שיגור סיני לחלל / צילום: רויטרס - Jason Lee
לפני שלושה חודשים, בתחילת אפריל, התרסקה תחנת החלל הסינית טיאנגונג 1 באוקיינוס השקט, מול חופי צ'ילה. תחנת החלל, ששמה בעברית "הארמון השמיימי", הפסיקה לתקשר עם כדור הארץ שנתיים קודם ולמרות שטף אירועי החדשות, יכול להיות שאתם זוכרים שהיו רגעים שבהם חששו שתחנת חלל במשקל 8.5 טון תתרסק על פני כדור הארץ.
הדיוט-חלל יכול היה אולי להתרשם שמדובר בכישלון של הסינים, שלא לומר פדיחה, במרוץ שלהם לכיבוש החלל. האמת רחוקה משם: "הארמון השמיימי" ששוגר ב-2011 תוכנן להחזיק מעמד בחלל שנתיים בלבד, אבל הצליח לסחוב ולתפקד שנתיים וחצי יותר מהמתוכנן ובילה 1,630 ימים במסלול סביב כדור הארץ. ובכלל, טיאנגונג 1 הייתה רק אבטיפוס. טיאנגונג 2, תחנת חלל גדולה ומשוכללת בהרבה, כבר סובבת את הכדור הכחול שלנו וצפויה להיכנס לפעילות מלאה ב-2022.
סין מסתערת על החלל בכל החזיתות. בנוסף לתחנת החלל, בחודש שעבר נשלח לוויין סיני אל הצד האפל של הירח (הוא לא באמת אפל, רק רחוק), במטרה למצוא מקום נחיתה לחללית לא מאוישת שתמריא לשם עד סוף השנה, ותהפוך לכלי האנושי הראשון שינחת על הצד הזה של הירח, אזור שטרם נחקר. לצד "המואר" של הירח סין כבר שלחה לפני חמש שנים רכב חלל שקראו לו "יוטו" - ארנב. זו הייתה הנחיתה הראשונה מאז שארצות הברית ורוסיה הפסיקו את תוכניות הירח שלהן לפני כחמישה עשורים. בנוסף, עד 2020 מתכננת סין לשגר חללית לא מאוישת למאדים ועד 2029 היא מתכננת לשלוח חללית לכוכב צדק.
בחלל מרחף גם קולה של פנג ליואן, אשתו של הנשיא הסיני שי ג'ינפינג וזמרת בזכות עצמה (כן, ברור), שהקלטה שלה שוגרה ב-2014 על חללית סינית לא מאוישת שחגה סביב הירח. מלבד זאת, היא הקימה את טלסקופ הרדיו הגדול בעולם. אם יש חייזרים, יכול להיות שהסינים יפגשו אותם. אימפריית חלל לכל דבר ועניין.
את הכול סין עושה לבד. ארצות הברית, רוסיה ומדינות האיחוד האירופי משתפות פעולה ביניהן כל הזמן במגוון תחומים, אולם ב-2011 חוקק בארצות הברית חוק האוסר על נאס"א לשתף פעולה ואפילו לחלוק מידע או משאבים עם סין. שאר המדינות, וישראל בתוכן, אסרו גם הן על שת"פים כאלה.
שיגורים זה הכול
אני מתפעל מהקצב הסיני באוזני טל ענבר, ממייסדי אגודת החלל הישראלית וראש "המרכז לחקר החלל והכטב"ם" במכון פישר (כטב"ם - כלי טיס בלתי מאויישים), שדואג לקרר אותי קצת. "הם לא ממהרים לשום מקום", הוא אומר. "הם עושים הכול בצורה טובה, יפה, הרבה מאוד דברים מצליחים להם כבר בפעם הראשונה. לא אצה להם הדרך והם לא מרגישים כאילו שהם במרוץ".
התרשמתי הפוך. חשבתי שסין הייתה רדומה המון שנים ופתאום התעוררה. איפה טעיתי?
"השיטפון זה כי, כמו כולם, אתה מסתכל על זה עכשיו. אבל אם מסתכלים על שיגור אסטרונאוטים סינים לחלל, למשל, הריווח בין המשימות הוא שנים. הייתה להם תחנת חלל מאוישת ראשונה, אחר כך שנייה, עכשיו בונים את השלישית שתהיה מודולרית ומשוכללת יותר. אפשר להגדיל, להביא אספקה עם חללית לא מאויישת - עובדים לאט".
ובכל זאת. עידן שי ג'ינפינג הוא עליית מדרגה משמעותית.
"כן, אנחנו יכולים לראות תמורות רציניות מאוד בשש-שבע שנים האחרונות, יש החלפת משמרות של כמעט כל המשגרים הסינים - יש להם טילים חדשים, חלקם כבדים מאוד, בנו אתר שיגור חדש מאוד יפה. קצב השיגורים שלהם גבוה".
