עופר אלקיים / צילום: איל יצהר
אני: מופנם, קפדן, נותן חופש פעולה אבל יורד לפרטים.
משפחה: משפחתה של אמא התגוררה בעיראק, משפחת רוקחים מכובדת ומבוססת עם ייחוס פוליטי. הם עלו לארץ בשנות ה-50, בלי רכוש, כשאמא הייתה בת שנתיים. אחרי המעברה עברו למושב גן הדרום, שם הפכו לחקלאים שגידלו עגבניות ועצי פרי. סבא מהצד של אבא היה מנהל בית הספר אליאנס בבצרה שבעיראק, ועלה עם אשתו ועם חמשת ילדיו, בהם אבי, למעברה בטירת הכרמל. שם הם גם נשארו. ההורים נפגשו כשאבא היה בן 30 ועסק ביבוא, יצוא ועמילות מכס בתל-אביב, ואמא למדה מזכירות רפואית. הם התחתנו והתיישבו בצפון תל-אביב, שם נולדתי.
ילדות: נאות אפקה, עוד כשהייתה שכונה בתוך החולות. כשהייתי בגן חובה עברנו תאונת דרכים שגרמה לחבלות קשות להורים ודחפה אותם לעשות שינוי. ההחלטה הייתה לעבור לאנגליה. אני הייתי אז בכיתה ב'. גרנו בהמסטד, אבא פתח דוכן שווארמה ויבא מוצרים מהונג-קונג. למדתי בבית ספר נוצרי והייתי צריך לשתות שני בקבוקי חלב בצהריים ולהשתתף בתפילות. חזרנו אחרי שנתיים.
שירות צבאי: אגף מודיעין. שם הכרתי את העולם הטכנולוגי והתאהבתי בו. יצאתי לקצונה ואחרי ארבע שנים וחצי השתחררתי וטסתי לדרום אמריקה.
לימודים: למרות שהייתה לי נטייה לרפואה בחרתי בחשבונאות ובמדעי המחשב, אולי בזכות אמא, שהתחילה לעבוד בהנהלת חשבונות כשחזרנו מאנגליה. ההורים התגרשו בזמן שהייתי בלימודים והייתה לזה השפעה רגשית וכלכלית עליי, כי הייתי צריך לממן את עצמי. עבדתי באבטחה, בבדיקות תוכנה ובקרת איכות ולאט לאט התמקצעתי בתחום.
סטארט-אפ: אחרי ההתמחות בארנסט אנד יאנג, הצטרפתי כמנהל פיתוח ומערכות מידע לסטארט-אפ שעסק במערכות טלפונים מבוססות על תקשורת נתונים. פוטרתי כשהחברה התפרקה מנכסיה, מה שלימד אותי לדאוג לשליטה על הקריירה שלי, שאני חייב להיות במרכז העשייה, להיות המוצר.
רדויז'ן: התחלתי לעבוד בחברת ציוד התקשורת של האחים זיסאפל, ואז הבנתי שאני רוצה ללמוד תואר שני במנהל עסקים. התקבלתי לקולומביה וטסתי בלי מלגה ועם אשתי, אביטל.
אביטל: אשתי, עורכת דין בהכשרתה, היום מנהלת שיווק בחברה גדולה. כשנסענו לארה"ב היא ויתרה על משרה נחשקת כדי שאוכל להגשים את החלום שלי. יש לנו שלושה ילדים ואנחנו גרים בשכונת ילדותי נאות אפקה.
קריירה: נשארנו בניו-יורק ועבדתי בקרן גידור וכאנליסט בבנק השקעות. התאומות שלנו נולדו שם, היינו מאוקלמים לגמרי, אבל הצורך במשפחתיות, בחגים ובימי שישי בארץ, גברו על הכול. אחרי ארבע וחצי שנים החלטנו לחזור.
DSP 1: כשחזרנו לישראל, אביטל עבדה במחלקת הרכש בתע"ש ואני התחלתי את דרכי ב-DSP, חברה אמריקאית בפעילות ישראלית, שעוסקת בפיתוח ותכנון שבבים לתעשיית התקשורת. נקלטתי כמנהל פיתוח עסקי וכאחראי על קשרי משקיעים במיזוגים ורכישות, בין היתר זו של פיליפס סמיקונדוקטור. עיקר הפעילות שלנו הוא תקשור בין מכשירים באמצעות קול ולא בנגיעה.
DSP 2: אנחנו תומכים באמזון אקו (הידוע כ"אלכסה") ויש לנו מספר רמקולים חכמים שמופעלים על ידה באישור אמזון. מעבר לכך אנחנו תומכים במצלמות חכמות כמו גו-פרו שאפשר להפעיל באמצעות קול, שעונים חכמים, ואת הטכנולוגיה שלנו אפשר למצוא גם במקררים, מכונות כביסה ובכלי רכב. יש לנו 200 עובדים בארץ ומרכז הפיתוח שלנו נמצא בהרצליה. אחרי שנתיים יצאנו להונג קונג.
הונג קונג: גרנו שם שנה וחצי. אביטל עיצבה שם תכשיטים והייתה עסוקה בעיקר בקליטה של הבנות. הסביבה התומכת של הישראלים והשליחים מאוד עזרה. כשהמנכ"ל ששלח אותי להונג קונג עזב, הוא רצה שאחליף אותו. רציתי עוד מהונג קונג, אבל חזרנו.
DSP 3: כשהייתי באסיה הפעילות הייתה סביב טלפונים אלחוטיים ואז אייפון נכנס וזעזע את השוק והחלטנו לפתח כמה קווי פעילות במקביל. היום אנחנו מובילי שוק עם לקוחות כמו סיסקו, לוג'יטק וגו-פרו, והמגמה היא לכיוון לתקשורת ארגונית ולהיכנס חזק לבית החכם.
פנאי: התחביב העיקרי שלי הוא ריצה, לבד או בקבוצה כל יום שני. חוץ מזה גם יוגה, פילאטיס ובחורף סקי.
תפיסת עתיד: לא פוסל עוד רילוקיישן ונראה לי שאשאר בתחום ההייטק בחברה שלי.