איתן ורטהיימר / צילום: יוסי כהן
משפחת ורטהיימר צפויה לקבל בקרוב דיבידנד בגובה כ-61.7 מיליון דולר מחברה פרטית שבבעלותה, אולד איי (Old I), בכפוף לאישור בית המשפט. בעלת המניות היחידה באולד איי היא משפחת ורטהיימר, והדירקטורים בחברה הם סטף ורטהיימר, בתו רות ובנו איתן.
לפי נתוני רשם החברות, אולד איי הוקמה ב-1954, ובשנת 2006 - במועד בו נרכשה השליטה בישקר על-ידי ענקית ההשקעות האמריקאית ברקשייר הת'וואיי - שונה שמה מישקר לאולד איי. נראה לפיכך כי אולד איי פוצלה בעבר מהפעילות התעשייתית שנמכרה, והיא כיום חברה נטולת פעילות עסקית עם מזומנים בקופתה, אותם מבקשת כעת משפחת ורטהיימר לחלק לעצמה.
חלוקת הדיבידנד מתבקשת בדרך של הפחתת הונה העצמי של אולד איי. פרטי בקשת החלוקה אסורים לפרסום. זאת, לאחר שהשופט מגן אלטוביה מהמחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי נעתר לבקשת החברה והוציא צו איסור פרסום על תוכן הבקשה והנספחים שהוגשו במסגרתה. ואולם, היות ומדובר בהחלטה שיש לקבל את תגובת ציבור המשקיעים לה, הותרו לפרסום עצם הגשת הבקשה ומספר פרטים העומדים בבסיסה. כך, הותר לפרסום כי החלוקה אינה מבוצעת מרווחיה של החברה, ובכל מקרה מדובר בחברת החזקות, ועל כן היא אינה מציגה רווחים כלל.
משפחת ורטהיימר הפכה לאחת העשירות בישראל, בעקבות מכירת אימפריית התעשייה ישקר, שהוקמה כמפעל משפחתי קטן בנהריה בשנות ה-50 של המאה הקודמת, ובחלוף השנים הפכה לאחת החברות המובילות בעולם בייצור כלי חיתוך ממתכת קשה. מניות ישקר נמכרו בשני שלבים לידי ברקשייר הת'וואיי - חברת ההשקעות של "האורקל מאומהה", וורן באפט. ב-2006 רכשה ברקשייר הת'וואי 80% מהחברה תמורת 4 מיליארד דולר, ו-7 שנים לאחר מכן רכשה את ה-20% הנותרים תמורת כ-2 מיליארד דולר - כלומר, לפי שווי כפול לחברה, של 10 מיליארד דולר.
לא צפויה בעיה למהלך
אולד איי מבקשת כאמור לחלק דיבידנד בגובה 61.7 מיליון דולר שאינו מקיים את מבחן הרווח (כלומר, אינו מחולק מיתרות עודפי הרווח של החברה). כנדרש על-פי חוק החברות הישראלי, אולד איי פנתה לבית המשפט על-מנת שיאשר את החלוקה במזומן, בדרך של הפחתת ההון העצמי של החברה.
נכון לסוף שנת 2017 עמד ההון העצמי של החברה על כ-94.5 מיליון דולר. סעיף בחוק החברות מאפשר לחברות לחלק דיבידנד שאינו מקיים את מבחן הרווח, ובלבד שבית המשפט שוכנע שמתקיים מבחן יכולת הפירעון. כחלק מההליך, החברה נדרשת להודיע לנושיה על הגשת בקשה לבית המשפט ונושה רשאי לפנות לבית המשפט ולהתנגד לבקשת החברה להתיר לה את ביצוע החלוקה. בית המשפט הוא זה שמכריע האם לאשר את החלוקה, כולה או חלקה, לדחות אותה או להתנות אותה בתנאים מסוימים.
אולד איי, המיוצגת על-ידי עורכי הדין קרן רייבך-סגל, ירון מהולל ונטלי דוידאי ממשרד איתן, מהולל & שדות, מציינת עוד כי היא עומדת בתנאים הקבועים בסעיף 303 לחוק החברות, לצורך אישור חלוקה באמצעות הפחתת הון. על-פי ההערכות, במסגרת הבקשה שהוגשה לבית המשפט הציגה החברה מסמכים המעידים על איתנות פיננסית ויכולת לבצע את החלוקה, ועל כן לא אמורה להיות בעיה עם אישור הבקשה.
