תושבת טהראן בודקת שער מט"ח אצל חלפן מקומי / צילום: רויטרס
מחאת סוחרי הבאזאר בטהראן במחאה על הקריסה הנמשכת בערך המטבע המקומי (ריאל) היא חוליה נוספת בגל המחאה הנמשך באיראן בחודשים האחרונים. המחאה, שהחלה ב-23 ביוני בהשבתת החנויות לממכר טלפונים סלולריים, התפשטה אתמול לבאזאר כולו, הביאה להשבתתו למשך מספר שעות ואף לעימותים אלימים נקודתיים בין סוחרים לכוחות הביטחון. מחאת הסוחרים מצטרפת למחאות נוספות, שפרצו בחודשים האחרונים ברחבי איראן, בעיקר על רקע הלנות שכרם של פועלים וקריסת קרנות אשראי ופנסיה.
ב-22 במאי פתחו אלפי נהגי משאיות באיראן בשביתה במחאה על תנאי העסקתם. השביתה התפשטה במהירות לעשרות ערים ברחבי המדינה והפכה לשביתת הנהגים הנרחבת ביותר באיראן בשנים האחרונות. כשבוע לאחר פרוץ השביתה הגיעו נציגי משרד התחבורה ונציגי השובתים להסכמות, שכללו, בין היתר, העלאת תעריפי ההובלה ב-20 אחוזים והטלת פיקוח על הוצאות אחזקת המשאיות, אך חלק מהנהגים דחו את הסיכומים שהושגו עם הממשלה והמשיכו בשביתתם. במידה רבה ניתן לראות בהפגנות הנמשכות באיראן אלה המשך ישיר למחאה רחבת ההיקף שפקדה את איראן בדצמבר 2017-ינואר 2018.
במקביל למחאות על רקע כלכלי פרצו בחודשים האחרונים מספר מחאות נוספות ברחבי איראן, בהן מחאת נשים נגד כפיית הרעלה, מחאת חקלאים במחוז אספהאן על רקע מצוקת מים חמורה ומחאת אזרחים בכאזרון שבמחוז פארס על רקע כוונת הממשלה לבצע חלוקה מנהלתית של העיר.
אין זו הפעם הראשונה בשנים האחרונות בה פורצים גלי מחאה ברחבי איראן. באוקטובר 2012, למשל, פרצו עימותים אלימים בין מפגינים לכוחות הביטחון בבאזאר של טהראן על רקע קריסת הריאל ויוקר המחיה, וב-2015 קיימו מורים עשרות הפגנות בדרישה לשפר את תנאי העסקתם.
גל המחאות בחודשים האחרונים חריג בהיקפו ומבטא תסכול ציבורי גובר לנוכח המצוקות הכלכליות המחריפות, בעיקר בקרב השכבות המוחלשות, ומשבר ציפיות על רקע כישלון הסכם הגרעין לחולל שיפור משמעותי במצבם הכלכלי של רוב האזרחים. את עיקר ההפגנות מובילים פועלים ובני המעמדות הנמוכים, בעיקר בערי השדה בפריפריה, המנהלים מאבק מתמשך על רקע המשבר הכלכלי, האבטלה הגואה ומדיניותו הכלכלית של הנשיא רוחאני הדוגלת בצמצום ההוצאות הממשלתיות, בעידוד ההפרטה ובריסון האינפלציה תוך קיצוץ תקציבי שירותי הרווחה (למעט בתחום הבריאות) ורפורמה במיסוי.
מדיניותו פגעה בעיקר בשכבות החלשות, שהפיקו תועלת ממדיניותו הפופוליסטית של הנשיא לשעבר, מחמוד אחמדינג'אד, שהחריפה אמנם את מצב המשק, אך סייעה למעמדות הנמוכים, בעיקר בזכות חלוקת הקצבאות במסגרת הרפורמה במדיניות הסובסידיות.
המשך גל המחאה מציב אתגר לא פשוט בפני המשטר האיראני, במיוחד לנוכח השבת הסנקציות הכלכליות הצפויות להחריף עוד יותר את המשבר הכלכלי. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהמגבלות המאפיינות בשלב זה את גל המחאה. ראשית, המחאה נושאת בעיקר אופי כלכלי, ורוב המפגינים מסתפקים בדרישה לשיפור תנאי חייהם והעסקתם. הם כמעט שאינם מעלים דרישות בעלות אופי פוליטי, ועל אחת כמה וכמה אינם קוראים להפלת המשטר, אף כי קבוצות אופוזיציה בגולה מציגות לעיתים קרובות את המחאה כביטוי לשאיפת אזרחי איראן לשינוי המשטר.
שנית, למעט שביתת נהגי המשאיות, יתר המחאות נותרו מוגבלות מבחינה גיאוגרפית וסקטוריאלית, והן נעדרות הנהגה מאוחדת.
שלישית, הצעירים המשתייכים למעמד הביניים העירוני, במיוחד בטהראן, ששימש בעבר סוכן שינוי חברתי ופוליטי מרכזי באיראן, נותרו בשלב זה מחוץ למעגל המחאה. זאת ועוד, המשטר האיראני, שהפיק את הלקחים ממהומות 2009 ואינו מעוניין בהסלמה, נמנע בינתיים משימוש באמצעים חריפים לדיכוי המחאה ומנסה לרוב להגיע להסכמות עם המפגינים. מדיניות זו נחלה עד כה הצלחה, ורוב המחאות דעכו לאחר זמן קצר יחסית.
השבת הסנקציות הכלכליות צפויה להעמיק את המשבר הכלכלי, להגביר את הפגיעה בציבור האיראני וייתכן שאף להזין עוד יותר את גל המחאה. ואולם, איראן כבר ניצבה בעבר בפני אתגרים כלכליים משמעותיים, הציבור האיראני פיתח במהלך השנים יכולת הסתגלות למשבר הכלכלי ולרשות המשטר עדיין עומדים אמצעי דיכוי רבים במקרה של התרחבות המחאה. נכון, לפיכך, להימנע מהערכות נמהרות בנוגע להשפעת המחאה הציבורית על יציבות המשטר ועל אחת כמה וכמה בנוגע לקריסתו הקרבה של המשטר האיראני.
■ הכותב הוא מומחה לאיראן מהמכון למחקרי ביטחון לאומי.