רננה רז חזרה לאחרונה לחיינו עם הקמפיין החדש-ישן של רשות המים "ישראל מתייבשת"."אין מים בנחלים, אין מים במאגרי התהום, אין מים בכנרת. אין לנו מים לבזבז", אומרת רז בפרסומת. מי שלא עוקב אחר מצב המים בישראל היה מופתע - רבים חשבו כי חמישה מתקני התפלת מים שהוקמו בעשור האחרון היו אמורים להשכיח מאיתנו את רז והמסרים המדאיגים שלה.
ואולם לא כך הדבר - ירידה של קרוב ל-40% במחיר המים בארבע השנים האחרונות וירידה במודעות לחיסכון במים דווקא בגלל אותם מתקני התפלה, הובילו לקפיצה בצריכת המים לנפש. בשנתיים האחרונות נרשמה עלייה של 7%. אם מוסיפים לכך רצף נדיר של חמש שנות בצורת ואי עמידה בלוחות הזמנים של הקמת מתקן התפלה שישי, התוצאות לא מפתיעות - בישראל חסרים היום מים, כשהראשונים להיפגע מכך הם החקלאים.
הסיבה לבצורת החריגה שמתרחשת בהסתברות של 1 ל-50 שנה היא שינויי האקלים, תופעה שהשלכותיה הנרחבות עוד לא ידועות, ולא מן הנמנע שגם בשנה הבאה נחווה שנת בצורת. בממשלה אישרו לפני שבוע תוכנית למשק המים עד 2030, אך היא לא מייתרת את השאלה - האם משק המים ערוך לשינויי האקלים והאם אנו עלולים להגיע למצב של מחסור חמור במים בתוך שנים ספורות.
"לא משנה כמה מים נתפיל, ישראל מתייבשת שוב", אומרת רז בפרסומת, בניסיון להדגיש את הטענה לפיה מזג האוויר הקיצוני הוא הסיבה למצב אליו נקלעה ישראל, אך כלל לא בטוח שזאת היתה גזרת גורל. "משבר המים הנוכחי הוא תוצאה של תנאי הבצורת, אך לא פחות מכך תוצאה של היעדר תכנון לטווח ארוך ואי-עמידה ביעדי הממשלה", כך אומר ל"גלובס" חן הרצוג, הכלכלן הראשי של פירמת הייעוץ BDO.
כיום פעילים בישראל חמישה מתקני התפלה, המספקים 585 מלמ"ק (מיליון מטר מעוקב) מים מותפלים בשנה, כמות השווה לכ-70% מכלל המים המסופקים לבתים וליישובים. מתקן ההתפלה האחרון החל לפעול באוקטובר 2015, לפני כשנתיים וחצי. ואולם על פי החלטת ממשלה מיוני 2008, היום כבר היו אמורים לפעול שישה מתקני התפלה, שהיו אמורים לספק בשנת 2020 היקף של 750 מלמ"ק.
ארבע שנים של עיכובים בהקמת מתקן נוסף
היום כבר ברור שהמדינה לא תעמוד ביעד ההתפלה מאחר שיחלפו לפחות חמש שנים עד שיקום מתקן התפלה נוסף. מתקני ההתפלה בישראל מוקמים בשיטת BOT, במסגרתה חברות פרטיות בונות את מתקני ההתפלה, מתפעלות אותם במשך 25 שנה, ולאחר מכן מחזירות אותם למדינה. לכן, כדי להקים מתקן התפלה צריך למצוא מקום מתאים לבניית המתקן ולהשיג אישורים לבנייתו, לפרסם מכרז, לבחור זוכה עם יכולות פיננסיות מוכחות, ואז לוקח גם זמן לבנות את המתקן ולהכין אותו לפעולה. נכון לעכשיו ההשלכות מכך שלא הוקם מתקן שישי הן "רק" קיצוץ בהקצבות המים לחקלאות, ואולם על פי רשות המים, המשך הבצורת עלול לגרום לשיבושים באספקת המים.
"הגידול הטבעי באוכלוסייה בישראל מחייב הקמת מתקן התפלה גדול נוסף כל שש שנים, רק כדי לספק את צריכת המים הגדלה כתוצאה מריבוי טבעי. מעבר לכך, נדרשת תוספת של מתקני התפלה כדי להתמודד עם תנאי בצורת, עלייה ברמת החיים, והצורך בתגבור אגן הכנרת ובאספקת מים לרשות הפלסטינית. לכן, העובדה שמאז שנת 2015 לא הוקם בישראל אף מתקן התפלה - למרות הגידול באוכלוסיה ולמרות שיעדי הממשלה חייבו זאת, הינה כשל חמור", אומר הרצוג.
תכנון משק המים בישראל הוא אחת המשימות המורכבות לביצוע. מצד אחד, ישראל ממוקמת באזור סמי מדברי, שלאורך זמן לא מקבל את כמות המים הנדרשת. מצד שני, פרמטר אחד במשוואה תמיד יהיה חסר - כמות המשקעים שתרד בשנה הבאה.
