הלוויין עמוס 6 / צילום: חלל תקשורת
חברת חלל תקשורת דיווחה בשבוע שעבר כי כתבי האופציה שלה מסדרה 6 יהיו ניתנים למימוש רק עד ל-23 ביולי, וכי המסחר בהם בבורסה ייפסק שבוע קודם לכן. לכאורה, מדובר בהודעה לאקונית המעדכנת את המשקיעים כי נותרו ארבעה שבועות בלבד למימוש האופציות, ורק שלושה שבועות למכירתן. עם זאת, בפועל מדובר בהודעה מהותית ביותר שמסתירה מאחוריה את הדרמה שמתנהלת כיום ושתקבע את עתידה של החברה, העוסקת בשיווק שירותי תקשורת באמצעות לווייני "עמוס".
סדרה 6 של חלל תקשורת שהונפקה באפריל השנה ללא תמורה כוללת כ-5.5 מיליון אופציות במחיר מימוש של 13 שקל למניה. נפילה של 14% במניית חלל בחודש האחרון דרדרה את מחירה ל-12.25 שקל - מתחת למחיר המימוש של האופציות. המשמעות היא, שאם מצב זה לא ישתנה, תאבד חלל תקשורת בעוד חודש אפשרות לגיוס הוני משמעותי של כ-72 מיליון שקל.
בנוסף לכך, שלושה חודשים לאחר מכן, ב-23 באוקטובר, יפקעו גם 4.8 מיליון אופציות מסדרה 7 שגם הן הונפקו לפני כחודשיים. מחיר המימוש של אופציות אלו עומד על 15 שקל למניה, כך שללא שינוי מהותי במצבה של חלל, עלולות גם אופציות אלו לפקוע מבלי להניב לחברה את התמורה ההונית בסך של כ-72 מיליון שקל.
שתי מכות בפחות משנה
חלל תקשורת נסחרת כיום בשווי שוק של כרבע מיליארד שקל, לאחר שאיבדה 30% מערכה מאז תחילת השנה. מניות השליטה בחברה (54.7%) מוחזקות בידי קבוצת ירוקום של שאול אלוביץ, הנמצאת במצב של חדלות פירעון, כאשר הבנקים מחפשים רוכשים לנכסיה השונים - בהם מניות השליטה בחלל.
בשלוש השנים האחרונות איבדה מניית חלל כ-75% מערכה, בעיקר כתוצאה משתי מכות קשות שניחתו עליה בתוך פחות משנה. הראשונה שבהן הייתה איבוד הקשר בחלל עם הלוויין "עמוס 5" בנובמבר 2015, והשנייה הייתה התפוצצותו בספטמבר 2016 של הלוויין "עמוס 6" בעת הניסיון לשגרו לחלל.
חלל מפעילה כיום את לווייני התקשורת "עמוס 3" ו"עמוס 4" שבבעלותה. כמו כן, מפעילה החברה את לוויין "עמוס 7", שאותו היא שוכרת מחברת אסיה-סאט בעלות גבוהה, שפוגעת בתוצאותיה.
ההידרדרות האחרונה במניית חלל תקשורת קשורה בעיקר למערבולת הרגולטורית אליה נקלעה החברה, שלא באשמתה. ב-25 במארס השנה דיווחה החברה כי בחרה בחברת לוראל האמריקאית לבנות עבורה את הלוויין עמוס 8. לוראל, כך הסבירה חלל, היא חברה בעלת ניסיון של יותר מ-60 שנה בתחום החלל, שכבר ייצרה ללקוחותיה השונים מעל ל-270 לוויינים.
בהסכם הייצור נקבע כי לוראל תמסור את הלוויין בנקודת שמים 4 מעלות מערב, לאחר ביצוע בדיקות המסלול, וזאת לא יאוחר מ-27 חודשים מיום תשלום המקדמה. בתמורה, תשלם לה חלל תקשורת סכום של 112 מיליון דולר (410 מיליון שקל), כשזה אינו כולל את התשלום עבור שיגור הלוויין לחלל - שמשולם ישירות בידי חלל תקשורת לחברת השיגור SpaceX.
את מרבית הכספים תכננה חלל תקשורת לגייס בהנפקת איגרות חוב חדשות מסדרה י"ח, בהיקף של עד 550 מיליון שקל, שיובטחו בשעבוד ראשון על הלוויין ונכסיו (זכויות לתקבולי ביטוח, זכויות לתקבולים מהסכמי שירות ועוד). עם זאת, לצורך חיזוק ההון העצמי גם ביקשה החברה לגייס הון בהיקף של כ-214 מיליון שקל, בדרך של הנפקה לבעלי מניותיה הקיימים של שלוש סדרות כתבי אופציה (6-8), הניתנים למימוש למניות במחירים של 13-17 שקל למניה.
לא לאבד את 4 מעלות מערב
אלא שמכאן החלה התמונה להסתבך. בחברה הממשלתית, התעשייה האווירית, לא אהבו את החלטת חלל תקשורת להעדיף את הצעת היצרן האמריקאי על פני הצעתם, שלפי פרסומים שונים הייתה יקרה יותר וממושכת יותר - מחיר של כ-200 מיליון דולר (730 מיליון שקל) עם משך ביצוע של כ-3 שנים.
בעקבות ההחלטה של חלל החלו כנראה בכירים בתעשייה האווירית להפעיל לחצים על גורמים ממשלתיים, ואלו הובילו את חלל להודיע כבר בסוף אפריל כי קיבלה מכתב בנושא מאת גורם ממשלתי, אשר הודיע לה על "כוונת גורמים ממשלתיים לפעול למימוש לוויין בתע"א לנקודת שמים 4 מעלות מערב, בהתאם לצרכיהם".
