מיכל אנסקי / צילום: רון קדמי
ידיעה בלעדית, שפורסמה לאחרונה ב"גלובס", גרמה ללא מעט גבות להתרומם. מיכל אנסקי בדרך לאקזיט, מנהלת משא-ומתן עם המיליארדר טדי שגיא על אחזקותיה בשוק צפון, תמורת כמה עשרות מיליוני שקלים.
אז למה הרמות גבה? כי רק מעטים יודעים עד כמה אנסקי מעורבת עד צוואר ביוזמות עסקיות, משקיעה בסטארט-אפים ומקדמת עסקים קטנים, וזאת בנוסף להיותה שופטת ב"מאסטר שף", מגישת תוכנית טלוויזיה חדשה, מייסדת של שווקי אוכל ואיכרים ופרזנטורית של מטבחי דא קוצ'ינה ותכשיטי JB. אבל האקזיט, מה לעשות, הוא האיט-וורד העכשווית. בפרפראזה על המערכון הקלאסי של לני ברוס 'גמרת טוב', היום בכל בית קפה ותחת כל עץ רענן אפשר לשמוע, "עשית אקזיט? עשית אקזיט טוב? רוצה לעשות אקזיט? חייב אקזיט!".
את עושה אקזיט?
"עד שהמשא-ומתן מסתיים, אני לא יכולה להגיב".
מקורבים מספרים כי שגיא, שרכש לפני מספר שנים את קמדן מרקט בלונדון, אכן מקיים משא-ומתן לרכישת שוק צפון שברמת החייל בתל-אביב, מידי יזמי הפרויקט והבעלים, אנסקי ובעלה לשעבר, האדריכל רועי חמד. שווי העסקה מוערך בעשרות מיליוני שקלים, ועל פי המתווה המתגבש שגיא ירכוש את האחזקות של השניים, אך אלה ימשיכו לשמש כיועצים מקצועיים של השוק לתקופה שתיקבע בין הצדדים.
עבור שגיא מדובר בעסקה קטנה, יחסית, אחרי ששילם יותר מחצי מיליארד דולר תמורת קמדן מרקט. עבור אנסקי, שהשקיעה בשוק צפון, ביחד עם חמד, כ-25 מיליון דולר, זו תהיה חותמת התאוששות סופית. כזכור, ב-2015 היא חוותה התרסקות כלכלית בעקבות קריסת קבוצת רוביקון (עוד נגיע לזה), ורק לאחרונה הצליחה להתייצב מחדש, ואף לצבור מספיק הון כדי להשקיע במיזמים חדשים מבלי לגייס כסף.
"אני פוגשת הרבה צעירים בתחילת דרכם, בעיקר נשים, שיש להם מוצר, אפליקציה, רעיון לסטארט-אפ. אני מדברת על 5-6 פגישות בשבוע! הפכתי להיות ציר, גם כי יש לי ניסיון בשיווק ומיתוג, וגם כאשת מקצוע קולינרית ואשת תקשורת. אני מוצאת את עצמי מחברת בין חברות מסחריות ליזמים, בין אנשים לאנשים, ולפעמים גם משקיעה במיזמים, תמורת אקוויטי, תמורת פיינדרס פי או כיועצת. פתאום הבנתי שיצרתי לעצמי אוסף של השקעות בדברים שאני לא בהכרח מבינה בהם, ואז אמרתי: למה שאני לא אשקיע בעצמי, במותג שלי, 'מיכל אנסקי'".
מותג חזק?
"הרבה פעמים אנשים דיברו איתי, ובמקביל דיברו עליי בגוף שלישי במהלך השיחה, למשל 'מה מיכל אנסקי הייתה אומרת על זה?'. ואני אמרתי לעצמי, 'מה מיכל אנסקי? אני פה. ואני מיכל'. לקח לי הרבה שנים להבין שהפכתי מבן אדם פרטי לאיזושהי ישות או מותג, שיש לו חיים משל עצמו. עכשיו אני משקיעה במותג הזה".