הדבר הוביל לכך שהיקף המים הזמינים בכנרת (כמות המים שנכנסה אליה פחות כמות המים שהתאדתה ממנה) הגיע בארבע השנים האחרונות לאפס. לשם השוואה, ב-20 השנים האחרונות היקף המים הזמינים הגיע בממוצע ל-300 מלמ"ק בשנה. במקורות הטבעיים חסרים כיום 2.5 מיליארד קו"ב, כאשר המחסור בצפון הארץ הוא החמור ביותר מאז שהחלו המדידות לפני 100 שנה.
דווקא ב-2013, כאשר מתקן ההתפלה הרביעי החל לפעול והמתקן החמישי באשדוד התעכב בגלל תקלות, ישראל התברכה בחורף ממוצע עם כמות סבירה של גשמים, מה שהוביל לעודפי מים, ואילץ את המדינה לצמצם את הכמות הנרכשת של המים ממתקני ההתפלה. אז גרסו לא מעט כותרות בתקשורת שהמדינה בנתה עודף תשתיות, והיו אף כאלה שטענו שחמישה מתקנים זה יותר מדי. זאת אולי הסיבה שהממשלה לא מיהרה לעמוד ביעד שקבעה לעצמה.
תוכנית החירום שאישרה הממשלה ביום ראשון שעבר כוללת הקמת שני מתקני התפלה נוספים - בשורק ובגליל המערבי, שהיה אמור לקום כבר לפני ארבע שנים. על פי התוכנית, יעד כושר ייצור המים המותפלים לשנת 2030 הוא 1,100 מלמ"ק לשנה - כמות כפולה מכמות המים המותפלים כיום. יעד זה ייבחן מחדש בשנת 2023 בהתאם למצב מקורות המים. המדינה אף החליטה לנקוט בצעד נדיר ולהזרים מים מותפלים לכנרת כדי לשמור עליה כמקור אסטרטגי של משק המים, וכן לשבעה נחלים בצפון הארץ.
אי אפשר להתעלם מכך שלהתפלה יש עלויות כלכליות לצד עלויות סביבתיות ובהן צריכת אנרגיה גבוהה, תפיסת שטחי ים, וכן חשש להשפעה על הסביבה הימית כתוצאה מהשבת התמלחת לים. עם זאת, יש מחיר סביבתי גם להתייבשותה של הכנרת. הקו האדום התחתון (מינוס 213) נקבע משיקולים אקולוגיים, שכן יש חשש כי ירידת מפלס הכנרת אל מתחת אליו עלולה לגרום לשינויים במערכת האקולוגית של הכנרת, שיובילו לפגיעה באיכות המים. מפלס הכנרת נמצא כיום ברמה של מינוס 213.5.
גם באתר רשות המים כתוב כי "מים מותפלים אמנם יקרים יותר, אך העלות הנוספת היא כאין וכאפס לעומת הנזק הכלכלי של ייבוש שטחי החקלאות והגנים או הרס מקורות המים הטבעיים שלנו". ברשות המים ציינו עוד כי ישראל מובילה עולמית בצמצום שטחי מתקני ההתפלה ביחס לתפוקתם. למשל, מתקנים גדולים להתפלה מי ים בישראל בהיקף של כ-150 מלמ"ש (מיליון מטר מעוקב לשנה) נבנו בשטח של כ-100 דונם, לעומת שטח של כ-200 דונם ברוב המדינות בעולם.
"אני סבור כי אין די בהקמת מתקני התפלה בהתאם לתוכנית שאישרה הממשלה, אלא יש צורך ליצור רזרבת גיבוי של כושר התפלה כדי להתמודד עם תנאים של מזג אוויר קיצוני בצורת מתמשכת, תקלות במתקני ההתפלה או גידול בביקוש, כפי שקיים גם במשק החשמל", אומר הרצוג.
"להערכתי, במשק המים נדרשת רזרבה של 10% לפחות - שמשמעה הקמת מתקן התפלה נוסף כגיבוי. העלות למשק של הוספת כושר גיבוי בהתפלה היא להערכתי תוספת של כ-12 אגורות בלבד לתעריף המים לצרכנים - כדי להחזיר את העלויות הקבועות של מתקן ההתפלה". הרצוג מדגיש כי "מדובר בעלייה זניחה של מחיר המים לצרכן מרמה ממוצעת של כ-9 שקלים ל-9.1 שקלים לקוב מים". מדיניות דומה של רזרבת התפלה כבר נהוגה כיום במספר מדינות שיש להן תלות בהתפלה כמו סינגפור והונג קונג.
מחירי המים ירדו כאמור בארבע השנים האחרונות בכ-40%. ברשות המים הסבירו כי מחיר המים שמתעדכן פעמיים בשנה הושפע מייעול פעילות חברת מקורות, תאגידי המים וספקי המים, כמו גם השבת כספי היטלי המים שהיו מועברים לאוצר המדינה - בחזרה למשק המים.
"מים, בניגוד לחשמל, ניתן לאגור, ואולם המאגר הלאומי שלנו, הכנרת נמצא מתחת לקו האדום. לאחר שמפלס הכנרת יתקרב חזרה לקו העליון ניתן יהיה לשקול לוותר על הצורך במתקן התפלה לגיבוי. לכן, במקום להקים באופן מיידי שני מתקני התפלה אני סבור שהמדיניות הראויה הינה להקים מתקן שלישי - כגיבוי אסטרטגי לאומי", הוסיף הרצוג.
