איתי בן זאב / צילום: Gettyimages ישראל
מי שמבין כוח, יקבל כוח", כך מסביר מכר של איתי בן זאב, מנכ"ל הבורסה לניירות ערך זה כשנה וחצי, את הדרך שבה בחר לפעול מול בנק הפועלים. "מי שמגיע ממקום שהוא אינטרסנטי וכוחני, איתי ישיב לו באותו מטבע".
הימים הם ימי מבחן סוערים לתוכניות השינוי של הבורסה בתל אביב. על הפרק עומדים הפרטתה לראשונה, שכבר יצאה לדרך בדמות מכירת כ-40% ממניותיה למשקיעים זרים ובהם קרן מניקיי האוסטרלית עם החלק הארי - הנעשית תוך התנגשות ראש בראש בין המנכ"ל הצעיר והאמביציוזי לבין בנק הפועלים, שניצב בחזית האופוזיציונית. כמו גם מתיחות עם רשות ניירות ערך והעומדת בראשה ענת גואטה, שבן זאב, כך אומרים בשוק ההון, רואה בזהירות ובאיטיות של הרשות באישור העסקה שהניח לשולחנה, "שלטון של פקידים".
תכף נצלול אל זירות העימות שבהן מתמודד בן זאב, אבל עוד קודם, הבזק מן העבר. כזה שמדגים שאולי לא צריך להתפלא מכך שבן זאב, 43, בעל החזות הגיקית וההיסטוריה הבנקאית המעונבת, יודע לשחק משחק קשוח ועיקש. לפני בערך 20 שנה, בן זאב, אז סטודנט למשפטים באוניברסיטת תל אביב, שהוביל מאבק סטודנטים נגד דיקאן הפקולטה על ביטול האפשרות של מועדי ג' למי שנזקקו להם בשל מילואים או לידה. לצד ההפגנות ומצעד המחאה שארגן, איתר בן זאב את רשימת תורמי הפקולטה ושלח להם מכתבים. אבל הצעד המפתיע באמת היה שבן זאב לא היסס לקחת בהמשך את האוניברסיטה ללא פחות מאשר בית המשפט, בטענה לניהול משא ומתן שלא בתום לב.
לימים, נפתר הסיפור בהליך של גישור, לאחר שהתחלף הדיקאן, אבל בן זאב, כאוהד מילדות של הפועל תל אביב, שהתחשל דרך אכזבותיה התכופות, הראה כבר אז שלא רק שהוא אינו מתחמק ממאבקים אלא שהוא אפילו נראה לעיתים כמי ששש אלי קרב. "הוא האדם הנכון לניהול הבורסה והוא יוכל להרים אותה לתפארת", אומר עליו גורם בכיר בשוק ההון, "אבל הוא קצת צעיר, והוא לא למד שצריך לבחור איפה להילחם. אי אפשר ללכת גם נגד הבנקים וגם מול רשות ניירות ערך. הוא היה צריך לרתום את הבנקים למאבק ולא ללכת איתם ראש בראש. אפשר להביך את הבנקים בתקשורת, אבל לאורך זמן, אי אפשר לנצח אותם. הוא שריף - וכל רצונו להצטייר כרפורמטור".
אילן פלטו, מנכ"ל איגוד החברות הציבוריות, דווקא מרוצה מהגישה האגרסיבית ואומר כי "הוא עושה עבורנו עבודה טובה, ולא בוחל להתבטא גם מול רגולטורים אם הוא חושב שיש משהו שפוגע בחברות הציבוריות. זה בניגוד לתקופות שראשי הבורסה חששו להתבטא ולא עזרו. הוא ענייני, פועל לטובת הבורסה ועושה זאת בצורה ממש טובה".
לצד הכישרון, אפילו הברק שמייחסים לו גם מתנגדיו, בן זאב נחשב סוליסט, ויש האומרים אפילו יהיר. את הליך חיפושי הקונים לבורסה עשה ללא יועצים וללא חתמים. "הוא אדם שמאוד מאמין בעבודת צוות", מתייחס לכך גורם המקורב אליו, "אבל בסוף, האחריות היא עליו לטוב ולרע". בעוד אחדים מבקרים את מה שנתפס בעיניהם "שלטון יחיד", עוקצים בסביבת בן זאב ואומרים כי אולי יש כאלה "שלא רוצים לראות בורסה חזקה מדי".
