הדמיית רובע הים בחדרה / הדמיה לייסטדרוף בן דיין
מוקדם לדעת עד כמה הרפורמה בחברת החשמל תשנה את התעריף החודשי שאנחנו משלמים, אבל לפחות בשדה התכנוני טמונה בשורה של ממש. אמנם רשת ההולכה (רשת החשמל הבין עירונית) נותרה מונופול (כלומר תחנות כוח עצמאיות ייאלצו להתחבר דרך חברת החשמל), אולם רשת החלוקה (מה שמחבר את הבתים לחשמל) תעבור רפורמה שקטה - שעשויה לחולל שינוי דרמטי על תכנון הערים.
הסבר קצר: מקטע החלוקה (מה שיוצא מקווי המתח הגבוהים לתוך הערים), מחולק לשני מקטעים - מקטע החלוקה הראשי ומקטע האספקה, שברפורמה מיועד להפרטה מדורגת (עד 40%) והעברתו לידיים פרטיות. כבר כיום, קיבוצים, מושבים וקמפוסים תעשייתיים ומסחריים גדולים יכולים ליהנות מ"רישיון חלוקה", המאפשר למשל לקיבוץ לעשות חיבור רשמי אחד ולחלק לחברים באופן עצמאי. הרפורמה מציעה שגם המגזר העירוני יכלול הסדר דומה.
אמנם עדיין לא ברור בדיוק איך ימומש הסעיף - מי יקבל רישיון ואיך יתחרו החברות זו מול זו (מחיר תחרותי או מחיר קבוע ותחרות על איכות), אולם אין ספק שהסעיף השולי לכאורה בהסכם, פותח הזדמנות למהפכה אמיתית בתשתיות עירוניות בישראל. פתח לניהול המאפשר שיפור הקיימות, החוסן ויוקר המחיה.
ויש אפילו כבר כמה רשויות שנערכות לכך.
רשתות מבוזרות
התחום המדובר ביותר כיום בתחומי האנרגיה הוא רשתות מבוזרות, או במינוח המקצועי MicroGrid. רשתות אלה, כשמן, הן רשתות זעירות שבדרך כלל מבוססות על אנרגיות מתחדשות, ומאפשרות את חלוקת העיר באופן המאפשר לכל מקטע (שכונה, רחוב, רובע) לנהל את הצריכה והייצור באופן סמי-עצמאי (אין עצמאות מלאה מאחר והרשת תחובר לרשת החלוקה).
היתרונות לסוג כזה של רשת הנם רבים: הרשת מגדילה את החוסן של רשת החשמל, היא מעצימה את השימוש באנרגיות מתחדשות, אבל היא גם בעלת פוטנציאל כלכלי משמעותי לעיר ולתושביו, לאור מזעור המרחק בין ייצור אנרגיה וצריכתה, והיכולת לנהל את הביקושים ובכך להביא לצמצום כמות תחנות כוח. במקומות שבהם רשת החשמל הקיימת אינה אמינה (דוגמת אזורים בעולם המתפתח) או במקומות שבהם יש צורך להרחיב משמעותית את הרשת לאור גידול באוכלוסייה (למשל הכפלת ישובים לאור הסכמי גג), העלויות הנחסכות אדירות. לעניין זה העריך ה-IFC, (הארגון הכלכלי העולמי), שעלות חיבור צרכן לרשת קיימת (ובלתי אמינה ו/או עם רזרבות נמוכות) עולה פי 10 מאשר בניית רשת מבוזרת מקומית.
אחד הדוגמאות המסקרנות לרשת מסוג זה קיימת דווקא בברוקלין שבניו-יורק. פרויקט שמאפשר לחברים ברשת השכונתית למכור זה לזה את עודפי החשמל שלהם, תוך הבטחת אמינות המכירה באמצעות טכנולוגיית בלוקצ'יין. מיזם זה - The brooklyn microgrid, נולד לאור טראומת הסופה סנדי ב-2012 שהותירה מרחבים משמעותיים בניו-יורק ללא חשמל, עובדה שגררה הבנה שיש לייצר רשת חכמה ומבוזרת גם (ואולי דווקא) בעיר מתקדמת כמו ניו-יורק.
