"איזה כיף לנו!" מאיה נגרי קוראת לעברי, תוך שהיא מנסה להתגבר על המוזיקה ברקע, וחולפת על פניי בצעדי ריקוד קלילים. יום שישי, השעה 11:00 בבוקר, ומסביבנו, בסלון הבית שלה, רוקדות בהתלהבות מבחר מחברותיה, כולן מאובזרות בכובעים, תכשיטים, צעיפים צבעוניים וקשתות לשיער עטורות נוצות ופרחים. בוודאי שכיף לנו. החגיגה אינה מקרית, היא לא נחתה עלינו בשעה שעסקנו במיון חשבוניות להחזר מס. והיא תוכננה היטב.
מאיה נגרי מארחת, ואצלה לא באים רק לאכול. יש הפעלות, יש מאפרת שמשדרגת את האורחות, מאירה פרצופים יגעים וצובעת שפתיים ולחיים אפרפרות. יש גם אקססוריז מגניבים, כובע בוקרים עם משקפי טיסה עליו, מסיכת סקי זרחנית ונוצצת, קשת נוצות ענקית, קימונו, סידורי פרחים לראש. אנחנו במידברן, גרסת האימהות. אל הארוחה הזאת גייסתי חברה, אמא מהגן. הגענו שתינו בג'ינס וחולצות טי שידעו ימים טובים יותר. רבע שעה אחרי שהגענו אני כבר הייתי באוברול ירוק וכובע קש כחול, והיא בטוניקה משובצת אדום ולבן עם סרטים ענקיים, וכוסות של קמפרי אשכוליות ביד.
מעצבת האופנה נגרי היא הכיף. כמו שאמרתי פעם לחברה טובה שנעזבה על ידי בחור ובכתה על כמה כיף שהיה לה איתו: 'בוודאי שהיה לכם כיף, כי את הכיף. זה בכלל לא קשור אליו, עם מי שלא תהיי, יהיה לכם כיף. בגללך'. אבל גם הכיף עבר שינוי, ובמקרה של נגרי מדובר באבולוציה של האקסטרים. בפעם האחרונה שפגשתי אותה היא בדיוק חזרה מצניחה חופשית, עדיין מרוגשת מהאדרנלין, וכבר חיפשה את ההרפתקה הבאה: צלילה עם כרישים, קפיצה דרך חישוק בוער, בנג'י מכדור פורח, ועוד אי אילו חוויות שאינן מיועדות לבעלי לב חלש.
היום היא עדיין נשאית של גן האקסטרים, אבל בשינוי אדרת. "האימהות מקרקעת", היא אומרת ומחבקת את בתה בת הארבעה חודשים, אסיה. "זה עדיין נמצא בתוכי וזה קיים וזה יבוא לידי ביטוי. אבל היום פחות מעניין אותי לקפוץ ממטוסים ויותר מעניינים אותי האדרנלין שמייצר העולם העסקי ואתגרים אינטלקטואליים, לא רק פיזיים".
פרידה קאלו האשכנזייה
בתוך התחפושות כל אחת יכולה להיות כל אחת. "אני מסתובבת ככה רק בחו"ל", לוחשת לי אריאלה ורטהיימר. בעוד חצי שעה היא תעזוב אותנו כדי לחגוג יום הולדת לנכד שלה, אבל עד אז, היא פרידה קאלו האשכנזייה. עומר גרשון, עם כתר על הראש וצעיף/מגבת על הצוואר, הוא כעת השליט הבלתי מעורער של המיצרים שבין הגז לשולחן האוכל, מפקד על צבא חסר רחמים של פריטטות וגבינות בוטיק.
ורק עינת שרוף היא תמיד עינת שרוף. היא כל כך קיימת בדמותה כמנהיגת שירה בציבור, שברגע שהיא נכנסת כולם מיישרים קו, באופן לא רצוני כמעט. כשהיא מתחילה לזמזם משהו, מיד כולם מצטרפים. גם אלה שלא יודעים את המילים, או המנגינה, או בכלל שונאים לשיר. בתוך רגע כבר כולם עומדים בשורה, בזווית של 45 מעלות, זזים קדימה ואחורה באופן מאורגן לצלילי שיר כלשהו. היא החלילנית מהמלין של הזמר העברי, כן כן, יש לך פה עניין עם פועלי בניין, שאוהבים אותך, עד ראש הגג!