2017, הם מזכירים, הייתה שנה פורה עבור הבורסה, עם 17 הנפקות ראשוניות שבהן גויסו 3 מיליארד שקל. זאת, לעומת תקופת יובש ב-2016-2015 של 5 הנפקות בשווי כולל של 400 מיליון שקל. מנגד, טוענים המקטרגים כי "מצבה של הבורסה לא תלוי בזהות המנכ"ל שלה".
רצו נאסד"ק, קיבלו אוסטרליה
הרקע לסערת השבועות האחרונים הוא החוק לשינוי מבנה הבורסה. בקצרה, מאז 2015 עסוקים הרגולטורים והמחוקקים בשינוי המצב שעל פיו בנקים, בתי השקעות וברוקרים הם בעלי הבורסה - דבר הכולל בתוכו ניגוד עניינים מובנה, שכן הגופים הללו הם גם הלקוחות המרכזיים של הבורסה, ואלה המתווכים בין הציבור לבין הבורסה. בספטמבר 2017 אושר ההסדר לשינוי מבנה הבורסה, מתוך כוונה שזה יאפשר כניסה של שחקנים חדשים ויתרום להגברת התחרות בשוק ההון.
הפנטזיה המקורית של מחוללי השינוי הייתה חבירה לבורסה מובילה דוגמת נאסד"ק, אולם העסקה שלימים הניח בן זאב על השולחן היא הפרטת הבורסה לפי הנוסח הבא: 30% יונפקו בעתיד לציבור הרחב, וכ-40% ממניות הבורסה יימכרו לפי שווי של כ-550 מיליון שקל לידי משקיעים זרים בראשות קרן מניקיי (Manikay) עם 19.9%, ועוד כ-22% שיחולקו בין כמה גופים מוסדיים בינלאומיים, כאשר כל אחד מהם יחזיק פחות מ-5% מהבורסה. 30 האחוזים הנותרים יחולקו בין עובדי הבורסה ובין המחזיקים הקיימים בה, כאשר כל אחד מהמחזיקים נדרש על פי חוק לרדת באחזקותיו אל מתחת ל-5% בתוך חמש שנים (כל אחזקה מעל 5%, זכויותיה יהיו מורדמות עד המכירה ולא תקבל דיבידנד).
מניקיי, המחזיקה הגדולה המיועדת, היא חברת השקעות הרשומה ברשות האמריקאית לניירות ערך וכפופה לרגולציה האמריקאית. היא מתמחה בין היתר ברכישת נתחים מבורסות בעולם, הנהלתה יושבת בניו יורק, מחזיקה במשרדים בלונדון ובסידני, ובין עשרות משקיעיה גם איל ההון והפילנתרופ היהודי-אוסטרלי פרנק לואי, המוכר לאנשי שוק ההון הישראלי.
מה לגבי הגופים האחרים ומדוע לא נחשפה זהותם? מקורבים לבורסה אומרים כי הסיבה היא שבבורסה סברו שרק מניקיי, על ה-20% שלה, זקוקה לאישור הרשות, אולם כעת, כשהתברר שגם הגופים האחרים צריכים לעבור את אישורה, בקרוב ייוודעו שמותיהם.
"כשחשבו בבורסה על התהליך", אומר גורם שהיה בסוד העניין, "באמת דיברו על בורסה זרה גדולה, שתבוא לשלוט בבורסה כאן. אבל הייתה בעיית הרישום הכפול, שמאוד חשוב לבורסה, כי הוא מאפשר לחברות ישראליות להנפיק גם פה וגם בבורסות בארצות הברית, קנדה, סינגפור וכדומה. אבל כשבאה בורסה גדולה, היא רוצה להבטיח שהרישום הכפול יהיה רק אצלה. היו בורסות גדולות שהתעניינו, וזה נפל על הדבר הזה.
