יוסי אבו, מנכ"ל דלק קידוחים / צילום: שלומי יוסף
בבית המשפט המחוזי מרכז בלוד (השופטת אסתר שטמר) הסתיים היום (ג') שלב ההוכחות בהליך הבקשה לאשר את ניהול התובענה הייצוגית הגדולה ביותר שהוגשה אי-פעם בישראל, בסך של כ-42 מיליארד שקל. זאת, בגין המחיר המופרז של הגז הטבעי שמסופק ממאגר הגז "תמר" לחברת החשמל. הבקשה הוגשה נגד השותפות במאגר "תמר", בהן: נובל אנרג'י, דלק קידוחים, ישראמקו, דור גז ותמר פטרוליום.
היום העידו מטעם הנתבעים, יוסי אבו, מנכ"ל דלק קידוחים, המחזיקה ב- מהזכויות ב"תמר", וליעמי ויסמן מנכ"ל תמר פטרוליום (עדותו הסתיימה לאחר סגירת הגיליון), המחזיקה ב-16.75% מהזכויות ב"תמר".
בעדותו, חזר אבו (באופן מעט שונה) על טענת מנכ"ל משרד האנרגיה, אודי אדירי, שהעיד בחודש שעבר בהליך, וטען, כי מחיר הגז הוסכם בין חברת החשמל (חח"י) לשותפויות הגז, נבחן ואושר במסגרת ישיבות שונות שהתקיימו עם נציגי משרד האוצר, משרד האנרגיה ונמצא כמחיר סביר.
אבו הוסיף כי לא היה חשש מצד השותפות בתמר כי המחיר יפוקח. כחיזוק לכך ציין אבו, כי "הוא זוכר" את הדיון שהיה בעניין עם פרופ' דיוויד גילה, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים באוצר, שבמסגרתו אמר הממונה לנציגי שותפויות הגז, "תעזרו לי לייצר תחרות באמצעות מכירת נכסים שלכם". אבו הוסיף, כי בדיון עם הממונה, נדרש האחרון להחליט "או שהולכים על פיקוח מחירים או שהולכים על מכירת נכסים ויצירת תחרות", וזה ציין אבו, "לא יכול לעבוד יחד".
"המתווה יצר ודאות מלאה"
נושא פיקוח המחירים תפס מקום רחב בחקירתו הנגדית של אבו על-ידי בא-כוח התובעים, עו"ד גלעד ברנע. לשאלת התביעה אם שותפות הגז הבינה כי לאחר שהצדדים יגיעו לידי מתווה מוסכם, המדינה רשאית להטיל עליה פיקוח מחירים - השיב אבו כי "המתווה ייצר ודאות מלאה ביחס לכל החוזים הקיימים", וזאת, תוך שהמתווה קובע "שלא נוגעים בכל החוזים שנחתמו לפניו". לטענת אבו, המדינה אמנם שמרה לעצמה את הזכות בעתיד "להיות במקום שבו אני (הכוונה למדינה - מ' ש') יכולה להטיל פיקוח על המחירים", אולם הוסיף אבו, "בעיניו", בכל תקופת הביניים, כשהשותפות עמדה בכל התנאים, גם המדינה הבינה ש"אסור להתערב במחיר".
עו"ד ברנע, ציין כי הוא חולק על תפיסה זו של אבו, תוך שהוא מפנה אותו לכך שבמתווה, היו שלושה נושאים בלבד שזכו להגנה חזקה מטעם המדינה, ואף לא אחד מהם נגע לאי-התערבות המדינה במחיר הגז. "אז למה אתה טוען עכשיו לכמעט חסינות מהפעלת פיקוח מחירים מחר?", הקשה.
אבו השיב: "...המתווה קובע באופן ברור - לא נוגעים בהסכמים קיימים. אני רוצה ליצור סביבה יציבה כדי להביא ולפתח מאגרים נוספים. אנחנו (המדינה - מ' ש') נותנים יציבות וקובעים לכם מגבלות, ואם לא תתפתח תחרות לאחר מכן, אנחנו כמדינה שומרים לעצמנו את הזכות להתערב לכם במחירים".
