מפגינים נגד חוק הגיוס / צילום: אוריה תדמור
עקרונות מתווה הגיוס לאוכלוסייה החרדית שפרסם משרד הביטחון פשוטים ונכונים: קידום השוויון והביטחון באמצעות יעדי גיוס עולים בשנים הקרובות ועיגונם בכלי של סנקציות כלכליות במקרה של אי-עמידה ביעדים. המתווה מחליף שני מודלים אחרים שנכשלו בגיוס חרדים: מכסות גיוס לכלל החרדים, למעט קבוצת מתמידים, וסנקציות פליליות למי שלא יתגייס ולעומתם יעדים שאינם כוללים סנקציות כלל. אולם פרטי המתווה מראים שמשרד הביטחון בחר לעצמו את הדרך הקלה על חשבון קידום השוויון ושילוב חרדים בצבא ובתעסוקה.
קצב הגידול של המשרתים החרדים בצה"ל עמד בשנים האחרונות על 10% בשנה אך המתווה מציע יעדים נמוכים בשליש לחמש השנים הקרובות. השירות האזרחי הוכח כמנגנון כושל שאין בו תרומה לשוויון, לפרט המשרת ולהכנה לתעסוקה, אך המתווה מרחיב דווקא את הגילאים שבהם ניתן לבצע שירות כזה. גיל קבלת הפטור מצה"ל נותר גבוה, 24, וזאת כדי שיהיה לצבא פוטנציאל גיוס גדול יותר, אך ללא התחשבות בצורך של השתלבות בתעסוקה, אינטרס חרדי ומשקי כאחד.
אותה גישה אנו רואים גם באשר לסנקציות הכלכליות, שבמקום להפוך לתמריץ לעמידה ביעדים, הפכו לאנקדוטה ויופעלו רק לאחר שלוש שנים של אי עמידה ביעדים, וגם אז בהיקפים נמוכים. בכך הופך התמריץ הכלכלי ממנוע שמתפעל את המתווה לדחליל חסר השפעה.
גם באשר לכלל המשרתים לא נעשה דבר: במקום להתחייב על קיצור שירות בחודשיים לפחות, תוצר ישיר ומתבקש של העלייה במספר החרדים שישרתו בצה"ל, נמנעת מערכת הביטחון מלהתחייב ומאפסנת את הסוגיה עמוק בקיטבג.
על רקע זה, מעניין לראות שחלק מהפוליטיקאים החרדים, למרות קולות השבר שהשמיעו עם פרסום המתווה, מקבלים אותו - בהם יו"ר ועדת הכספים גפני ומפלגת ש"ס. זאת משום שהמתווה הוא הישג כפול עבורם. מחד הוא בעל "שיני חלב", ומאידך הוא קיבל את ההכשר של משרד הביטחון ואף של מפלגות "שוויון בנטל", כמו ישראל ביתנו ויש עתיד, שרבות ביניהן על לקיחת קרדיט להצעה. כל זאת עוד לפני הכניסה למטחנת הבשר של ועדות הכנסת, שבהן החוק יעבור עוד כמה ליטושים וריטושים.
יש להדגיש, מרבית התיקונים הנדרשים בחוק אינם "נגד" החרדים. קיצור השירות לכלל הגברים בצה"ל בצד הטבות למשרתים הינם צעדים מתבקשים בעידן של ירידת מוטיבציה. מיקוד שירות החרדים בצה"ל ולא בשירות האזרחי יגרום לשירות שלהם להיות אפקטיבי יותר לביטחון ישראל, ויתרום להם לאין ערוך מבחינה חברתית ומקצועית.
גם מיקוד הסנקציות הכלכליות באוכלוסיית דוחי השירות (גילאי 18-23) ולא בכלל הישיבות הינו צעד פחות פוגעני. מדוע הקנס על אי עמידה בגיוס צריך להיות מושת על אברך כולל בן 40 שאיננו נדרש לשירות, ולחלופין, מדוע שקנס שרובו יופעל על אברכים מבוגרים יגביר את המוטיבציה לשירות אצל הצעירים? לא עדיף לפעול ישירות ולקנוס במידת הצורך את אוכלוסיית הצעירים, שהיא זו שאצלה צריך להגביר את המוטיבציה לשירות בצה"ל?
זועקת לשמיים העובדה שגיל הפטור לחרדים שאינם משרתים נשאר על 24 ולא יורד אפילו במעט, לגילאי 22-23. מתי אנו רוצים שהם יצאו להכשרה מקצועית או לתעסוקה? האם התועלת המשקית והתועלת לפרט החרדי הטמונה בצעד זה איננה ברורה?
הוועדה המקצועית של משרד הביטחון החלה במלאכה והציעה מתווה גיוס, שבסיסו נכון אך פרטיו שמרניים מדי. על הפוליטיקאים בכנסת, מימין ומשמאל, חילוניים, דתיים וחרדים להיות אמיצים יותר ולתקן אותו. רק באופן זה הוא ייהפך למתווה שמקדם שוויון וביטחון יחד עם תועלת חברתית ואישית לחברה החרדית ולכלל האוכלוסייה בישראל.
■ הכותב הוא ראש התוכנית לחרדים בישראל במכון הישראלי לדמוקרטיה.