.
בשנות ה-30 נבנתה טיילת מחוף בוגרשוב ועד לחוף גאולה, שהייתה הקצה הצפוני של העיר יפו, אך העיר המשיכה להתייחס לחוף בצורה אמביוולנטית. מצד אחד הים נתפס כמקום של נופש עממי, אך בו זמנית גם כאזור קצה. השינוי אירע בסוף שנות ה-60, עם הפסקת הזרמת הביוב לים, הקמת בתי המלון, ובניית שוברי הגלים שאפשרו את הרחבת חופי הרחצה.
בתחילת שנות ה-80, תקופת כהונתו של שלמה להט כראש העירייה, נחנכה הטיילת של ת"א, שעוצבה ע"י האדריכל יעקב רכטר בהשראת הטיילת של ריו דה ז'נירו, וחיברה את חוף גורדון עם יפו.
לפני כעשר שנים החליטה עיריית ת"א-יפו לחדש את טיילת החוף ובחרה במשרד האדריכלים מייזליץ כסיף לקידום הפרויקט. התכנון החדש כלל את החלפת ריצוף הגרנוליט, סלילת שביל אופניים, שבירת קיר התמך שחצץ בין מישור ההליכה לחוף והקמת טריבונות, אזורים מוצלים ומבני הסעדה ונופש חדשים. עלות שיפוץ הטיילת עומדת על כ-150 מיליון שקלים מתקציב הפיתוח העירוני.
כשהפרויקט יצא לדרך הייתה ביקורת רבה מצד פעילי סביבה שחששו מהצרת רצועת החול ומצד פעילי חברה שטענו שסדר העדיפויות של העירייה שגוי ושראוי היה להשקיע את הכסף במקומות אחרים.
אדריכל העיר תל-אביב-יפו, יואב דוד: "אנחנו יודעים שהשקעה במרחב הציבורי משפרת את ערכי הקרקע, את הפעילות העירונית, מייצרת מפגשים של הולכי רגל, איכות חיים ומעודדת נסיעה באופניים והליכות. טיילות ושדרות הן קטגוריה בפני עצמה, צירים לינאריים. אלה מקומות שמייצרים קישוריות, תנועה עם סיפור. בשדרות רוטשילד אתה הולך לאורך ההיסטוריה של ת"א, וזה הציר לאורך הים מייצר קישור ורציפות מצפון העיר ועד דרומה.
"פיתוח טיילת החוף הוא מבחינתנו סיפור הצלחה שמצדיק את עצמו בכל שקל שהושקע וכל מאמץ שנעשה.
"אין ספק שטיילת החוף שיזם צ'יץ' הייתה פריצת דרך. זה המקום שכל תושבי ת"א יכולים לפגוש את הים. אבל הטיילת מיצתה את עצמה והציבה בפנינו אתגרים של תחזוקה ותפקוד שלא היו מספיק טובים בעינינו. מספר המשתמשים הלך וגדל ומתקני החוף היו צריכים חידוש. הם לא עמדו בסטנדרטים ראויים. הטיילת הישנה יצרה מצוק עם החוף. אלה היו אזורים צחיחים, לא מנוצלים. היית יכול לשבת על הטיילת עם הגב לים ולא הייתה ירידה נוחה לים. אנחנו רצינו להנגיש את החוף גם לאנשים עם מוגבלויות. רצינו ליצור טיילת תחתונה שתעביר חלק מהעומסים, שאפשר יהיה ללכת במישור החול. נוצר עולם חדש של עיר וים. טיפלנו בגגות של בתי האוכל שהפכו למרפסות, בתאורה, והפכנו את המקום לרלוונטי ועדכני מבחינת העיצוב והאפשרויות שלו".
ערד:
מלון בוטיק יוקרתי כמו במצפה רמון
טיילת מואב בערד הוקמה בשנות ה-60 וקושרת את אזור מרכז העיר עם אזור המלונות המשקיף על הנוף המרהיב של מדבר יהודה. אבל ערד, שנודעה פעם כיעד תיירות נחשק, איבדה מזוהרה, בתי המלון הגדולים התיישנו ואף ניטשו והטיילת הוזנחה.