"למעשה, היו יותר מעשר בורסות שחתמו על הסכם סודיות (שמאפשר להן לבחון את הבורסה למטרת רכישה). איתי עשה המון ישיבות דירקטוריון על נושא תהליך המכירה. ואז קיבלו החלטה בדירקטוריון שהם יורדים ממכירת שליטה, ומפזרים את המניות בין הבורסה למשקיעים אסטרטגיים. בנוסף, לאיתי היה מאוד חשוב לעשות הנפקה לציבור, כדי שלציבור הישראלי יהיה חלק בבורסה. ואכן, במבנה החדש שקבעו, החליטו שכ-30% יוחזקו בידי נאמן, מה שיאפשר בהמשך לבצע את ההנפקה".
בהקשר זה, התוכנית להנפיק שתוכננה בתחילה ל-2019, הוקדמה לרבעון הרביעי של 2018 ובבורסה כבר עובדים על תשקיף. ההנפקה תיעשה ללא מוסדיים, כאשר רק הציבור יוכל להשתתף בה דרך ממשק דיגיטלי שהבורסה שוקדת עליו בימים אלה ושיאפשר לציבור הרחב להשתתף בכלל בהנפקות.
ראש בראש עם בנק הפועלים
עד כאן, דברים עוד זרמו יחסית רחוק מעין הסערה, אלא שבאפריל דלפה העובדה כי הקרן האוסטרלית נאלצה לשלם בעבר קנס של 900 אלף דולר, לאחר פשרה, על אי עמידה בכללי מסחר מסוימים. מניקיי, כך התברר, חוותה ב-2013 את נחת זרועה של רשות ניירות האמריקאית, לאחר שרשמה רווחים "לא חוקיים" לכאורה בגין השקעה ב"שורט" על מניות סיטיגרופ.
יש לציין כי פעילותה לא הופסקה ולו ליום אחד ולא ננקט נגדה צעד פלילי, וכי גופים מוסדיים משלמים מדי פעם קנסות לרשויות ניירות הערך הרלוונטיות על "פאולים" במסחר. אבל עצם הידיעה הזאת נפלה על קרקע פורייה בזירת שוק ההון, כשענן של חוסר שקיפות נח על ההסכם בין הבורסה לבין מניקיי.
ההסכם, יש להניח, הועבר בשלמותו לרשות ניירות ערך, אולם לציבור הרחב הוא לא נחשף במלואו - וגם בסביבת בן זאב לא מספקים תשובה מניחה את הדעת מדוע. מה שהוביל לגל שמועות, כי ההסכם מעניק לבן זאב בונוס, כמו גם שכלול בו סעיף הקובע שעמלות המסחר יתייקרו.
בינתיים, כמו להוסיף שמן למדורה, הודיעה הבורסה שהיא מקדמת תעריפון חדש לעניין הפצת מידע, ובו הפרדה בין עמלות ללקוחות פרטיים, שייהנו מתעריף של כארבעה שקלים לחודש, לבין עמלות לגופים מקצועיים כגון בנקים, שיגיעו עד 180 שקל למשתמש המקצועי, קרי יועץ ההשקעות של הבנק ודומיו.
מטעם בנק הפועלים נשלח מכתב חריף לבורסה והתגלגל לתקשורת, ובו נכתב כי הבנק "רואה בדאגה את היד הקלה" שבה מעלה הבורסה "בצורה כה משמעותית את עמלותיה על חשבון חברי הבורסה ולקוחותיהם". בן זאב תקף חזרה, כי "מצער ואף תמוה לראות שבנק הפועלים מעדיף לפעול מאינטרס צר, ולצמצם את התחרות בשוק ניירות הערך תוך פגיעה בלקוחותיו". ורק נציין בהקשר זה, כי כך או אחרת, כל שינוי בעמלה כרוך באישור רשות ניירות ערך.
מבנק הפועלים נמסר ל-G בתגובה כי "סוגיה זו נבחנה על-ידי חברי ההנהלה המקצועיים של הבנק שפעלו באופן ענייני ונועדו עם מנכ"ל הבורסה, במטרה להגיע להבנות. משהפגישות לא צלחו, נשלח מכתב רשמי למנכ"ל הבורסה בו הועלו הטענות המקצועיות והענייניות, לפיהן, לא יעלה על הדעת שהבורסה המשמשת כרגולטור תפתח תחרות בנושאים עליהם היא מבקרת. ביקורת זו עלתה גם מצדם של מנהלי הבנקים האחרים.