נזכיר כי לאחרונה, במקרה של חברת הטכנולוגיה איירון סורס, בית המשפט אישר לחברה לחלק לבעלי המניות שלה 150 מיליון דולר, כ-100 מיליון דולר פחות מהסכום אותו ביקשה החברה לחלק. איירון סורס תכננה לחלק את הדיבידנד במימון הלוואה מצד סיליקון ואלי בנק (SVB) ותוך ביצוע הפחתת הון.
השווי הוכפל, כפי שסטף חזה
ב-2006, כשברקשייר רכשה את השליטה בישקר, סיפר איתן ורטהיימר לתקשורת כי הספיקו 10 דקות של שיחה אישית עם באפט כדי לסכם את עקרונות העסקה. אביו, סטף ורטהיימר, סיפר באותה עת על הקמת החברה ואמר כי "לא הייתה לי עבודה, היו לי ילדים קטנים, וגרתי בנהריה בצריף. בנהריה לא הייתה תעשייה, ובעבודה שלי ברפאל חשבו שאני לא מהנדס, אז אני לא מספיק טוב. הייתי צריך לעשות משהו בבית".
איתן ורטהיימר סיפר אז על נסיבות המכירה כי "לא היה חסר לנו גרוש, אבל הגענו למקסימום שהגענו ורצינו לעבור עוד שלב". ורטהיימר חזה אז שיחד עם באפט תוכל ישקר להכפיל את עצמה - ואכן, לפחות בכל הקשור לשווי החברה, הוא הוכפל בין 2006 ל-2013. ורטהיימר אמר באותו ראיון כי "כחלק מהגוף הזה (ברקשייר הת'וואיי) נוכל להכפיל את עצמנו. הוא נותן הכרה בינלאומית אדירה, מבטיח לקוחות שהן חברות גדולות, שאני לא אצטרך להסביר להם מי אנחנו ומה אנחנו ושנהיה פה גם מחר. יש דברים שקל יותר לעשות יחד איתו".
כשנשאל איך ההרגשה להיפגש עם 4 מיליארד דולר במזומן, אמר: "א', אני לא נפגש עם 4 מיליארד דולר במזומן ולא נפגשתי אפילו עם 3 דולר במזומן. זה ייקח הרבה זמן, חלק ילך למס, וחלק ילך להשקעות בתעשייה. כשהגעתם, תפסתם אותי אוכל סנדוויץ'. אז מה? עכשיו אני אוכל שניים? אני אשתה עוד בקבוק מים? אני אשן יותר שעות בלילה? מה אני אעשה? לא היה לי חסר קודם, תודה לאל, וגם לא חסר לי עכשיו, אבל מה בדיוק משתנה?"
נציין כי לאחר מכירת ישקר, ביצעה משפחת ורטהיימר אקזיט נוסף, צנוע יותר. המשפחה מכרה במאי 2014 את השליטה (51%) בחברת טכנולוגיית להבים לידי שותפתה, חברת Pratt & Whitney שהחזיקה ביתרת המניות, וזאת תמורת סכום המוערך במאות מיליוני שקלים.
טכנולוגיית להבים ייצרה להבים המשמשים כמדחפים בתוך מנועי סילון ובעת מכירת המניות היו לה מספר מפעלים בארץ ובחו"ל. באותה תקופה היא העסיקה כ-2,600 עובדים ומחזור המכירות שלה ב-2012 נאמד במיליארד שקל. חברת טכנולוגיית להבים הוקמה ב-1968 בנהריה, בעקבות האמברגו שהטילה צרפת על ישראל לאחר מלחמת ששת הימים, אשר הותיר את מטוסי המיראז' הצרפתיים של חיל האוויר הישראלי ללא להבים למנועי הסילון.
בעקבות זאת החליט אז ורטהיימר לייצר את הלהבים בעצמו. בשנות ה-90 התרחבה פעילות החברה גם לחו"ל, ובעת מכירתה לידי Pratt & Whitney, היא החזיקה בנוסף למפעלים בנהריה ובתפן (בו שותפה רולס רויס) גם במפעלים בארה"ב ובסין.
סטף ורטהיימר (92) נולד בגרמניה, עלה לישראל בגיל 11, שירת בחיל האוויר הבריטי במלחמת העולם השנייה ולאחר מכן הצטרף לפלמ"ח. בשנות ה-50 הקים בנהריה בית מלאכה לייצור כלי חיתוך, שלימים הפך לחברת ישקר. בשנות ה-80 יזם ורטהיימר את הקמת גוש תפן והעביר את ישקר לאזור התעשייה בגוש.
הונו של ורטהיימר ומשפחתו מוערך כיום על-ידי "פורבס" ב-5.8 מיליארד דולר.