בעוד שמיזם זה מצוי בכותרות לאור מיקומו, ישנן דוגמאות לרשתות סחר מקומיות באנרגיה כבר מספר שנים גם בהולנד, באוסטרליה ולאחרונה אף באפריקה (אבל בעיקר במרחב הכפרי).
משרד האנרגיה והתשתיות כבר גילה סקרנות לסוגיה ואף מעודד פיתוח טכנולוגיות והתנסות בתחום (בימים אלה מוקם פיילוט בקיבוץ מעלה גלבוע בסיוע המשרד), אולם עד הרפורמה הנושא נותר על העץ בכל הנוגע למרחב העירוני.
הסיבה נבעה מכך שנדרש מענה בשני תחומי רגולציה שונים - רגולציית האנרגיה (שזכה כעת לזריקת עידוד) ורגולציה מרחבית. אם עיר רוצה לנהל או לייצר תשתיות כחלק משכונה, צריך להגדיר שימושים, ייעודים, ולהסדיר את האופן שהתשתיות ישולבו במבנים ובמרחב הפרטי והציבורי, לרבות היחס בין התשתיות הללו לתשתיות אחרות ואופן ההתחברות למבנים ומבננים.
אולם בעוד שיש הרגל לאומי לאשר ורק לאחר מכן להיערך, הרי שלפחות שלוש רשויות בישראל כבר נמצאות בדרך לשם (ראו מסגרות). הייחוד בתכניות שבדרך הוא שהתשתיות "יצאו מהארון" בשלב מוקדם. אם עד כה, מתכנני התשתיות פעלו כבודדים במערכה וחיכו להשלמת התכנון על מנת לשלב את מרכולתם, תכנון זה מהווה גל חדש של תכניות שבהם מיקום התשתיות אמור להיקבע במקביל להחלטה על מיקום שצ"פים (שטחים ציבוריים) או מבני ציבור, כך שיהיו קרובים לצרכנים ולא רחוק מהם כפי שהעדפנו עד היום.
שלוש התכניות עדיין זקוקות לשיתוף פעולה מצד משרדי הממשלה השונים על מנת שיתממשו לאור חדשנותן, אולם אין ספק שללא פתרונות כאלה, המדינה תמצא את עצמה עם פערי תשתית עצומים לאור קוצרה של "שמיכת" התשתיות הקיימת, ועם עלייה נוספת במחירי הדיור שנובעים מהצורך לייצר שרידות למערכות הקיימות.
הרפורמה במשק החשמל מציעה התחלה של פתרון, אבל לטובת כך אנחנו זקוקים גם לרשויות שיהיו מוכנות לכך, כמו שלוש הערים הללו.
תל-אביב: השכונה העצמאית הראשונה
תל-אביב, מניפה כבר שנים את דגל החדשנות והקיימות. תכנית רובע צפון מערב העיר (תא3700), בתכנון קולקר קולקר אפשטיין, אושרה ב-2015 ונמצאת בשלבי התנגדויות לתכניות המפורטות הנובעות ממנה. השכונה, שאמורה לאכלס 12 אלף דירות, תהיה הראשונה בישראל לשאוף לעצמאות אנרגטית באמצעות ניהול אנרגטי, בנייה ירוקה, גיוון מקורות אנרגיה והקמת מתקני קירור רובעיים (לקירור מרבית מבני המגורים והמסחר בשכונה).
לצד השכונה העתידית, תל-אביב גם בוחנת בזהירות את התאמתה של שכונת מעוז אביב הוותיקה לעריכת פיילוט לניהול תשתיות עצמאית בשכונה קיימת. בעוד שבשלב זה יש חשדנות בקרב התושבים, יש תמימות דעים שייחודה של השכונה- הן מבחינת הקהילה והן מבחינה הגדרתה המשפטית כ"בית משותף" - הופך אותה לרלוונטית לחדשנות בתחומי אנרגיה ותשתיות, במהלך שיאפשר חסכון משמעותי בעלויות התפעול של הדירות בשכונה.