עו"ד ברנע תהה: "אין מסמך סודי שמעגן את הדבר הזה?"; ואבו השיב: "לא מכיר שום מסמך נוסף למתווה...כל הסכם שנחתם עד המתווה לרבות הסכם חח"י (חברת חשמל - מ' ש') שהיה על השולחן ובתקופת הביניים יש מחיר מירבי שאני צריך לעמוד בו, ולאחר תקופת הביניים אם התחרות לא מתפתחת, אז חוזרים ליכולת של פיקוח על המחירים".
הולנד ובריטניה, כמשל
במסגרת התביעה, שהוגשה ביוני 2014, נטען כי שותפות "תמר" ניצלה את כוחה המונופוליסטי כדי לגבות מחברת החשמל תמורה בשווי של 5.4 דולר ליחידת חום. זאת, למרות שהמחיר הראוי אמור היה להיות 2.34 דולר. לטענת התובע, משה ניזרי (שהלך לעולמו במהלך ניהול התיק ואלמנתנו החליפה אותו כתובעת הייצוגית) - באמצעות עורכי הדין יצחק יערי וגלעד ברנע - המחיר המופרז "מגולגל" על צרכני חברת החשמל, בהיקף של כ-2 מיליארד שקל לשנה.
אבו התייחס בעדותו למעשי שותפויות הגז, לאחר קבלת ההודעה מהממונה על ההגבלים העסקיים, שבמסגרתה הודיע הממונה כי הוא מזמין את "תמר" לשימוע לפני הכרזה עליה כמונופול בגז נוזלי והסדר כובל במאגר לווייתן. בעדותו הוסיף אבו, כי הוא אינו זוכר שהתקיים דיון מיוחד בדלק קידוחים על מחיר מופרז שלכאורה נגבה עבור כל יחידת חום.
חיזוק לעמדת שותפות הגז בקשר לסבירות המחיר שנקבע במתווה, מוצא אבו במקומות אחרים בעולם, תוך שהוא מציין כי ב"שווקים תחרותיים כגון, הולנד, אזור הים הצפוני ובריטניה", מחיר הגז גבוה מישראל.
בשלב זה נדרש אבו לענות על המחירים שגובה חברת ישראמקו (שותפה נוספת בשותפות הגז) בארה"ב על הפקת גז. עו"ד ברנע הפנה את העד לכך שבפעילות חברת ישראמקו בארה"ב היא דיווחה על מחירים נמוכים יותר ממה שציין אבו. על כך השיב האחרון, כי "לישראמקו יש פעילות יבשתית. כל מערב אירופה, כל המחירים הם בין 7-8 דולר".
אבו על מכירת "כריש" ו"תנין": אין מקום בעולם שמכריחים למכור פיתוח ובלו"ז קצר"
לקראת סיום עדותו במסגרת הבקשה לאישור תביעת ייצוגית נגד שותפות הגז "תמר", התייחס יוסי אבו, מנכ"ל דלק קידוחים, למכירת המאגרים "כריש" ו"תנין" שהיו בבעלות קבוצת דלק של יצחק תשובה. נראה, לפחות על פי העדות, כי לדלק ישנה "בטן מלאה" על ההחלטה שהכריחה אותם להיפרד ממאגרים אלה. "המתווה קבע לנו למכור את 'כריש' ו'תנין', אין מקום בעולם שמכריחים למכור פיתוח ובלוח זמנים מאוד מאוד קצר... המתווה קבע לנו 14 חודשים".
בהקשר זה ציין אבו, כי הרוכש (אנרג'יאן), קיבל את המאגרים במחיר מציאה של 40 מיליון דולר, ו"ללא סיכוני אקספלורציה". זאת, בשעה שחברת דלק השקיעה לטענתו של אבו "בסביבות 280 מיליון דולר". לדבריו, אם העסקה הייתה נעשית ללא שנקצב לה זמן - קרי כעסקה של "קונה ומוכר מרצון", הייתה דלק מקבלת הרבה יותר על שני מאגרים אלה, שהערך שלהם היום, כך לפי אבו, "הוא מעל מיליארד דולר".