ירון לונדון / צילום: איל יצהר
להכרה שהמיזוג המסתמן בין רשת לערוץ 10 הוא בעצם קליטתו של הגוף השני על-ידי הגוף הראשון, על כל המשמעויות הנלוות לכך, לא לקח הרבה זמן לחלחל אצל אנשי ערוץ 10. התחושה היא שבעלי המניות של הערוץ - קבוצת RGE שהגורם הדומיננטי בה מבחינה כלכלית הוא לן בלווטניק - פשוט היו מחויבים לערוץ פחות. הרי בלווטניק, שהונו מוערך על-ידי "פורבס" בלמעלה מ-20 מיליארד דולר (!), הוא בעל כיסים עמוקים בהרבה מכל גורם אחר בשוק הטלוויזיה בישראל, והערוץ עצמו, שממילא הלך בקטן על תוכנית עסקית רזה, הפסיד אבסולוטית סכומים נמוכים יותר מרשת.
גורם בשוק מנתח את המצב כך: RGE מורכבת מ-3 בעלים שהם לכאורה בעלי החזקות שוות, אבל הפערים ביכולות הפיננסיות שלהם הם כמובן גדולים מאוד. אביב גלעדי, מי שדחף לרכישת הערוץ על-ידי הקבוצה ומגיע מעולמות התקשורת, אהב את ההחזקה בערוץ ורצה להמשיך להחזיק בו, אבל אין לו את היכולות הפיננסיות; אודי רקנאטי, שהוא בעל יכולות כספיות לא מבוטלות, למעשה לא רצה להזרים כספים מאז יציאת הפיצול לדרך; כך שהמפתח נותר אצל בלווטניק שיכולותיו הכספיות הן כאמור עצומות, והוא, על-פי ההתרשמות, נותר די אדיש והסכים להמשיך ולהזרים כספים אם גם שני שותפיו יעשו כן.
"נעשו מאמצים די הירואיים לגרום לבלווטניק להתאהב בערוץ, וזה לא עבד", אומר גורם אחר. האם זה קרה בגלל שהעסק פשוט לא מעניין אותו - או בגלל העובדה שעל-פי הערכות, החזקתו בערוץ פגעה ביחסיו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו? ההסבר הנכון הוא כנראה שילוב כזה או אחר של שני הגורמים, וממילא כעת זה כבר פחות חשוב.
בערוץ 10 שוררת כעת באופן טבעי תחושה של אי-ודאות, ומעבר לעובדה שחלק לא קטן מעובדי הערוץ - אבל לאו דווקא אנשי חברת החדשות שלו - צפויים לאבד את מקומם, צצים ועולים גם חששות לגבי החופש העיתונאי של חלק מתוכניות הערוץ, שהבידול המסחרי והתדמיתי שלו נשען במידה רבה לא רק על ההתמקדות שלו בחדשות ובאקטואליה רכה לסוגיה, אלא גם בתוכניות ובמגישים ביקורתיים ונשכניים יותר.
ירון לונדון, המגיש הוותיק של לונדון וקירשנבאום, כבר אמר ביום חמישי בראיון לגלי צה"ל כי הוא נוטה להעריך שהחופש העיתונאי שיש לו כיום בערוץ לא יישמר, ואם התחזית שלו אכן תתממש, הוא עצמו לא יישאר בערוץ.
ובכל זאת, עדיין מוקדם מאוד לקפוץ למסקנות או לבכות את אובדן העצמאות העיתונאית של עיתונאי חדשות 10. למעשה, מי שעומד בראש חברת החדשות של הערוץ, המנכ"ל גולן יוכפז, הגיע אליה משורותיה של אותה רשת עצמה. יוכפז שימש שם כעורך התוכנית "כלבוטק" של רפי גינת, ובהמשך, כש"אולפן שישי" שודרה ב"משמרת" של רשת ביום שישי (שתי הזכייניות החליפו ביניהן בימים), הוא הוזעק על-ידי אנשיה כדי לערוך את התוכנית, שסבלה באותם ימים מקשיים ברייטינג, על רקע מינויו של מגיש חדש, יאיר לפיד. ככל הידוע, יוכפז לא חש כל התערבות לא עניינית בעבדותו באותה תקופה.
ויש גם נקודה מעודדת נוספת: הצורך של הערוצים המסחריים בראש הממשלה נתניהו, והתלות היחסית גדולה בו, הייתה בימים שאיום הפיצול ריחף מעל ראשם. כשנתניהו "לחץ על ההדק" ומימש את האיום, הוא אמנם שלח את קשת, רשת וערוץ 10 לעידן של הפסדי-עתק - שהמיזוג אמור לשים לו סוף - אבל גם הסיר מעליהם את ענן האי-ודאות והעניק להם רישיונות ל-15 שנה.
מה יהיה עם אודי אנג'ל?
עניין נוסף שצריך לחדד כעת נוגע להפרדה הרגולטורית בין חברת החדשות של ערוץ 10 - שלפחות על פניו יכולה להמשיך ולפעול בצורה דומה גם תחת רשת שלא מגיעה עם חברת חדשות משלה - לבין הערוץ עצמו. חלק גדול מהתוכניות הבולטות והמזוהות של ערוץ 10 מופקות עבורו על-ידי חברת החדשות, אך למעשה, מבחינה רגולטורית, אינן שייכות לחברת החדשות ואין לרשת כל מחויבות חוקית להמשיך ולשדר אותן.
חדשות 10 מחויבת להפיק מדי יום מהדורת חדשות מרכזית - כולל המהדורות בשישי ובשבת - ומספר מסוים של מבזקים. מעבר לכך, בשל האופי שנוצר לערוץ, היא מפיקה עבורו מדי יום כמות גדולה של משדרי אקטואליה שונים כמו "רפי רשף", "לונדון וקירשנבאום" ו"היום שהיה".
גם תוכנית התחקירים הבולטת של הערוץ, "המקור", היא למעשה הפקה של חברת החדשות עבור הערוץ. מה שקרה במהלך השנים, מסבירים גורמים המכירים את הנושא, הוא שאם היו תלונות או לחצים שקשורים ל"מקור", היו באים ליוכפז, כי זה היה נוח לכולם, אבל בעצם מבחינה פורמלית ורגולטורית מי שאחראי הוא מנכ"ל הערוץ.
אם בהמשך הדרך יצוצו בעיות בהקשר הזה, הן בהחלט עלולות להתרחש סביב משדרים שונים של "המקור" - תוכנית שעוסקת לא אחת בעניינים רגישים בתחומי הפוליטיקה והכלכלה.
קו פרשת המים הידוע של התוכנית "עובדה" התרחש ב-2005 סביב תחקיר על ישראייר של נוחי דנקנר. בעלי קשת אז, מוזי ורטהיים ז"ל, כתב אז כי ערוץ כמו קשת לא צריך להחזיק בתוכנית כמו "עובדה", אבל בפועל התקרית רק חיזקה את מעמדה של התוכנית.
אם הכול ילך כשורה, ייתכן שתוך מספר חודשים ימצא את עצמו אודי אנג'ל - איש שמוגדר בתעשייה, ולא בציניות, כאדם נורא נחמד, אבל גם כ"חבר של כולם" - בצומת הכרעה דומה.