"לפני כשנה, יו"ר רשות ניירות ערך לשעבר שמואל האוזר, התחייב בפני חברי הכנסת כי הפרטת הבורסה לא תוביל להעלאת עמלות, אולם מנכ"ל הבורסה מבקש להפר התחייבות זו".
השלב הבא במערכה התקשורתית הגיע כאשר אל תוך הקלחת הזאת נכנסו הן מכתב של בנק הפועלים שדרש את חשיפת ההסכם, והן עמותת ידיד והתנועה לחופש המידע שדרשו גם הן לפרסם מידע על העסקה להעברת מניות הבורסה למניקיי. דרישה יותר מלגיטימית ונחוצה, אולם בן זאב, שבעצמו נכנס לעמדת הבלש, במקום להיענות אליה, קרא את כל רשימת המכותבים - מצא בה את יעל אלמוג, היועצת המשפטית של בנק הפועלים, ויצא בפומבי בטענה כי "בנק הפועלים מתחבא מאחורי עמותה כדי לקדם את האינטרסים הצרים שלו". מובן שהעמותות התקוממו והכחישו. הבנק עצמו הלין על כך ש"מנכ"ל הבורסה מגיב באופן לא ענייני", ומסר כי "בנק הפועלים פירט את הטענות שלו למנכ"ל הבורסה במכתב ישיר וברור, ואין לו צורך להסתתר מאחורי עמותות כאלה ואחרות".
בסביבתו של בן זאב אומרים כי הוא החליט שלא להראות לבנק הפועלים את ההסכם עם מניקיי מפני ש"הבנק לא עשה זאת בדרך נקיית כפיים ומנומסת", וכי הפנייה לחשוף את ההסכם הגיעה לא מיד עם חתימתו, אלא לאחר שהיה עימות בין הבנק לבורסה על עמלות המידע. עם זאת, ניכר כי גם בסביבתו של בן זאב הפנימו שהמנכ"ל טיפס על העץ הלא נכון ולאור המהומה שנוצרה, כך נודע ל-G, הוא קיבל החלטה לפנות לכל אחד מהבנקים ובעלי המניות האחרים ולהזמין אותם לראות את ההסכם - כמובן לאחר חתימה על סודיות.
בן זאב יצטרך לשם כך לקבל את אישורה של מניקיי, שכן על-פי ההסכם, פרטי העסקה אינם יכולים להתפרסם ללא אישורה, אך בסביבות הבורסה מעריכים כי "לא תהיה בעיה לקבל אישור כזה".
הרשות לא ממהרת לאשר
אנשים המכירים את יו"ר רשות ניירות ערך ענת גואטה ואת בן זאב, אומרים שהיחסים האישיים ביניהם טובים. אולם בבסיס הדברים ישנה מחלוקת בפרשנות לגבי הסוגיה את מי צריכה הרשות לאשר: האם רק את מובילת הקבוצה מניקיי על קרוב ל-20% שלה, או גם את חמשת הגופים המוסדיים שחברו אליה ויתחלקו יחד בהחזקה של כ-22%.
כאשר אל המחלוקת הזאת נכנס גם אלמנט הזמן שתקתק בעוצמה ודחק במעורבים - דדליין לאישור העסקה שיועד בתחילה ליום שלישי השבוע - אפשר להבין מדוע רף הלחץ בסביבתו של בן זאב נסק לשחקים. הוא ידע היטב שאם תיפול העסקה הזאת, הסיכוי לשכנע קבוצת משקיעים אחרת, שבוודאי תדע מה קרה לעסקה הקודמת - יהפוך נמוך עד מאוד. כך שהרפורמה הגדולה שהוא רוצה להיות חתום עליה, יכולה הייתה להתפוגג כלא הייתה.
רשות ניירות ערך מצדה, ציידה את בן זאב במכתב שבו היא ממליצה לבעלי המניות הנוכחיים, קרי הבנקים, לתת זמן נוסף לסיום הבדיקה, ואחרי כמה ימים עוצרי נשימה, הגיעה באמצע השבוע התשובה החיובית של הבנקים, ובן זאב יכול היה, לפחות בינתיים - ועד סוף אוגוסט - לנשום לרווחה.