לאחר שצריכה קפצה בשנתיים האחרונות ב-7%, ברשות המים מקווים כי הקמפיין החדש יחזיר את המודעות לחסכון במים ו"יחתוך" את העלייה בצריכה. ברשות מזכירים כי לקמפיין הקודם שהושק לפני עשור, בו נראית הדוגמנית כאשר פניה מתקלפות, הייתה הצלחה אדירה, והוא הוביל להפחתה משמעותית בצריכת המים.
"אין גוף ממשלתי בעל תכנון ארוך כמו שלנו"
ברשות המים סבורים כי בהתחשב בנסיבות, משק המים בישראל מנוהל בצורה מיטבית. "אפשר לבנות ולתכנן עד אינסוף, אבל אי אפשר לדעת מה יקרה בוודאות. ובכל זאת, נכון להיום אחרי חמש שנים שחונות יש לך מים בבית, גם אם נכון שיש בעיה בחקלאות ובטבע", אומר בשיחה עם "גלובס" אורי שור, דובר רשות המים, שאחראי גם על ההסברה של הרשות. "ניתן רק לדמיין מה היה קורה אם במקום חמש שנים שחונות היינו מקבלים חמש שנים ממוצעות, הדבר היה מוביל לכך ששלושה מתוך חמשת המתקנים היו מושבתים והמדינה עדיין הייתה משלמת עליהם (המדינה משלמת בכל מקרה סכום קבוע על זמינות המתקנים - ס"ג)", מסביר שור.
ואולם, על אף הטענות של רשות המים, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי החלטת הממשלה מ-2008 לא הושלמה במלואה, וזאת הסיבה שלמשק חסר מתקן התפלה אחד לפחות. מתקן ההתפלה בגליל המערבי היה אמור לקום כבר לפני ארבע שנים, אך בשל התנגדויות רבות של תושבי האזור והתמשכות התהליכים הביורוקרטיים, הדבר לא קרה עד היום. רק לאחרונה אושר מיקומו הסופי על ידי הוועדה התכנונית לבנייה - המתקן יוקם במחנה שרגא, מערבית לקיבוץ לוחמי הגטאות.
לפני שש שנים הוכנה ברשות המים תוכנית-אב לשנת 2050. מסמך המדיניות התפרש על פני 70 עמודים, ובו הוערכו ההשקעות הדרושות בשנים 2012-2016 בכ-5 מיליארד שקל בממוצע בשנה, ובסך הכל בכ-25 מיליארד שקל. תוכנית יישום למימוש המדיניות לא פורסמה עד כה וברשות המים מתייחסים לכלל תוכניות העבודה שלהם כתוכנית היישום, כלומר מבחינתם התוכנית מיושמת. לא ידוע כמה מתוך ה-25 מיליארד שקל אכן הושקעו.
"אין עוד גוף ממשלתי אחד שיש לו תוכנית-אב כמו שלנו, עד שנת 2050. אנחנו הראשונים שהכנו כזה דבר בכלל", מסרו ברשות המים. לפי תוכנית-האב, כושר ההתפלה הנדרש הוא גם כן 750 מיליון מ"ק, בדומה להחלטת הממשלה משנת 2008, שכאמור לא הושלמה במלואה. עם זאת, ברשות המים מספרים כי "החלקים המשמעותיים של תוכנית-האב, כמו נושא ההתפלה - אושרו כבר ומקודמים בהתאם". על פי תוכנית-האב, היקף ההשקעות לחומש הקרוב נאמד בכ-15 מיליארד שקל, כאשר מרבית הסכום מיועד להקמת שני מתקני התפלה, אשר אושרה בממשלה.
אחד היתרונות האדירים שיש לישראל בניהול משק המים שלה הוא שיעור השבת קולחין גבוה - 86% - מרביתם מיועדים לשימוש חקלאי. מדובר במי שפכים שעברו תהליכי טיהור וסינון כדי שיוכלו לעשות בהם שימוש חוזר. שימוש כזה גם מונע זיהום קרקעות וגם חוסך שימוש במי שפירים. מעל 80% ממי השפכים בישראל עוברים טיהור וסינון. מי הקולחין אחראים ל-25% מכלל המים שנצרכו בישראל ב-2016.
השימוש במים שפירים לחקלאות הולך ויורד, ולפני שנתיים 60% מהגידולים החקלאיים הושקו על ידי מים שוליים (קולחין, מליחים ומי שטפונות).
למרות זאת, יש שסבורים כי בענפי החקלאות השונים יצטרכו לבצע התאמות ולהתמקד בגידולים שצורכים פחות מים. גיורא שחם, ראש רשות המים, אמר ל"גלובס" בחודש אוקטובר האחרון כי הבצורת היא הזדמנות לחקלאים "לעבור לזנים מותאמים", ויש להניח כי נשמע קולות נוספים כאלו בחודשים הקרובים.