החיים שלך לא קונבנציונליים. את כל הזמן על הציר שבין אשת עסקים למגישת טלוויזיה, לפרזנטורית. מנהלת מו"מ עם טדי שגיא, ומצטלמת על השטיח האדום בפסטיבל קאן.
"אני חיה לבד, אני מפרנסת ילדה לבד, בלי מזונות. ברבעון האחרון אני עובדת בממוצע 18 שעות ביום, ואני כל הזמן צריכה להיות בסוג של אטרף. אני משלמת מחיר מאוד גבוה על זה שאני כל כך עסוקה. למשל, גם אם אני לא מרגישה טוב, ואני יודעת יש לי צילומים, אני אלך לאימון כושר.
"המון נשים ניגשות אליי, ואני מרגישה מחויבות לספר להן על עצמי, להיפתח, לייצר תמונה מלאה, לא מושלמת, עם כל הדברים שאני מתמודדת איתם. לספר שלפעמים אני חוזרת לבית ריק, וזה לא קל, אז מילאתי את הבית בעציצים כדי לא להרגיש לבד. אני לא מייצרת פסאדה, להיפך, אני בועטת בה כל יום, כי חשוב לי לייצר דיאלוג כזה עם נשים אחרות".
אוהבת לצמצם
"אם תסתכלי באינסטגרם שלי", מתגאה אנסקי, "תראי שיש לי בין 2.6 ל-3.4 מיליון ריאקשנים בשבוע. וזה מספרים מטורפים. אז החלטתי לארוז את הדיאלוג הזה בתוך אתר של המלצות. אני כבר עשר שנים בתחום, ואני מאוד ברורה לעצמי וגם לעולם, מבחינת מה הלייף סטייל שלי והבחירות שלי. האתר הזה מפרמט את כל הדברים האלה לעולם תוכן אחד שמתרכז באוכל, סגנון חיים, אופנה ותיירות.
"אני אכתוב את התכנים לאתר, כי אחרי הכול אני מגיעה מכתיבה. מגיל צעיר אני כותבת מחזות ושירים, כתבתי למגירה למעלה מעשרה ספרים. אני לא עוסקת בזה, כי אמא שלי כותבת וזה המקום שלה, וזה מפחיד אותי, אני לא רוצה להיכנס לטריטוריה שלה. בין אמא שלי לאבא שלי היה לי כל כך חשוב למצוא את המקום שלי המיוחד, והנה אני עוסקת גם באוכל וגם בתקשורת".
מה את מגלה? מה אנשים רוצים?
"אנשים רוצים שיגידו להם מה לעשות. שיחליטו עליהם. משהו נחרץ ופרסונלי, בעיקר באוכל. אנחנו מגדירים את עצמנו דרך האוכל שאנחנו אוכלים, אז כשנותנים משהו מאוד גנרי ורחב שמתאים להרבה אנשים, אתה הולך לאיבוד. אני אוהבת לצמצם, להגיד באופן ברור: 'זה טוב, זה לא טוב', 'אלה חמש ההמלצות שלי'. אתה חייב עמוד שדרה, לדוור את הד.נ.א שלך, ולהגיד 'זה טעים, וזה לא טעים', 'זה שווה לראות, וזה לא שווה לראות'. ואז, מי שמזדהה איתך הולך אחריך, ומי שלא, הולך אחרי מישהו אחר. אחרת אין לך מקום בעולם הזה של תוכן ויצירה. זה כמו שבספרות אתה צריך למצוא את הקול שלך, ובמטבח למצוא את טביעת האצבע שלך. וזה מה שאני מייצרת".
הפורטה שלך הוא הנחרצות?
"גם הנחרצות, וגם היכולת והתשוקה להיכנס לעובי הקורה. כל היום אני עושה רשימות. אם אני מחליטה שאני לומדת נושא מסוים, אני הולכת עם זה עד הסוף, מתמקצעת ברזולוציות הכי גבוהות. עכשיו, למשל, אני לומדת על תוספי תזונה לספורטאים, אז אני נכנסת להיסטוריה של זה ולמחקרים. אני מאוד אקדמית בגישה שלי, אוהבת להבין את הטרמינולוגיה של הדברים".