"באופן טבעי, הבורסה ואיתי היו מעדיפים לראות את תהליך הבדיקה קצר יותר, אבל הרשות לא מנהלת משא ומתן על היקף הבדיקה או על אורך הזמן שתיקח", מתייחס לכך גורם בכיר בשוק ההון. "זו האחריות של הרשות והיא רואה לנכון לפעול בצורה נכונה וזהירה. אחרי הכול, יש רק בורסה אחת, ומעולם לא הופרטה כאן בורסה. מתי בפעם אחרונה בנק ישראל נתן היתר שליטה בבנק? כמה זמן אורך למפקחת על הביטוח לתת היתר שליטה או מכירה לחברת ביטוח? ופה אנחנו מדברים על הבורסה היחידה שיש כאן, וטבעי שהרשות תרצה לעשות תהליך מסודר ומוקפד".
"ברשות ניירות ערך רצינו להוציא את השליטה של הבנקים ובתי ההשקעות בבורסה, כפי שמקובל בעולם", מתייחס בשיחה עם G פרופ' שמואל האוזר, יו"ר הרשות הקודם, שיזם את המהלך של שינוי מבנה הבורסה, והביא כאמור לשינוי בחקיקה הדרושה. "רצינו לשנות את המצב שבו הם נותנים שירותי מסחר והם גם בעלי הבורסה - מצב שמייצר ניגוד עניינים והפך את הבורסה לנכה. חלק מניגוד עניינים זה ייפתר כבר ביולי הקרוב כאשר המצב שבו המקומות שהוקנו לחמשת הבנקים ולשני בתי השקעות, אשר אפשר להם לשלוט גם בדירקטוריון של הבורסה, ייפסק והדירקטורים יתמנו על-ידי ועדה מיוחדת בלתי תלויה (עד ששליטתם בבורסה תופסק). ניגוד העניינים ייפתר לחלוטין אם ההצעה של המנכ"ל איתי בן זאב תצא אל הפועל".
לא היה חלום להביא כרוכש בורסה גדולה בסגנון נאסד"ק?
"היה עדיף להביא בורסות גדולות כמו נאסד"ק, אבל בהתחשב בעובדה שאנחנו בורסה קטנה שקשה למשוך אליה בורסות גדולות, המהלך שבן זאב מוביל הוא המהלך הנכון: הוא מביא גם רוכשים זרים וגם משקיעים מוסדיים שיכולים לתרום גם לפעילות המסחר בה, לשנות את פניה של הבורסה, ולהפוך אותה להיות יותר בינלאומית. זו פעילות ברוכה ונכונה. הוא עושה את המהלכים הנכונים בבורסה בתל אביב וגם מחוצה לה. יש לו הבנה מעמיקה איך הבורסה צריכה להיראות בעתיד".
ומה אתה אומר על החשש של הבנקים לעליית עמלות?
"צריך לזכור שיש עמלות שהבורסה גובה מחבריה, ויש עמלות שחבריה גובים מהלקוחות. חברי הבורסה גובים מהלקוחות פי 20 מהעמלות שהם משלמים לבורסה, כך שהבעיה העיקרית איננה מה הבורסה גובה מחברי הבורסה, וממילא העמלות הללו מפוקחות על-ידי רשות ניירות ערך וטעונות אישורה. מה גם שבמשך השנים הרשות דאגה לאשר רק הורדת עמלות.
"הבעיה שנשארה היא העמלות שהמשקיעים צריכים לשלם לחברי הבורסה. הניסיון בארץ ובעולם מראה שהדרך הכי יעילה להוריד עמלות היא להביא תחרות על שירותי המסחר בבורסה. חוק השינוי המבני מאפשר לבן זאב לעשות בדיוק את זה. אם הצעתו תמומש, חוק השינוי המבני השיג את מטרתו משום שזה יוביל להורדת העמלות למשקיעים בשיעור ניכר ויגדיל את פעילות המסחר בבורסה. המהלכים שאיתי עושה כדי שהבורסה תהיה יותר יעילה ורווחית, יועילו גם להורדת העמלות משום שהצעתו כוללת הבאתם של משקיעים זרים גדולים, חלקם הם גם משקיעים אסטרטגיים".
מה לגבי זהות הרוכש והבעיות שהצביעו עליהן בנוגע אליו?