מוגשת לנו ארוחת בוקר קיצית וקלילה, שמתאימה לאווירה ולפעילות. זה חשוב. אם נגרי הייתה מגישה לנו ממולאים, למשל, כל זה לא היה יכול לקרות. אנחנו יושבות במרפסת תחת שמשייה, קצת מוצרלה ועגבניות, קצת פריטטה קישואים, חתיכת רוקפור, חתיכת גאודה, אספרסו, בריזה, תענוג.
לפני שמונה שנים, כשנגרי הייתה בהריון עם בתה הראשונה, היא התראיינה לעיתון זה, והצטלמה לתמונת שער בלתי נשכחת, בעירום מלא. היום, חודשים ספורים אחרי שנולדה בתה השנייה, היא מתראיינת שוב, אבל אחרת. רגועה יותר, ממורכזת יותר, רכה יותר.
"עם הולדתה של אסיה עברתי תהליך מאוד מעניין עם עצמי", היא מספרת. "לקחתי חופשת לידה של שלושה חודשים והייתי בבית. זו הייתה מתנה גדולה, כי הצלחתי להבין מה הרצונות שלי. בחנתי את המשך דרכי העסקית ואני מרגישה שהתקופה הבאה תהיה בסימן של התפתחות. לצד לידת בתי נולדה תקופה חדשה גם מבחינת העסק שלי, שהוא תמיד מאוד אישי. אני רוצה לקחת את העסק ולהתקדם איתו לערוצים שהעולם נמצא בהם מבחינה טכנולוגית, להמציא את עצמי מחדש באון ליין ולא באופן הסטנדרטי. יהיה לי מעניין לראות איפה אהיה בעוד שנה או שנתיים, כי אני מלאה ברעיונות".
כל הזמן רוצים עוד
אולי זה גם הגיל. חגגת 41 לאחרונה.
"ללא ספק זה גיל משמעותי, אמצע החיים. אני מסתכלת אחורה ויש הרבה עבר, ומסתכלת על ההווה ורואה את כל מה שיש לי: הילדים, המשפחה, העסק, ורק רוצה לשמר וליהנות ממה שיש. זה לא קל, כי אנחנו כל הזמן רוצים עוד, חושבים על העתיד, איך שם יהיה יותר טוב. המדיטציה הכי גדולה זה להתרכז במשפחה, זה גורם לנו להשתרש ולהתמקד. גיל 40 הוא הגיל הכי יפה, בעיניי. נוצרת ההבנה שהחיים הם זמניים והכול יכול להשתנות ברגע. זה גם מאוד מוחשי לי, כי איבדתי את אבא שלי. אז הכול מתחיל באיך אני רוצה להרגיש, מה הערכים הרגשיים שמובילים אותי, גם בבית וגם בעבודה. הערכים האלו הם שמחה, הודיה, נתינה וכיף. לא כקלישאה, אלא כדברים שהייתי רוצה להגיע אליהם. וחוץ מזה היום אני עושה פליי-בוקס (ריחוף בזרמי אוויר בחלל סגור), כך שלא ויתרתי לגמרי על האקסטרים".
לאן תנתבי את האנרגיה מבחינה עסקית?
"אני רוצה להעמיק את פריצת המותג לשוק הבינלאומי דרך האיקומרס. לא צריך לפתוח חנויות פיזיות כדי לחדור לשווקים חדשים. המטרה היא גם להגיע לפריסה ארצית נרחבת, בנוסף ל-6 החנויות שיש לנו כיום".
בשוק התחרותי שקיים היום חייבים לייצר גם צמיחה אורגנית, לא רק לפתוח חנויות חדשות.
"אם בעבר הכנסנו קולקציה פעם בעונה, עתה נכנסות 4-5 קולקציות. בשנים האחרונות גם חל גידול של עשרות אחוזים במכירת האקססוריז ברשת. כיום אנחנו מייצרות קולקציות בלעדיות למותג בשיתוף מעצבות תכשיטים, מייבאות נעליים, תיקים, כובעים, צעיפים ועוד, והכוונה היא לחזק את הקטגוריה".
המסקנה המתבקשת היא שאפשר לייצר עניין כשזזים לרגע מהנושא המרכזי. לא רק אופנה. ובהשאלה לארוחת הבוקר, לא רק אוכל. בהתחלה זה נראה קצת משונה, מה עושה כאן מאפרת? ממתי מגיעים להתארח אצל מישהו ומחליפים בגדים? אבל עם הצלחה לא מתווכחים. הזמנתם אורחים? תפתחו את הראש. תנו להם עוד משהו. 1+1 על החוויה. המדדים מראים שהפופולריות שלכם כמארחים עשויה לעלות בעשרות אחוזים.