זה תמיד היה אצלך ככה?
"כן. יש לי עשרות מחברות, מגיל מאוד צעיר, שבהן הייתי כותבת מה בדיוק אני רוצה מהחיים. הכתיבה הייתה בשבילי דרך להבין את עצמי, ולסמן יעדים. זה אפשר לי הרבה מאוד רוח. לא ידעתי איך אגיע לשם, אבל ידעתי לאן אני מכוונת.
"בתוך החיים שלי, שהם ריצה אינסופית, אני יודעת לאן אני רצה. יש אנשים שהם מאוד הישגיים ותחרותיים, והם שועטים קדימה בפול כוח, ויש להם שק גדול של הישגים על הגב, אבל הם לא מבינים מה הם סוחבים על הגב, והוא נשבר מרוב כובד הסחיבה של משהו שבעצם הפך להיות נטל. בסופו של דבר העשייה שלי מיועדת לשנות סדרי עולם, כן לעשות טוב".
משקיעה בעצמי
אנסקי נולדה בירושלים. הוריה הם השחקן ושדרן הרדיו אלכס אנסקי, ועיתונאית האוכל וכיום בעלת דוכן 'שרי הרינג' בשוק הנמל, שרי אנסקי. כשרצתה ללמוד לתואר שני בגסטרונומיה באיטליה, ביקשה מאביה שיעזור לה עם שכר הלימוד, אך הוא סירב. "במקום זה, הוא אמר לי לכתוב מכתב שבו אני מסבירה למה אני רוצה ללמוד בחו"ל, ולמה דווקא את התחום הזה. הוא נתן לי כתובות מייל של 14 אנשים, מראשי המשק בישראל, אנשים חזקים ועשירים, כדי שאשלח אליהם את המכתב ואבקש מהם תמיכה כספית, מלגת לימודים.
"הייתי בת 25, והייתי צריכה לנסח לעצמי למה אני רוצה ללמוד, ולמה אני מבקשת 120 אלף שקל. במכתב הסברתי שאני רוצה לשנות את הדרך שבה אנשים מתייחסים לאוכל, נוגעים בחומרי גלם, בעצם לעשות מהפכה בישראל, וביקשתי עזרה. אף אחד מהם לא ענה לי, חוץ מאחד, רני רהב, שכתב לי שהוא נבוך מהמכתב שלי, לא כי הוא לא מאמין בי, אלא כי הורים מבוססים כלכלית צריכים לשלם את שכר הלימוד של הילדים שלהם.
"זה נתן לי מוטיבציה. הלכתי לבנק, ולקחתי הלוואה. זה עזר לי לנסח לעצמי לאן אני הולכת. לא נסעתי ללמוד בחו"ל כי בא לי לראות עולם, כבר הייתה לי התחלה של קריירה, תוכנית בטלוויזיה על ההיסטוריה של האוכל, יצאתי עם ליאור מילר, היו לי חיים טובים. אבל הייתי חייבת ללמוד את התחום הזה שאני מתעסקת איתו. תמיד עבדתי דרך אוכל, נשענתי על אוכל, והבנתי שאני צריכה לקחת את זה לשלב הבא, ונורא רציתי את החותמת בגסטרונומיה.
"כשלקחתי הלוואה, הבנתי שאני צריכה להיות יצרנית כדי להחזיר אותה, וזה היה סוג של מחויבות כלפי עצמי. זה דומה למה שאני עושה עכשיו עם האתר - משקיעה בעצמי, כי לא גייסתי כסף, זה פרויקט שלי. אז, לקחתי את ה-120 אלף שקל והאמנתי בעצמי, כי ידעתי בדיוק מה אני רוצה לייצר. היום אני חתומה על זה, אני הבאתי את הפארם-טו-טייבל לישראל, אני הבאתי את שוק האיכרים הראשון, את השוק המקורה הראשון, ושיניתי את האופן שבו אנשים מתייחסים לאוכל.