בתקציבים, נראה שסין משקיעה גרושים ביחס למערב.
"כן, אבל אנחנו לא יודעים את התקציב האמיתי, חלקים גדולים מכוח האדם והתשתיות הם של הצבא. אם יש לך אלף מהנדסים של הצבא - הם לא נספרים. אבל זה נכון".
אז יכול להיות גם פי עשרה.
"אי אפשר לדעת את גודל תקציב תוכנית החלל הסינית. יש לה המון רכיבים שלא באים לידי ביטוי בתקציבים הרשמיים".
"הפרסומים הרשמיים בהיבט הזה לא מדגדגים את האמת", מסכימה ד"ר דגנית פייקובסקי מאוניברסיטת תל אביב, מומחית ליחסים בינלאומיים, אסטרטגיה ומדיניות בחלל. "אלמנט חשוב בתמונה הזו היא עלות כוח האדם. כשאתה משווה בין מה שמקבל מהנדס אמריקאי או אירופי לבין מה שמרוויח עמיתו הסיני - אם היית מגלם את ההשקעה האמיתית שלהם במספרים מערביים זה היה יוצא הרבה, אבל הרבה, יותר.
"את כל התקציב הייתי משאירה בצד ורואה מה הם עושים בפועל. הרי גם הודו השיקה משימה למאדים לפני חמש שנים, ב-70 מיליון דולר, שזה סכום מגוחך במובנים מערביים. אז צריך להסתכל על מה עושים, לא על מה התקציב".
אז על מה להסתכל, בעצם?
"על השיגורים. שיגור זה הכול. בשנה האחרונה ארצות הברית רשמה כ-30 שיגורים, וסין משהו כמו 18 - בגלל שהיה לה כישלון שעיכב שיגורים. גם רוסיה שיגרה מספר דומה, אחרי שבשנים קודמות הובילה את מספר השיגורים".
דרך המשי עוברת גם בחלל
העובדה שרוסיה וסין חולקות פחות או יותר את אותו מספר שיגורים, כמו גם העובדה שרוסיה הובילה בשנים הקודמות במספר השיגורים - העובדות האלה, בצירוף חזון ההתכנסות של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, מספרות סיפור. את תמציתו מבטאת ד"ר פייקובסקי במשפט אחד: "מערכת הכוחות על האדמה משתקפת גם בחלל".
הכוונה ב"על האדמה" היא בעיקר לתוכנית "חגורה אחת, דרך אחת" (One belt One Road), שמטרתה המגלומנית היא, אם להשתמש במילותיו של הוגה דעות אמריקאי מפורסם, Make China Great Again. האמצעי: חידוש טכנולוגי-מסחרי-דיפלומטי של דרך המשי העתיקה, על-ידי שיתוף פעולה אסטרטגי ותשתיתי עם מדינות באירו-אסיה ובאפריקה. במסגרתו סין חופרת, סוללת, מותחת גשרים ומניחה תשתיות ומקבלת מחצבים. כשבעים מדינות כבר הצטרפו ליוזמה של ג'ינפינג המתוקצבת בעשרות מיליארדי דולרים.
תוכנית החלל הסינית משתלבת ב"חגורה אחת" נהדר. הרי דרך המשי העתידית תעבור לא רק ביבשה, בים, ועל הגלים שבאוויר - היא תעבור גם בחלל. הסינים תומכים בתוכניות חלל אפריקאיות, קטנות ככל שיהיו, ומתכננות להעלות אותן לחלל - ככה יוצרים מחויבות ומעניקים תחושת כבוד. בדיוק כמו שעשו רוסיה וארצות הברית לפניה.
"סין מחפשת שותפויות במקומות שאין את ההגבלות - דרום אמריקה, אפריקה", אומר טל ענבר. "באים למדינה, אומרים לה - נבנה איתכם לוויין, תהיה לכם תוכנית חלל, ובמקביל נסלול לכם כמה כבישים. איפה שסין רואה שהיא יכולה להיכנס, היא נכנסת - והחלל לא שונה".
"זה מה שנקרא (עוצמה רכה)", אומרת פייקובסקי. "לא שליטה, אלא השפעה. זה הכוח לכפות את רצונך על צד אחר. עצם זה שהיא שולטת בתשתיות נותן לה כוח. זה משהו שבהחלט אפשר לראות באפריקה. בחלל אפשר לראות את זה בצורה שקופה מאוד, וזה לא דבר חדש: הסובייטים, למשל, העלו לחלל אסטרונאוט צ'כי. ארצות הברית לקחה את אילן רמון שלנו וזרים רבים נוספים. זה פטנט ידוע".
מה לגבי שיתוף פעולה עם רוסיה?