אילת: תשתית חכמה ואנרגיה מבוזרת
עיר נוספת הפועלת בנושא אנרגיה עירונית היא אילת, השותפה עם חבל איילות לניהול והקמת פרויקטי אנרגיה מתחדשת רבים ולעידוד חדשנות בתחום האנרגיה במרחב. בידודה של אילת, והעלות עצומה של מתיחת תשתיות עד אליה, מספקים פוטנציאל נהדר למציאות פתרונות חלופיים וחכמים יותר.
שכונת הרודד, המתוכננת בימים אלה בצפון העיר, ביוזמת רשות מקרקעי ישראל ומשרד השיכון, אמורה לכלול קרוב ל-20 אלף יחידות דיור. בעוד שהמדיניות העירונית מכווינה לעיר חכמה ויעילות אנרגטית, חלק מהשכונה (פלחים 1-2 מתוך ארבעה) פועלות להטמיע מרכיבים שיאפשרו את הפיכתה לשכונה החכמה והירוקה של העיר, באמצעות שימוש מקסימלי באנרגיות מתחדשות, איחוד תשתיות במתחמי מגורים ושילוב תחבורה חכמה ופתרונות לפסולת. המתחמים בתכנון משרדם של קרט-שוורץ ואהוד בסט ובתכנון קיימות ותשתיות חכמות על ידי חברת יוזמות למען הסביבה (יחד עם הח"מ) יהיו הניצן לתכנון שמוביל משרד השיכון, שמבטיח לכלול תשתיות חכמות ואנרגיה מבוזרת.
חדרה: אי תשתיתי שיכיל את העומסים
העיר חדרה שחרטה על דגלה את המותג "חדרה- עיר עם אנרגיה" והייתה ראשונה להקים מבנה ציבור מאופס אנרגיה, הרימה את הכפפה להפוך את התכנון של שכונת רובע הים בחדרה, הממוקמת בין גבעת אולגה לתחנת הכוח, לשכונה חכמה ומקיימת עם דגש משמעותי לאנרגיה. השכונה מתוכננת ע"י לייטרסדורף אדריכלים ונמצאת בימים אלה לקראת הפקדה, כשהיא צפויה לכלול 10,000 יחידות דיור + בתי מלון ומסחר, עם עצמאות מרבית במתן מרבית השרותים והתשתיות.
בדומה לשני התכניות האחרות, התכנית מסדירה ייצור וניהול מקומי של אנרגיה ותשתיות אחרות, אולם המניע כאן שונה. לצד הרצון לפעול בהתאם למיתוג, אגף ההנדסה ובעיקר אדריכלית העיר ליטל דורי-שלף, החליטו לפעול להקמת שכונה שתדע להכיל את העומסים הצפויים על התשתיות הקיימות והעתידיות. השכונה אמורה להיות מעין "אי תשתיתי" שיספק תוך מתן מענה למרב השרותים והתשתיות בתוך שטח התכנית, לרבות אנרגיה, ניקוז, ביוב, פסולת, ותחבורה ובעיקר האינטגרציה ביניהם.
רובע הים היא מקרה קלאסי שעשוי לחזור על עצמו בכל התכניות להרחבת ישובים, שבהם השכונות מעמיסות על תחבורה שכבר פקוקה, על מתקני מים, ניקוז וביוב שכבר נמצאים קרוב לניצולת המקסימלית, ועל הצורך לספק שרותים גם כאשר האכלוס הוא חלקי בלבד. בשונה מתא3700, הוחלט בחדרה לא לקבע טכנולוגיות או גדלים ושטחים מוחלטים לפי התכניות הזמינות כיום, אלא לייצר תכנון גמיש שיאפשר התאמה של הפתרונות למועד הפיתוח בפועל, תוך הגדרה של תפקוד רצוי וכללים מרחביים לטובת שמירה על איכות החיים ונוחות התפעול של מערכות אחרות.
■ הכותב אדריכל ומתכנן ערים, לשעבר מנהל אגף בכיר לבנייה במשרד הפנים ומנכ"ל SUITS - אסטרטגיות וטכנולוגיות לעירוניות חכמה.