"הבאתי זנים חדשים של פירות וירקות לישראל. היום אין מסעדה שלא מגישה בה זנים של גזרים, של תפוחי אדמה, שמותאמים למנה מסוימת. ברשתות השיווק היית מוצאת תפוח אדום וירוק וזהו, לא הביאו פינק ליידי, למשל. ואנחנו הבאנו את זה באמצעות שוק האיכרים. זו תרבות, שבאופן פרדוקסלי למדתי באיטליה ולא כאן, למרות שכולנו פה גדלנו על חדוות הקציר והזורעים בדמעה".
יותר ממיליון שקל הפסד
אנסקי מייצרת אשליה אופטית. מי שעוקב אחריה ברשתות החברתיות עלול לקבל סחרחורת מעומס הפעילויות שבהן היא מעורבת. ביום השואה האחרון היה נראה שהקו נחצה, כאשר פרסמה באינסטגרם תמונות שלה רוכבת על אופניים בברלין ושותה בירה עם הכיתוב 'הכי בעולם ברלין', וחטפה קשות מהעוקבים, שראו בכך חוסר רגישות בוטה. "היינו ביום צילום, יום עבודה בברלין, והעליתי תמונה. זה הכול", היא אומרת. "זה היה כל כך מינורי ואגבי. לא היה שום רעש סביב זה, אפילו לא פורסם בשום מקום. לא סיפור".
באחד מה'סטוריז' האחרונים שהעלתה מסיציליה, היא נראית רוקדת בבגד ים אדום על סיפון יאכטה, שיערה מתבדר ברוח, וכל כולה משדרת פרסומת חייכנית. אבל באותה נסיעה הידרדרה עם מכונית פיאט 500 נטולת ברקסים במורד גבעה, בעיצומו של יום צילום, וההפקה חיפשה אחריה בבהלה במשך שעתיים. ככה זה אצלה: ההרפתקאות תמיד פנטסטיות. היא לא יכולה סתם להיתקע עם האוטו בצד הכביש.
בכלל, אצל אנסקי, כשהעניינים מסתבכים, זה בווליום גבוה. כך היה ב-2015 כשפתחה את מסעדת 'אחד העם 1' בנוה צדק, שנסגרה באוקטובר עקב הסתבכות כלכלית של משקיעיה - קבוצת רוביקון של אמיר ברמלי. אנסקי, כך סיפרה בעבר, הפסידה יותר ממיליון שקל בהשקעות שביצעה אצל ברמלי, נאלצה לוותר על מיזמים עתידיים כמו שוק אוכל בניו-יורק, והגיעה להסדר עם ברמלי ונושיו, שבמסגרתו נקבע שאנסקי תעביר 400 אלף שקל לקופת הפירוק, ושדרישת החוב שלה כלפי רוביקון תהיה כ-2.4 מיליון שקל.
אחת התוצאות שהניבה הפרשה הזאת היא שאנסקי התחילה לאכול כשר. דווקא היא, שחייה סבים סביב אוכל חסר גבולות גיאוגרפיים או קריאטיביים. "התחלתי לאכול כשר כשהחברה שהשקעתי בה את כל הוני התרסקה. הפסדתי הרבה מאוד כסף, ונלחמתי כדי להציל את השם שלי והעסקים שלי.
"הרבה מאוד אנשים שלא הבינו מה הסיפור, חשבו שאני קשורה לחברת רוביקון ושהמסעדה הייתה בבעלותי. הייתי צריכה להתמודד עם מה שעובר עליי, וגם לדוור את זה החוצה. כשהמלצרים כתבו שלא משלמים להם כסף, רציתי לקחת הלוואה מהבנק כדי לשלם להם, אבל עורך הדין שלי אמר שאני לא יכולה, כי זה העדפת נושים. ואני בכלל לא ידעתי מה זה נושים.