ענבר: "לא ברור. כרגע רוסיה משתפת פעולה עם ארצות הברית ועם אירופה, אבל זה יכול להשתנות. מבחינה טכנולוגית הרוסים טובים, אבל אין להם כסף. לסין יש. הסינים לא תלויים בטכנולוגיה זרה כבר שנים. הם עושים הכול לבד, יש להם כיוונים מעניינים - מטוסי חלל, טילים לשימוש חוזר וכדומה. כבר מזמן לא מעתיקים מהמערב. לא ראיתי דברים שעולים על הטכנולוגיה המערבית אבל בדברים רבים הם משתווים. בנוסף, בתחנת החלל הבינלאומית יש יותר כסף כי יש יותר שותפים, אבל בגלל כל מיני חקיקות דרקוניות אמריקאיות - אסור שום שת"פ עם הסינית. מצד שני, זה שהם לא עם כולם הביא אותם לבנות תחנת חלל משלהם. זה לא עצר אותם".
זה בעצם לב העניין.
"קרא לזה דיפלומטיית חלל. באמצעות חלל אתה משיג השפעה בתחומים אחרים".
אפשר לראות מצב שתחנת החלל הסינית עובדת והמערבית נובלת?
"בהחלט. אפשר לראות את רוסיה וסין עולות ואת ארצות הברית יורדת. אירופה עובדת עם כולם. אין מניעה עקרונית לשת"פ אירופי-סיני בחלל".
וזה כבר שינוי דרמטי ביחסי הכוח בעולם, לא?
"כן. לא יודעים אם זה יקרה. אירופה תמיד ידעה לשחק עם כולם. הם באמצע".
יש סיכוי שארצות הברית פשוט תנטוש את תחנת החלל הבינלאומית - כמו שטראמפ עושה עכשיו עם כל שיתוף פעולה אחר?
"כרגע זה ממומן עד 2024, שבמונחים ארוכי טווח זה ממש מעבר לפינה. אני לא חושב שארצות הברית לא תבנה תחנה חלופית, ומה שעלול לקרות זה שבעצם הרוסים מתכננים להשתלט, אבל מוקדם לדעת".
מה איתנו, תוכנית החלל הישראלית?
"לא קיים שום שת"פ ישראלי-סיני בחלל. ישראל לוקחת את הקו האמריקאי. למרות שיש גם דברים אזרחיים בסין שאפשר היה לקדם מולם, וזה לא מתבצע. פוליטיקה".
יש גם אידיאלים ותפיסות עולם. סין היא דיקטטורה, ארצות הברית דמוקרטיה. איך זה משפיע על העולם?
"החלל הוא לא שגריר של התפיסה החברתית כלכלית. זו אמונה שהייתה של הרוסים, אבל זה לא ממש עובד. במובן הזה, יש יתרונות מסוימים למדינה עם שלטון ריכוזי, כמו סין, שאפשר להחליט שמשקיעים כך וכך, ונגמר העניין. מחליטים ועושים. אין דיונים. זה יתרון לסינים. מצד שני, אין להם תעשייה פרטית גדולה, וניהול ריכוזי כזה הוא לא תמיד יעיל כמו שהשוק הפרטי יכול להציע".
"שיתוף הפעולה בין רוסיה לסין היה מאוד משמעותי וחווה משבר עמוק סביב מה שקרה בעימותים על האי קרים", אומרת פייקובסקי. "ארצות הברית העלתה אז את הסנקציות מול רוסיה והחלל נפגע מזה".
למה בעצם?
"לארצות הברית אין יכולת להעלות אסטרונאוטים בכוחות עצמה, היא נסמכת על רוסיה. בכלל, זה איזון מאוד עדין. ארצות הברית יודעת שבתחום הצבאי היא צריכה להיזהר מרוסיה ומסין. אבל הם גם מבינים שכדי לשמר את תוכנית החלל האזרחית - חייבים לעבוד עם הרוסים. תחום החלל האזרחי הוא סוג של שמורת טבע.
הצרה היא שאין כמעט הבדל היום. הרי אפשר לקחת כל דבר גם לצבאי וגם לאזרחי. מה זה GPS? בעצם זו המערכת האמריקאית שנותנת שירות גלובלי. מי משלם את עלות התחזוקה? משלם המסים האמריקאי, התקציב מהפנטגון. מי משתמש? כל העולם. מי מתפעל? חיל האוויר האמריקאי. ארצות הברית נותנת בחינם. ועדיין, אירופה, רוסיה וגם סין - מקימות או משפצות מערכות דומות משלהן".