ניסן בן חמו, ראש העיר של ערד, מספר שהטריגר לשיקום טיילת מואב היה התחייבות של העירייה לשני היזמים גיא וולף ומישה חקשורי, שרכשו את מלון מצדה בכוונה להקים באתר "מלון בוטיק שיתחרה במלון בראשית, כמו במצפה רמון".
את הטיילת החדשה תכנן אדריכל הנוף רם אייזנברג (שאחראי בין היתר לפארק קרית ספר ולפארק שדרות ההשכלה בת"א), המימון, בסך של כ-9.5 מיליון שקל, מגיע ממשרד התחבורה ומהרשות לפיתוח הנגב והגליל והקמתה התחילה בשבוע בעבר.
בן חמו: "הטיילת מטפלת בסיכון התחבורתי. כיום נוסעים ברחוב מואב במהירות גבוהה. בכוונתנו להצר את הכביש מ-14 מטר ל-6 מטר, לגרום להאטה ולייצר קישוריות עם שבילי אופניים ומדרכה רחבה. בחלק האורבני של הטיילת (באזור המערבי) בכוונתנו לעודד פיתוח מואץ של בנייה למגורים. בחלק הדרום מזרחי, ליד מלון 'יהלים', נעודד הקמה של עוד מלונות בוטיק. אנחנו מאמינים שהטיילת תעודד יזמים ותתרום לפיתוח התיירותי".
עכו:
"הפיתוח במרחב הציבורי גורר אחריו השקעות במרחב הפרטי"
טיילת החוף הדרומי של עכו, שנפתחה בשבוע בעבר, מהווה נקודת ציון חשובה בפיתוח העתידי של העיר. מדובר בשלב הראשון של טיילת שתשתרע בין העיר העתיקה לנחל נעמן. גבולותיו של האזור שפותח עד כה הם מחוף ארגמן ועד למקום שבו שכן בעבר בית הספר לחובלים. עדיין לא ידוע מתי יפותחו שאר חלקי הטיילת.
במשך שנים רבות היה האזור מוזנח והתמקמו בו שימושים זמניים, מחנות צבא, מבנים נטושים ובנייה לא חוקית. לצורך הקמת הטיילת נהרס בין היתר המבנה בן 16 הקומות (שהיה אמור להפוך למלון בשם "פנינת הים"), והיה ממוקם ליד חוף התמרים.
אדריכל אודי כסיף: "בסביבות שנת 2010 נתבקשנו לעשות תוכנית אסטרטגית לכל החוף הדרומי של עכו. מעל האזור הזה ריחפה במשך 15 שנה תכנית, שקידם מינהל מקרקעי ישראל, שדיברה על ייבוש רצועה רחבה של החוף ובניית שכונת מגורים ותיירות, העברה של כביש על קו המים, יצירת מעגנה חדשה, וכך הכל המתין וקפא במקום. גורמי הסביבה, כולל הולחו"ף, לא השתכנעו שיש הצדקה לעשות פעולות כל כך אגרסיביות בחוף וקיבלו את הצעתנו ליצירת שינוי מידי במקום להמתין לעתיד הרחוק, גם במחיר ביטול התוכנית הגרנדיוזית.
"עיריית עכו ומשרד התיירות ביקשו מאיתנו להכין תוכנית אסטרטגית, ויצרנו תוכנית שלוקחת את מה שיש ואת מה שניתן לעשות במקום בטווח הנראה לעין. הצענו לעשות פיתוח שלא מחייב תהליכים סטטוטוריים מורכבים. הבנו שיש לנו רצועת חוף ציבורית מדהימה, יש רחוב, שאף הוא ציבורי, ויש גם מבנה ששייך לעירייה, ויש לצדם שטחים שנמצאים בבעלויות פרטיות שיכולים להתפתח. ידוע שככל שרשויות משקיעות במרחב ציבורי דולר אחד, בתוך 10 שנים הוא מניב שמונה דולרים מהשטחים שנמצאים מסביב. הפיתוח במרחב הציבורי גורר אחריו השקעות במרחב הפרטי וזה בדיוק מה שקרה בחוף הדרומי בעכו - היזמות סביב החוף הביאה לבנייה של מבני מגורים שחיכו להיבנות עשרות שנים".