משמעות המכתב הייתה ברורה. מבחינת הממשלה, חלל תקשורת יכולה להמשיך בתוכנית לרכישת הלוויין של לוראל, אבל אם תעשה כך, היא צפויה לאבד את החוזה הממשלתי שלה, וייתכן שאף את נקודת השמים של הלוויין (4 מעלות מערב). מצב זה הביא לעצירת ההנפקה של אג"ח י"ח ולחוסר ודאות גדולה עבור בעלי המניות.
חלל, יש להבין, היא חברה שתלויה במידה רבה בממשלת ישראל. היא אמנם מפעילה את לווייני עמוס עבור חברות המספקות שירותי טלוויזיה רב ערוצית, רדיו ורשתות שידור, אלא שחלק נכבד מהכנסותיה מגיע דווקא מחוזים עם המדינה.
כך למשל, בשנת 2017 הסתכמו ההכנסות מחוזים עם ממשלת ישראל ב-23.7 מיליון דולר והיוו 32% מסך הכנסות החברה. שנה קודם לכן הסתכמו ההכנסות מהמדינה ב-16.6 מיליון דולר, והיוו 24.5% מכלל ההכנסות השנתיות.
מעבר לכך, מרבית הכנסותיה של חלל מממשלת ישראל מגיעות מהלוויינים שבנקודת החלל 4 מעלות מערב. בשנת 2017 עמדו הכנסות ממכירת שירותי לוויין לממשלה עבור נקודת חלל זו על 15.9 מיליון דולר, וזאת בהשוואה ל-12.3 מיליון דולר ב-2016.
באופן כללי, נקודת שמים 4 מעלות מערב מספקת לחלל תקשורת את עיקר הכנסותיה - 52.4 מיליון דולר מתוך 74 מיליון דולר ב-2017 (71%). גם הלקוחה השנייה בגודלה של חלל - חברת yes - מתבססת על נקודת שמים זו, וב-2017 היא רכשה מחלל שירותי לוויין ב-21.8 מיליון דולר (29.4% מסך הכנסות חלל).
כך, שבהנחה שאיבוד מדינת ישראל כלקוח מרכזי יהווה מכה קשה לחלל תקשורת, הרי שאיבוד נקודת השמים 4 מעלות מערב יהווה עבורה מכת מוות. מנגד, ויתור מלא לתעשייה האווירית ותשלום של כ-320 מיליון שקל נוספים עבור אותו הלוויין, צפויים גם כן להקשות עד מאוד על חלל תקשורת, שהציגה בסוף מארס הון עצמי של 107.5 מיליון דולר (391 מיליון שקל) בלבד.
גם לממד הזמן משקל מהותי עבור חלל תקשורת ובעלי מניותיה. בעקבות סיום חייו של הלוויין "עמוס 2" והתפוצצות "עמוס 6" בעת שיגורו, נדרשת כיום חלל תקשורת לשכור את שירותיו של לוויין "עמוס 7" מחברת אסיה סאט עבור נקודת שמים 4 מעלות מערב.
הסכם שכירות זה מקטין באופן דרמטי את רווחיותה של חלל תקשורת מפעילותה במקטע שמים זה. ב-2017 למשל, צמחו ההכנסות ממקטע זה ב-7% ל-52.4 מיליון דולר, אולם רווחיותו הגולמית דווקא נשחקה ב-50% ל-11.6 מיליון דולר בלבד (15.7% מההכנסות) בגלל כניסתו לתוקף של הסכם השכירות.
הממשלה תשלם את מחיר דרישתה?
המצב המדובר הכניס את נושאי המשרה של חלל תקשורת בין הפטיש לסדן. מצד אחד, הם בחרו בעסקה העדיפה לחברה על פי מחויבותם לה, אולם מהצד השני הם נקלעו בשל כך למשבר עסקי-רגולטורי עם הממשלה שמאיים על עתידה של החברה. את המשבר הזה הם נדרשים לפתור באופן המיטבי ועם מינימום נזקים לבעלי המניות, וזאת תוך שימוש מושכל באפשרויות הקיימות.
בינתיים, הודיעה חלל תקשורת לאחרונה כי מועד תשלום המקדמה ללוראל, שנחשב למועד כניסת ההסכם בין הצדדים לתוקף, הוארך עד ל-25 בספטמבר, וייתכן שאף יוארך פעם נוספת, במידת הצורך. בנוסף, מובן מאליו שאת תהליך הנפקת האג"ח ניתן להניע מחדש ואף את האופציות שיפקעו (אם בכלל) ניתן יהיה להחליף בהנפקה של אופציות חדשות למשקיעים קיימים (דרך הנפקת זכויות למשל).
אלא שאת מצב הביניים הזה חייבים בכירי חלל תקשורת, בראשות המנכ"ל דוד פולק, לפתור בהקדם, ולשם כך מתנהלים בשבועות האחרונים מגעים מול גורמי הממשלה והתעשייה האווירית. הפתרון הנראה לעין ובעל ההסתברות הגבוהה ביותר הוא הסכמה של הממשלה לשאת בעיקר התשלום העודף, לנוכח דרישתה שלוויין התקשורת החדש ייבנה בישראל. עם זאת, החלטה מעין זו, בהיקף של מאות מיליוני שקלים, אינה עניין מה בכך ותתקבל כנראה רק אם תזכה לתמיכתם של שר האוצר ושל ראש הממשלה.