"רשות ניירות ערך אמורה לבדוק את מהימנותם של הרוכשים, ואני משוכנע שהיא תעשה כן. בן זאב הוא מנכ"ל מצוין, עם יכולת ניהול, ראיית שוק נכונה ורחבה, ויכולת ביצוע", מאמין בו האוזר. "השינוי המבני בבורסה יאפשר לה לפעול כחברה עסקית. גם ההצעה שהביא לגבי הרוכשים היא מאוד חיובית ועשויה להביא לתוצאה הרצויה".
רקע | ממריל לינץ', דרך לאומי ועד לבורסה - הזינוק המטאורי של בן זאב
איתי בן זאב, 43, הוא בנו של בארי בן זאב, שהיה חבר הנהלת בנק הפועלים. הוא נולד וגדל בתל אביב, שבה הוא מתגורר גם היום. באוניברסיטה למד משפטים וכלכלה, ולאחר שתי התמחויות קיץ במריל לינץ', ידע שפניו לבנקאות השקעות. בשנה השלישית ללימודיו החל לעבוד בבנק לאומי כסוחר בחדר עסקאות, ובסיום הלימודים ויתר על התמחות, שכן החליט שעורך דין הוא לא מתכוון להיות. עם סיום התואר קיבל הצעה ממריל לינץ' ניו יורק ולונדון (בעקבות התמחויות הקיץ שעשה שם), והכריע לטובת לונדון. הימים היו ימי התפוצצות בועת הדוט.קום בראשית שנות האלפיים, ובמריל לינץ', כמו בעוד הרבה חברות ענק בביזנס, התרחשו לא פחות משמונה סבבי פיטורים. הארגון, שמנה למעלה מ-70 אלף עובדים, הצטמצם בחצי.
בן זאב, אז נשוי טרי, עשה רילוקיישן למשרד הישראלי של מריל לינץ', וממנו התגלגל שוב לבנק לאומי - שם כזכור עבד כסטודנט - והפעם כראש צוות. בלאומי הוא מצא פוטנציאל לא ממומש להגדלת תחום שוקי ההון, ומשם המשיך והתקדם עד לתפקיד מנהל חטיבת שוקי ההון בבנק. אחרי ארבע שנים שם, הוא הרגיש צורך לזוז מתחום הנוחות. "מה שמעניין את איתי", מעיד עליו אחד ממקורביו, "זה לא לעשות עוד כסף ועוד כסף. הוא אוהב אתגרים, ומה שנותן לו סיפוק זה להזיז קבוצת אנשים מנקודה לנקודה".
כחבר הנהלת בנק לאומי, הוא מונה כנציג הבנק בדירקטוריון הבורסה, שם נחשף לעומק הבעיה של הבורסה, כגוף שהיה על סף "עיי חורבות", כפי שמגדיר בכיר בשוק ההון. "המצב היה גרוע ביותר, רגע לפני קריסה, והאווירה הייתה נוראית".
כשנכנס לתפקידו כמנכ"ל הבורסה במקומו של יוסי ביינארט, שהלך לעולמו בטרם עת עקב מחלתו, בן זאב זכה לקבלת פנים צוננת מצד הוועד שניהל מאבק לחתימת הסכם קיבוצי ונקט עיצומים. בן זאב מצדו הקשיח עמדות והודיע כי השכר בגין שעות העיצומים יקוזז משכר העובדים, אולם זמן קצר לאחר מכן חתם על הסכם עם העובדים. הסכם שכונה בשוק ההון "מסמך התקפלות", אולם כך או אחרת, הוא עשה זאת לבדו, ללא יועצים, ללא סמנכ"לים, ויש הטוענים, גם מבלי ליידע.
מקורביו של בן זאב מתקוממים על הניסיון לשוות למהלך פן לא תקין: "הוא קיבל קארד-בלאנש מהדירקטוריון לנהל את המו"מ מול העובדים, ובסוף, הרי מי שמקבל את ההחלטות זה הוא. הוא לא מהטיפוסים שמקיפים את עצמם בעשרות יועצים. הוא מתייעץ עם אנשים, הוא נעזר, אבל בסוף, זה הוא שמחליט והוא שנושא באחריות".