החורש הים-תיכוני הסבוך והמרענן למראה, שמכסה כמו קטיפה את הרי הגליל העליון המערבי, נקטע באבחה על-ידי קו הגבול בין ישראל ללבנון. לרוב אורכו של הגבול פרוסה גדר חשמלית, עם מערכת התרעות במקרה של נגיעה או חיתוך, ולאורכה ציר טשטוש וציר נסיעה. אולם בקטעים מסוימים, הגדר הופכת לחומת בטון כעורה, שנועדה למנוע ירי מעבר לגבול אל שטח ישראל. החומה הזו גם מונעת את האפשרות להביט אל מעבר לגדר ולראות שיש מדינה אחרת מעבר לה, כאילו תוחמת לא רק את גבולות העין, אלא גם את גבולות התודעה ואת תחומי הלב.
המועצה האזורית מעלה יוסף בשיתוף עם עמותת Artists 4 Israel יזמו פעולה לשינוי מראה החומה המגינה על חלקו המזרחי של מושב שתולה. עמותת Artists 4 Israel מונה אלפי אמנים שמציירים בכל העולם למען ישראל ולריפוי אוכלוסיות ובני אדם שנפגעו בסכסוכים ביטחוניים או נמצאים בעיצומם. יותר מ-200 מטרים אפורים ומדכדכים של חומת בטון בגובה ארבעה מטרים התמסרו לתרסיסים צבעוניים שאותם אחזו אמני גרפיטי שונים והתוצאה צבעונית ויפה. כשהתהלכתי עם בני לאורך החומה תוך שהוא השמיע קריאות התפעלות מעדר הפילים הצבעוני ששועט על הקיר ומהשרקרק הנפלא, שאל אותי למה בנו את החומה. כשעניתי - שאל מה זה גבול, מה שפתח שיח מרתק על גבולות באשר הם.
לא רחוק מהחומה, בדרך למושב זרעית, נמצא הוואדי התלול שבו התרחש האירוע הביטחוני שבו נחטפו אודי גולדווסר ואלדד רגב - מה שהביא לפרוץ מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006. גם בעיקול הדרך בוואדי נבנתה חומת בטון והיא עוטרה בזר פרחים סוריאליסטי.
בסמוך לביתה של רוקיה מגיס, בג'רדיח שבפזורת ערב אל-ערמשא, הכפר הבדואי שבמרומי רכס סולם, צומח עץ מיש מקודש, שעליו תולים מעת לעת מטפחות ירוקות למזל. העץ משקיף על הצלקת המכאיבה שיוצר קו הגבול כשהוא מעפיל על הרכס ממזרח. כאן, בהיעדר חומה, נשקפים נופים יפים על מערב הגליל הלבנוני בואך חוף הים. מלבד הגדר, הכול נראה כל-כך שקט ורוגע, עד שכמעט ונשאלת השאלה מה פשר העיוות שמונע לצאת ולטייל אל מעבר לגבול.
הכי טוב להגיע לכאן יחד עם מוחמד מיזעל, מנהל המתנ"ס, שהקים בכפר מיזם תיירותי יפה ("סוף העולם שמאלה", טל' 04-9807027,
050-6952124). מיזעל, שלו חוש הומור מחודד ולא מעט ציניות על התהליכים שעוברת החברה הבדואית בישראל, יכול להצביע על בתים הנראים מעבר לגבול ולספר בבעלות אלו משפחות הם נמצאים. מיזעל מתחיל או מסיים את הסיור בביתו, על כוס קפה או תה ופיתה מתובלת בזעתר כיד המלך. כשמזמינים מראש, אפשר לקבל ארוחה שלמה מהתפריט המוצע על-ידי אשתו: מנסף - תבשיל אורז עם בשר, מקלובה, מג'דרה, עלי גפן, כרוב ופלפל ממולאים וכמובן חומוס ושלל סלטים. הארוחה נערכת במרפסת פתוחה הצופה מערבה לבוסתנים ולמורד הנחל.
למעוניינים בתצפית יפה ונרחבת לעבר עומק דרום לבנון, כדאי לנסוע למרומי הר אדיר שבו לאחרונה הקימה רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים מרפסת תצפית מסודרת (חבל שאם כבר הוקמה רחבת תצפית מסודרת, כ-200 מטר מהחניה, לא דאגו להנגיש אותה). מבין עצי החורש נשקף הנוף ההררי של לבנון. לא רחוק, בעמק שמעבר לגבול, נמצא הכפר רמייש ומעבר לו פסיפס של כפרים המוכרים היטב לכל מי ששירת בלבנון. ממזרח לו, במורד המדרון, בנויה בצפיפות העיירה בנת ג'בל המוכרת בשמה לרוב הציבור הישראלי. כשהראות טובה, אפשר לראות מכאן גם את הרי ג'זין ואת החרמון.
נקודה מרשימה נוספת להשקיף ממנה אל עומק לבנון היא מרפסת התצפית המערבית בקיבוץ משגב עם. הכניסה לתצפית היא ללא תשלום, אולם ניתן להזמין מראש הדרכה (שנושאיה סקירה של המראות הפנורמיים, החיים על קו הגבול, אירועים היסטוריים באזור, מורשת קרב, מבנה האוכלוסייה בלבנון ועוד), משקפת ומשקאות חמים (לפרטים נוספים ולתיאום ביקורים: טל' 04-6953223).
בדרך למשגב עם אפשר לבקר במצפה סא"ל חוסין עמיר עאמר ז"ל, מפקד גדוד 12 שנפל בסמוך לכפר חולה שבלבנון. מהתצפית, הסמוכה לגבול, נשקפים בעיקר מראות מזרחה, אל שטח ישראל: עמק החולה, הגולן והחרמון. בסמוך למצפה נמצאת מערת נזר (כשפונים מכביש מס' 886 לתצפית, פונים ימינה במקום שמאלה לתצפית). כעבור כמה מאות מטרים מגיעים לעיקול בדרך שממנו מתחיל שביל מסומן שחור. המערה הייחודית, שהיא למעשה בולען קארסטי (דולינה) שתקרתו קרסה נמצא במרחק 300 מטרים בלבד.
יותם יעקבסון