מהגרים לא חוקיים בארה"ב / צילום: רויטרס
מעשי זוועה מתחוללים מדי יום בצד האמריקאי של הגבול עם מקסיקו. סוכני רשות ההגירה של ארה"ב קורעים בכוח ילדים, לפעמים תינוקות, מאימהות ואבות, שחצו את הגבול כדי לבקש מקלט הומניטרי, ומובילים את המנותקים, חלקם בוכים וצורחים, למחנות אוהלים ומתקנים אחרים, לא פעם במרחק מאות קילומטרים מהאתר שבו הונחתה עליהם טראומת ההתנתקות. לא ברור מתי הם יאוחדו עם בני משפחותיהם, אם בכלל. היו דיווחים על ילדים ש"אבדו".
המעשים האלה אינם פרק בעוד סדרה דיסטופית במתכונת "סיפורה של שפחה" אלא פרקים בחייהן של אלפי משפחות, רובן ככולן ממקסיקו וממדינות אמריקה התיכונה, שנסו על נפשן מחברות אלימות, מוכות פשע ועוני, וחצו את הגבול לארה"ב, הארץ שבה פסל החירות הוא אייקון לאומי (או לפחות היה עד עתה) רק כדי לספוג אלימות רשמית של שוטרי הגירה.
מעידות ממשליות, מחדלים נשיאותיים, חקירות פדרליות וחשיפות עיתונאיות ממררות את חיי דונלד טראמפ כבר מיומו הראשון בבית הלבן. אבל שערוריה גדולת ממדים, מגובה בעזרים ויזואליים, שתעורר קול צעקה גדולה מחוף אל חוף טרם התממשה - עד עתה. אך המחאה הציבורית הגוברת על ההתעמרות הממשלית במשפחות מהגרים נטולות הגנה, ובמיוחד בילדיהן, מתחילה להקנות לפרשה אופי של פיאסקו לאומי. אפילו נוצרים מהימין הטרמפאי מתחילים להרים קול.
שפטו בעצמכם: אשה מהונדוראס סיפרה לעורכי-הדין שלה (שמייצגים אותה פרו-בונו), כי בתה, בת ארבעה חודשים, נלקחה ממנה בכוח בעת שהניקה אותה. גבר מהונדוראס, שהופרד מאשתו וילדו בן ה-3 (הילד כנראה נגזל מהאם לאחר מכן) התאבד בכלא כי לא היה יכול לשאת את המחשבה שלא עלה בידו להגן עליהם. ד"ר קולין קראפט, נשיאת האקדמיה של רופאי ילדים (Academy for Pediatrics), ארגון מקצועי שבו חברים 66 אלף רופאים, תיארה באחרונה, בראיונות בכלי תקשורת, אירוע במתקן לאחזקת ילדים בטקסס, שלדבריה "לא אשכח לעולם": תינוקת בת כשנתיים, עם פריחה על הפנים, מוכת בעתה מפני שאמה נלקחה ממנה, מכה ביאוש באגרופיה הקטנים על מזרון. איש לא היה שם כדי לחבקה ולהרגיעה. תצלום של סוכנות הידיעות הצרפתית, שהגיע לעמודים הראשונים של עיתונים אמריקאים רבים, הראה כיצד סוכן של משטרת ההגירה אוזק אם צעירה, בעוד בתה כבת שנתיים, ליד רגלי האם, ממררת בבכי.
ביסוד ההתנהלות הזו מונחת החלטה של שר המשפטים, ג'ף סשנס, שהתקבלה בגיבוי מלא של טראמפ, לנקוט מדיניות של "אפס סובלנות" לחציה "בלתי חוקית" של הגבול. המשמעות המעשית היא, שנעצרים גם מהגרים שחצו את הגבול ללא ניירות, במקרים רבים לאחר מסע יסורים של שבועות, והסגירו עצמם מיד לידי שוטרי ההגירה כדי שיוכלו להגיש בקשה לקבלת מקלט הומניטרי. כשמדובר במשפחות, ההורים מושלכים מיד למעצר בכלא, לאחר שהוגשו נגדם כתבי אישום, בעוד שילדיהם נלקחים מהם למחנות רחוקים.
בממשלים קודמים, לרבות ממשלי ברק אובמה הדמוקרטי וג'ורג' בוש הבן הרפובליקאי, פתרו את בעיית המשפחות של מבקשי מקלט באמצעות מחנות משפחתיים שבהם חיו המשפחות השלמות עד לברור בקשותיהן. חציית הגבול ללא ניירות לא הוגדרה כעבירה פלילית. איש העלה על הדעת לקרוע ילדים מחיק משפחתם. ילדים נלקחו מהוריהם רק אם ההורים נחשדו בפלילים, כגניבות, תקיפות וכו', ונכלאו עד להכרעת דינם. עכשיו גזילת ילדים היא טקטיקה פוליטית בידי נשיא שרוצה להרשים את ה"בייס" שלו.
