ככה לא בונים הרתעה משפטית
1. "6 חודשי עבודות שירות, זה העונש שגזר בית משפט השלום בחיפה על מישל ביטון, תושב טירת הכרמל בן 46, המוכר למשטרה, בגין נהיגה ללא רישיון. לפי כתב האישום המקורי נגדו, ביטון נתפס לפני כ-5 שנים כשהוא רוכב על אופנוע בלי רישיון נהיגה מתאים - כשהוא נוסע נגד כיוון התנועה ברחוב חד-סיטרי, ללא קסדה וביטוח. לאופנוע לא היו רישיון ולוחיות זיהוי. ביטון מוכר למשטרה, ולחובתו נזקפו כבר 14 הרשעות קודמות, מרביתן בגין עבירות אלימות נגד שוטרים, וכן 51 הרשעת תעבורה" (וואלה 17.5.18).
קצת רקע: מאי 2013. ביטון נתפס, תקף שוטר אחד, נגח בראש שוטר שני שהובהל לבית חולים. היו לביטון 14 הרשעת קודמות, רובן על אלימות וגם 51 הרשעות תחבורה. התביעה דרשה 15 חודשי מאסר בפועל, אבל שופט השלום החיפאי, ד"ר זאיד פלאח הרחמן, השתכנע מתסקיר חיובי של שירות המבחן, ושהעבריין הסדרתי "מתחרט על המעשים שביצע"; ו-5 שנים אחרי, שלח את הפושע האלים והמועד ל"6 חודשי עבודות שירות". לצחוק? לבכות? ליילל?
2. "בעקבות כתב אישום שהגישה הלשכה המשפטית במשרד העבודה והרווחה נגד חברת "צעצועי בוקי" בע"מ, בגין עבירה על אי-העברת סכומים שנוכו משכרם של עובדים ליעדם, לפי חוק הגנת השכר, נקנסה החברה ב-300 אלף שקל..." (הודעה לעיתונות, משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים. 21.5.18). שימו לב לנאשמת שנגדה נקבע גזר הדין: "החברה".
תקציר מקדמי: במארס 2016 הוגש כתב אישום נגד החברה ומנהליה, יובל חיים בן-דוד ויאיר בר-לב, שהעסיקו 13 עובדים ונתפסו כמי שחודשים לא העבירו במועד, או לא העבירו כלל, כספים שהופרשו משכר העובדים לחברת הביטוח ( 32654-03-16). שנה וחצי אחרי, 22.11.17, הוגש לבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע הסדר פשרה, שממנו עולה כי המאשימה, מדינת ישראל, סגרה ש"הנאשמת 1" כלומר, חברת צעצועי בוקי, מודה בעבירות ומסכימה להרשעתה.
אבל - המדינה ומשרד העבודה מסכימים שהאישום נגד "הנאשמים 2 ו-3", נושאי המשרה בחברה, "יימחק מחוסר אשמה ולא ייוותר רישום כלשהו על שמם במרשם הפלילי". זה אומר כך: העב"מ, ששמו "חברה", הוא שעשה מה שעשה, ולא העביר את הפרשות העובדים לאן שצריך, העב"ם-החברה, ולא מי שמנהל אותה, משתכר ומרוויח ממנה. לא בני אדם. אלה נמחקו.
המדינה ביקשה מהשופט, הנשיא שמואל טננבוים, ש"מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה". והוא, הרחמן, נעתר. והתובעת הראשית עו"דית גלי לוי מצוטטת כך: "אנו מברכים על הרשעת החברה... מדובר באחת העבירות החמורות בסקאלה בתחומי דיני עבודה". אם כך - למה הסכימה "המדינה" למחוק מכתב האישום את מי שעשה זאת ולהסתפק בהאשמת "החברה"?
3. "המדינה הפרה הסכם עם עד מדינה שהפליל ארגון פשע. הרשות להגנת עדים שיגרה את העד למדינת מקלט שונה מזו שסוכמה ביניהם, ובג"ץ התערב" ("מקור ראשון" 1.6). עד המדינה שהפליל אחד מארגוני הפשע הגדולים והחמורים בישראל, זכה החודש בעתירה שהגיש ב-2016 נגד המדינה על הפרת חוזה. הסיפור החסוי-סמוי הזה התחיל לפי כמה שנים. המשטרה והפרקליטות גייסו עד מדינה, שסיפק ראיות על ראש ארגון פשע מסוכן ואלים במיוחד, שהורשע ויושב כבר זמן בבית הסוהר.
הרשות להגנת עדים סיכמה שהוא ומשפחתו יוברחו מישראל למדינה זרה, שם תיבנה זהות בדויה, ויתאפשר שיקומו. עד המדינה לא קיבל עותק מההסכם, משיקולי ביטחון. כשהגיע רגע היציאה, התברר שמתכוונים לשולחו למדינה אחרת. הוא סירב. לבקשתו, גויסה עו"ד חדווה שפירא, שפנתה לבג"ץ. הדיון נערך בדלתיים סגורות.
לפני כשבועיים, אחרי שנתיים, הכריעו 3 שופטי בג"ץ: המשטרה והפרקליטות לא יוכלו לאלץ את עד המדינה ומשפחתו לעבור למדינה שאינם רוצים לחיות בה, אלא יועברו למדינה שהסכים ומעוניין בה. זה קורה במערכת שבה רק לפני כשנתיים נרצחו, תחת עיני האכיפה ה(לא)פקוחות, עד המדינה טל קורקוס, ואחר-כך גם גרושתו דבורה הירש.