"הפירוק של החברה היה ביום ראשון, וביום שישי שלפני כן עוד העברתי למעלה מ-100 אלף שקל לחשבון של המסעדה, כדי לקנות בשר ודגים, ומהחשבון הפרטי שלי! לא הבנתי לאן הדברים הולכים".
איך מתמודדים עם סיטואציה כל כך קשה?
"התעוררתי לסיוט כל בוקר, תקופה מאוד ארוכה, היה לי מאוד קשה לאכול, והמחשבה לאכול חזיר עשתה לי רע. הייתי מאוד שקטה ומכונסת באותם ימים, וכשנמנעתי מחזיר ופירות ים, פתאום זה החזיר אותי למקום של בית, וזה עשה לי טוב, לשים את הגבולות האלה דווקא במקום רגיש בשבילי. זה גרם לי להתחזק. ואז הלכתי צעד קדימה, והתחלתי להפריד בשר וחלב.
"בתקופה הזאת גיליתי שפחות זה יותר, בהמון תחומים. שהשפע שמאפיין את העידן הזה לא עושה טוב, ובכל פעם שאני שמה לעצמי גבול, זה כן עושה לי טוב. ההתגברות על התשוקה יותר חזקה ומתגמלת מהתשוקה עצמה. זה שאת אומרת לעצמך 'אני לא אוכל עוד שורה מהשוקולד, לא אעשן עוד סיגריה, לא אראה עוד פרק בוי.או.די', זה יותר עוצמתי מהחוויה של כן לעשות את הדברים האלה. זה עזר לי מאוד בתקופה הזאת, והיום אני חזקה מתמיד, ואני מברכת על ההתרסקות הזאת".
על מה את מברכת?
"היום אני מרגישה שכל האחריות שלי לגבי עצמי, המשפחה שלי והכסף שלי, היו בזכות זה שהרגשתי שאני יכולה לכבוש את העולם. התנהגתי בחוסר אחריות כלפי הכסף שעשיתי, והפסדתי את כל מה שחסכתי הרבה מאוד שנים. עכשיו אני מייצרת את זה עוד פעם, ממקום שפוי ואחראי ומחושב. עם הרבה הערכה לעשייה, להצלחה, להישג, זה לא לעשות 'וי' ולהמשיך לרוץ".
מדיטציה על ההר
בגיל 17 החלה אנסקי את הקריירה העיתונאית בתחום האוכל. בהמשך החלה לפתח קריירה טלוויזיונית, כשופטת בריאליטי 'מאסטר שף'. ב-2011 הוזמנה להשתתף כשופטת אורחת בתוכנית 'מאסטר שף אמריקה', לצד השף גורדון רמזי. החודש עלתה תוכניתה 'הכי בעולם' בקשת 12.
הרזומה הזוגי שלה פחות מגוון. למעשה, מגיל 16 היא נון-סטופ בזוגיות. חמש שנים הייתה נשואה לרועי חמד, אבי בתה דניאלה. לאחר גירושיה הייתה בזוגיות עם איש העסקים גיל הורן, גם כן במשך כחמש שנים. בחודשים האחרונים היא שוב בחיקה החמים של הזוגיות, עם הסטודנט לרפואה תומר שטיינמץ, 27, בנו של המיליארדר רז שטיינמץ. "זה בשלב מאוד התחלתי, לכן אני נמנעת מלצאת בהצהרות גדולות. אני רק יכולה להגיד שאני מאוד מאושרת ורגועה, ושזכיתי להכיר אדם שונה, מרגש ומתרגש, נבון וממזר, שמצחיק אותי עד דמעות".
גברים נרתעים ממך?