ראש מטה הבית הלבן, הגנרל בדימוס ג'ון קלי, נשאל בראיון ברשת הרדיו הציבורית, בחודש שעבר, האם הוא אינו סבור שקריעת ילדים ממשפחותיהם היא צעד "זדוני וחסר לב".
"לא הייתי אומר", הא השיב. "בילדים כבר יטפלו. ישימו אותם במשפחות אומנות או משהו. הנקודה היא, שהם בוחרים להיכנס באופן בלתי-חוקי לארה"ב, וזו (הפרדת המשפחות) היא טכניקה שאיש אינו מקווה שישתמשו בה במשך זמן רב מדי". לדבריו, ה"טכניקה" הזו יכולה להיות "אמצעי מרתיע נוקשה". במילים אחרות: הילדים הגזולים הם בסך הכל עזר חינוכי, גם כאשר ההורים מגיעים כדי לבקש מקלט הומניטרי.
ושלא תחשבו שלבו של טראמפ אינו שותת דם למראה הטרגדיות האלה. "אני שונא לראות שילדים נלקחים מהוריהם", הוא אמר בסוף השבוע לכתבים בבית הלבן. "אלה הדמוקרטים ששינו את החוק - זה החוק שלהם". ואחר-כך, בציוץ: "הדמוקרטים הם אלה שמאלצים להפריד משפחות (מילדיהן) לאורך הגבול עם האג'נדה התחיקתית הנוראה והזדונית שלהם".
כפי שציינו פאקט-צ'קרס באמצעי התקשורת הגדולים, זה היה שקר גס. אין - ולא היה - שום חוק שמחייב את שלטונות ההגירה לקחת ילדים מהוריהם, גם לא לאחר שהם חצו את הגבול באופן בלתי חוקי. מדיניות "אפס סובלנות" שהשיקו שר המשפטים והנשיא באפריל היא מקור הטרגדיות שמאמללת אלפי משפחות, לא אובמה. מ-19באפריל עד 31 במאי השנה נלקחו 1940 ילדים מאבות ו/או אימהות, לפי המניין של המשרד לביטחון המולדת. חלק מהילדים האלה עדיין לא למדו לדבר, כפי שדיווח "ביזנס אינסיידר".
על רקע התסיסה הציבורית, ניסה שר המשפטים סשנס להצדיק את עמדת הממשל לגבי גזילת ילדים מהוריהם: יש לו אסמכתא מכתבי הקודש, וליתר דיוק מהברית החדשה. בנאום לפני שוטרים באינדיאנה בשבוע שעבר הוא אמר: "הייתי רוצה לצטט את האמירה הבהירה והחכמה של השליח פאולוס (אחד מ-12 שליחיו של ישו - ר.ד.) ב'איגרת אל הרומאים', שלפיה צריך לציית לחוקי הממשלה מפני שאלוהים כונן את הממשלה לפי צרכיו".
הוסיף סשנס: "הליכים חוקיים וסדורים הם טובים כשלעצמם. יישום עקבי והוגן של החוק הוא כשלעצמו דבר טוב ומוסרי, דבר שמגן על החלשים ומגן על שומרי החוק".
אך ההתבטאות הזו חוללה מיד מחלוקת חדשה. במשפט שציטט סשנס כבר נעשה שימוש בעבר להצדיק מגמות חברתיות פוליטיות חשוכות וגזעניות. כפי שציין לינקולן מולן, מרצה באוניברסיטת ג'ורג' מייסון בווירג'יניה, במאמר ב"אטלנטיק", נוצרים באירופה השתמשו בפסוק זה כדי להצדיק את המשטר הנאצי, והשמרנים הדתיים בדרום-אפריקה הביאו אותו כאסמכתא מדוע צריך לתמוך במשטר האפרטהייד. באמריקה, השתמשו נאמני הכתר בפסוק כדי להצדיק התנגדות למהפכה האמריקאית שפרקה את עול בית המלוכה בלונדון ותומכי העבדות נשענו עליו כדי לתת לה לגיטימציה.
אבל מעבר להתנצחויות הפוליטיות, הדבר המטריד ביותר בהתנהלות הממשל כלפי ילדים פגיעים הוא ההשפעה של התנהלות זו על חייהם בעתיד. שלושה ארגוני רופאים יצאו נגדו: האקדמיה של רופאי ילדים (שהוזכרה קודם), אגודת הרפואים האמריקאית (American College of Physicians) ואגודת הפסיכיאטרים האמריקאית (American Psychiatric Association). יחדיו הם מייצגים 250 אלף רופאים בארה"ב.
"ההשפעה של ההפרדה מהמשפחה תלווה את הילדים האלה בבגרותם ותישאר עימם כל חייהם", אמרה לכתבים ד"ר אנה מאריה לופס, נשיאת אגודת הרופאים האמריקאית. "הממשלה הפדרלית מחוללת מצב שייצור בעיות בריאות לקטגוריה שלמה של אנשים. זו עוולה שקורבנותיה הם האנשים הכי פגיעים על פני כדור-הארץ: ילדים קטנים. אסור לנו להחשות".