טיל שסוחב 130 טון
סיכום ביניים: למרוץ בעל השם הפומפוזי "כיבוש החלל", שפעם היו בו שתי מתחרות עם אידיאולוגיות יריבות, הצטרפה בשנים האחרונות מעצמה עם אידיאולוגיה אחת בלבד: לעשות הכול כדי לנצח. בואו נדמיין, אני שואל את שני המרואיינים שלי, מצב שבו סין מגיעה ראשונה למאדים.
ענבר: "אני מניח שלקראת 2030 וצפונה, שזה די קרוב, אם המרוץ יימשך הוא יהיה בין אמריקה ובנות בריתה לסין ובנות בריתה. יש תוכנית אב לפיתוח מדעי החלל בסין עד 2050, אבל כשאתה מסתכל, אתה רואה שהיא עובדת כבר כמה שנים על טיל חדש שיכול לסחוב 130 טון לחלל בטיסה אחת. תשווה את זה ל-400 קילו אצלנו, וזו התשובה שלהם למה שמפתחים היום בארצות הברית. אתה לא בונה דבר כזה סתם. ברור שזה מיועד למשימות מאוישות למאדים".
פייקובסקי חושבת אחרת: "זה כל-כך מוקדם להתמודד עם זה. אנחנו לא שם עדיין. כולם מדברים, אבל איש לא שם כסף. זה לא המקום של קנדי ב-1961".
ובכל זאת, אם רוסיה הייתה מנצחת במרוץ לירח? יש לזה המון משמעויות.
"אוקיי, ואיפה זה שינה לארצות הברית בסופו של דבר? זה שינה, ברור, אבל זה רכיב אחד מהמון דברים. האתגר הגדול באמת זה איך מתקדמים משוק חלל לכלכלת חלל".
כלומר?
"שוק חלל זה מה שיש היום: משתמשים בטכנולוגיית חלל לפעילות על כדור הארץ, לווייני תקשורת, GPS, מזג אוויר וכו'. כלכלת חלל זה איך אנחנו רותמים את המשאבים שיש בחלל לפעילות בחלל, לכלכלה שמתרחשת בחלל. הרי כל מה שדיברנו עליו זה בסוף התחלה של משהו - של מה? של חיים אחרים. בשביל להתקדם קדימה למסעות מאוישים ממושכים יהיה צורך להפקת חומרים בחלל ולקיום ארוך טווח בחלל. המדינה תיתן תשתיות. כשמסתכלים היום על המאבקים בין ארצות הברית לסין על תשתיות העתיד, מעניין לדמיין איך זה יהיה עוד המון שנים גם בחלל".
הוזכרה מקודם העובדה שאצל סין יש מעט מאוד, אם בכלל, מיזמים פרטיים - הכול שייך למדינה - אבל למערב יש את בזוס ואילון מאסק.
ענבר: "נכון. אבל בוא נעמיד רגע דברים על דיוקם. בתחום החלל יש לסין פעילות פרטית - מטעם הממשלה. יש לפחות שש חברות פרטיות שמפתחות טילים לחלל".
טוב, פרטי בסין זה לא באמת פרטי.
"נכון, לא כמו אצלנו, אבל מה שקורה, שהממשלה משחררת טכנולוגיה צבאית, לפעמים ישנה, לשוק הפרטי".
הבנתי. ולגבי בזוס ומאסק?
"טכנית, בזוס הוא יותר טוב ממאסק, גם יותר עשיר. לעומת התוכנית שלו, הטילים של ספייס אקס ייראו לנו כמו קפצונים. מעבר לכך, ספייס אקס בלי נאס"א לא תחזיק מעמד כלכלית".
יש אילון מאסק הסיני? כמו ג'ק מא?
"עוד לא. אבל יהיו כמה ספייס אקס וכמה ג'ף בזוס. זה ייקח זמן".
"עד לאחרונה, סין לא הייתה פתוחה לרעיון של השוק הפרטי", מוסיפה פייקובסקי, "אבל היא עוברת שינוי. זה עוד לא במקום של מדינות מערביות, אבל היא בהחלט מכניסה יותר פעילות, יותר שיגורים מסחריים, דבר שרק מתחיל. זו תחילת הדרך וצריך להבין שהמבנה בסין הוא שונה מאוד. גם מה שנחשב פרטי מקיים קשר הדוק מאוד עם הממשלה".
בסופו של דבר, סין תהיה חייבת לשתף פעולה עם המערב.
"השאלה היא מה יהיו האילוצים של הפעילות בחלל. קח לדוגמה את הנושא של פסולת חלל - זה תחום שעם כל המתחים והקשיים הגיאופוליטיים שקיימים, פה צריך לשתף פעולה. אם לא יהיו כללים שמקובלים על כולם להתמודדות עם פסולת החלל, בסוף הוא לא יהיה נגיש לאף מדינה. ועם כל המתח, מתקיים שיח. על אף הגיאופוליטיקה, החלל מחייב דברים אחרים לפעמים".