"אחד הדברים שגברים מנסים 'למכור' לי זה חיים אחרים, עם כסף ונוחות, אומרים לי שלא אצטרך לעבוד. מי שמכיר אותי יודע שטקסטים כאלה רק מבריחים אותי. אני חיה במצב תמידי שבו היומן שלי נראה כמו טטריס, רגע לפני שמפסידים ואתה טובע בקוביות. אתמול קמתי בחמש וחצי בבוקר, עשיתי ספורט, איפור-שיער ליום צילום, צילמתי בים, אחר כך במערה, אחר כך קפצתי למים, החלפתי בגדים, עליתי על הר געש ועשיתי מדיטציה. היום, למשל, הייתי ברצף של פגישות אחת אחרי השנייה עד ארבע, אחר כך רצתי לאסוף את הבת שלי מבית הספר, ובלילה ניהלתי עוד שתי שיחות ועידה".
איך מחזיקים חיים סוערים כאלה?
"יש לי רגעים, למשל בטיסות, שאני קוראת, חושבת, כותבת, עושה מדיטציה. אני לא יושבת ישיבה מזרחית ואומרת 'אום', אבל כן מנקה את המחשבות, מפרידה בין רשימת המטלות שלי לשקט שאני מנסה לייצר. וזה חייב להיות יזום, זה לא בא באופן טבעי, אני חייבת להתרכז. לאחרונה משהו קצת השתנה אצלי. אני מתחילה לנקות, דוחה פגישות, מתעדפת".
עד כמה אינטואיציה היא כלי קריטי בהתנהלות העסקית שלך?
"קריטי מאוד, אבל גם בדינמיקה הבין אישית. הערכים העמוקים ביותר שלי והדברים שמעניקים משמעות ותחושה של מיצוי וייעוד לחיים לא נמצאים אצלי בהיגיון ובמוח הרציונלי, אלא בתחושה הראשונית שעולה כשמציגים לי מיזם חדש או במפגש ראשוני עם שותף פוטנציאלי. היום זה עומד אצלי על 70% אינטואיציה ו-30% רציונל. זה מוכיח את עצמו שוב ושוב מחדש".
תרבות האקזיט
"כולם מחפשים אקזיט, וזו טעות. כי אם בקצה של העשייה נמצא מספר, סכום כסף, אז אולי עדיף ללמוד את שוק ההון ולהתעסק במניות. כשנכנסים ליזמות, חייבת להיות בקצה אהבה לדבר מסוים או הבנה שלו. המרוץ אחר האקזיט הוא לא דבר חדש. הבהלה לזהב הייתה קיימת כבר במאה ה-18. אנשים מאז ומעולם יצאו לערבות נידחות כדי למצוא מטמונים. פעם זה היה זהב בנהרות, והיום, זה זהב דיגיטלי. זו פשוט אבולוציה של החתירה להתעשרות.
"כשאני מדברת עם נשים שמחפשות אופק חדש, לייצר משהו משלהן, כל דבר, משזירת פרחים ועד סטארט-אפ טכנולוגי, אני אומרת להן שדבר ראשון הן צריכות לדעת במה הן טובות, מה מדליק אותן, מה מעניין אותן, ואז, להתחיל לחקור את זה. מה קורה בעולם סביב זה? אילו אנשים פעילים בתחום? תפתחו עמוד אינסטגרם, תתחילו לייצר קשרים. אל תיכנסו לנדל"ן אם אתם לא מבינים בנדל"ן, גם אם נשמע שזה יכול להכניס לכם הרבה מאוד כסף".
ועדיין, עם כל העידוד ליזמות, אחוז האנשים שכן מצליחים מאוד קטן.
"כל דבר שמחבר בין רעיון למוצר או למותג הוא סטארט-אפ, אבל כשיוצאים לדרך ביזמות חשוב לדעת במה אתה טוב ובמה לא, למצוא את המקומות שאתה חלש בהם, ולשים שם אנשים בעמדות מפתח. אפילו לגייס אותם כשותפים. בתחילת הדרך, עד שמייצרים מערך שמצליח ומקיים את עצמו, כדאי לעבוד בקבוצה. הישראליות יודעות לעבוד כשבט".