בית משפט / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
בהחלטה שניתנה בראשית החודש ואושרה היום (ג') לפרסום, החליט בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב (השופט ארז שני) לדחות בקשה שהגישו בני משפחתה של אישה למנות לה אפוטרופוס ולהוציא לה צו עיכוב יציאה מהארץ.
בקשה לדחיית מינוי אפוטרופוס על אדם (ותלוי כמובן מי האדם) אינה יוצרת הדים או כותרות בדרך-כלל, כאשר במרבית המקרים (גם אם לא בכולם) נסמכים מבקשי הבקשה על טענות מבוססות, ובכלל אלה חוות-דעת רפואיות כאלה ואחרות. אולם במקרה זה אין מדובר על מקרה "רגיל", זאת נוכח הטענות עליהן הסתמכו משפחתה של האישה.
טענות אלה התבססו, בין היתר, על התנהלותה "הבעייתית" לדברי המשפחה של האישה, שבאה לידי ביטוי בלבוש פרובוקטיבי, איפור קיצוני, בזבוז כספים ו"איומים" על בריחה לחו"ל לצורך חתונה עם גוי (הטענות עצמן, כפי שהן עולות מהחלטת בית המשפט, היו פוגעניות אף יותר, ואין זה המקום לתת להן במה).
האישה יוצגה בהליך על-ידי עו"ד רבקה אורמן מטעם הסיוע המשפטי במשרד המשפטים (תחום זקנה וכשרות משפטית), שביקשה בשמה לדחות את הבקשה למינוי אפוטרופוס ואף לא לקבל את הבקשה להוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ.
במהלך הדיון שקיים השופט ארז שני בטרם דחה את בקשת המשפחה, פנה השופט לאישה ושוחח עמה במשך דקות ארוכות, בין היתר בכדי ללמוד על התנהלותה של האישה. זאת, לאחר שבעבר אובחנה האישה כבעלת רקע פסיכיאטרי וטופלה בהתאם.
בהחלטתו ציין השופט כי "שוחחתי עם המשיבה, ודומני שכולנו התרשמנו שלא רק שהיא יכולה להביע את דעתה, אלא שהיא מביעה דעה בצורה קוהרנטית וברורה, והיא בהחלט מתמצאת במצבה הכספי".
בהתייחסותו לטענות המשפחה בדבר התנהלות האישה, ציין בית המשפט כי הוא "יכול להבין שבמגזרים מסוימים יכול לבוש מסוים להיתפס כקיצוני, איפור מסוים יכול להיתפס כפרובוקטיבי, שעה שבמגזר אחר אותו לבוש ואותו איפור לא יזכה אלא במבט חולף". בהקשר זה הוסיף השופט כי "בשעה שבחברה הישראלית ישנם גם חוזרים בתשובה וחוזרים בשאלה, וכל אחד גם מחליף לעתים את קודי הלבוש... לא פשוט לבסס אבחנה פסיכיאטרית על שינויי בהתנהגות חברתית".
בהתאם ונוכח התרשמותו מהאישה קבע בית המשפט כי "התלונות כשלעצמן, ללא רקע רפואי קודם, הן אכן סיבה לדאגה - אך לא בהכרח סיבה למינוי אפוטרופוס".
בנוסף הבהיר בית המשפט כי "לפטרנליזם יש גם גבול, שאם לא כן היינו מכתיבים כללי התנהגות נוקשים ומכתיבים מה יאכל אדם, מה ישתה למען בריאותו, אוסרים את השימוש באלכוהול ובמוצרי עישון, מגבילים את תנועת הולכי הרגל לבל ייפגעו. לפטרנליזם הרי אין סוף". עם זאת, מציין השופט, "אל מול תפיסת הפטרנליזם מחזיק המשפט בזכויות הפרט, באוטונומיה שלו ובזכותו לכתוב את סיפור חייו כרצונות".
לאור קביעות אלה דחה השופט שני את בקשת המשפחה וציין בהחלטתו כי על אף שבתקופה מסוימת אדם נזקק לאפוטרופוס בעקבות משבר כזה או אחר שהוא מצוי בו, אין זה המקרה. "די לי באחותה הגדולה של פלונית ובמבטה המשגיח", קבע בית המשפט והוסיף כי "לא כל אימת שזקוק אדם לאפוטרופוס, צריך גם למנות אפוטרופוס".
בהתאם קבע בית המשפט כי משעה שחלף המשבר אצל האישה, מן הראוי לאפשר לה להמשיך וליהנות ממלוא זכויותיה כאדם הכשיר גם לזכויות וחובות משפטיות.
לדברי ד"ר עו"ד מיטל סגל-רייך, ממונה ארצית תחום אפוטרופוסות וכשרות משפטית בסיוע המשפטי במשרד המשפטים, "המושגים 'שונה' ו'מקובל' הם פעמים רבות תוצר של תפיסה חברתית, שגורה במקום ובזמן מסוימים, כזו שעשויה להשתנות עם שינוי העתים. בית המשפט הכיר בזכותו של אדם להימנע מהגבלת חירות על רקע קושי או 'שוני' נטען לכאורה. נטרול סטראוטיפים הוא הכרחי, כפי שבית המשפט אף קבע במקרה זה, ש'לפטרנליזם יש גבול'".