יום אחרון לשלב שמינית גמר המונדיאל, להבדיל מימים קודמים, הפעם שום תוצאה שתתרחש לא תיחשב הפתעה ולא תגרור הכרזות על אסון לאומי וחראקירי. אנגליה מול קולומביה? אנגליה, 52 שנים אחרי שזכתה בגביע העולם, רגילה לקריסה בשלבי הנוק-אאוט המוקדמים; קולומביה היא הנבחרת הרביעית של דרום אמריקה - אחרי ברזיל, ארגנטינה ואורוגוואי - ולא מחזיקה דור של כוכבים ששווה יותר מרבע גמר במקרה הטוב. הכול אפשרי.
שבדיה ושווייץ? הם פה בעיקר בזכות העדיפות שמקבלת יבשת אירופה: 14 נבחרות אירופיות נכנסות לטורניר מתוך 32 נבחרות, כששאר חמש הקונפדרציות/יבשות מקבלות כולן יחד 18 מקומות. אז לאן הולכים הערב?
אנגליה-קולומביה (21:00)
אוברייטד? ברור. השכר הממוצע בפרמיירליג האנגלית הוא הגבוה בעולם. 14 מ-20 הקבוצות העשירות והמכניסות בעולם מגיעות מהפרמיירליג האנגלית. הפרמיירליג האנגלית היא הליגה העשירה בעולם עם הכנסות של 5.3 מיליארד אירו בעונה (2016/17). הליגה האנגלית אחראית ל-20% מכל הכסף שמתגלגל בכדורגל האירופי. אבל מה הקשר לנבחרת אנגליה? הנבחרת האנגלית סובלת בעיקר מהפרמיירליג שמתקיימת אצלה בחצר האחורית. אם מנקים את כל השחקנים הזרים שמשחקים בליגה האנגלית הבכירה, נשארנו בממוצע עם אנגלי אחד בלבד בממוצע בכל קבוצ. כמה שחקנים אנגלים שיחקו ב-5 השנים האחרונות בקבוצות הענקיות בעולם - ריאל מדריד וברצלונה? נכון, אפס. אז כשאתם רואים את החבורה המוגבלת הזאת על המגרש תזכרו שאלה בסך-הכול שחקנים אנגלים.
רעש לטיני? כן. אפשר לצפות לקצת יותר מקלומביה, על רקע האהבה לכדורגל במדינה והדמוגרפיה. 49 מיליון איש - המדינה השנייה בגודלה בדרום אמריקה מבחינת אוכלוסייה. אבל גם שם זה תמיד נתקע מוקדם מדי. האהדה לכדורגל במדינה היא עצומה. מנתונים שפירסמה פיפ"א עולה כי במונדיאל הקודם, 2014 בברזיל, צפו 39 מיליון תושבים במשחקים - השיעור הגבוה ביותר ביבשת מבין המדינות הגדולות. ומה? כלום. רגע גמר אחד ב-2014.
הארי קיין וחאמס רודריגז. הכי קל לשווק את המשחק הזה בין קיין (אנגליה) לחאמס (קולומביה). אבל חאמס שוב פצוע, ומי יודע כמה דקות, אם בכלל, יוכל לתת. כל הקריירה שלו נראית ככה - סוג של החמצה. מצד שני, קיין הוא העתיד. הוא זה שצפוי לזעזע מתישהו בקרוב את שוק ההעברות כשתימצא הקבוצה שתניח עליו סכום גרנדיוזי (130? 140? 150 מיליון אירו). התחושה היא שקיין הוא הדבר האמיתי, הוא בגיל המתאים (24), הוא נותן מספרים גדולים, הוא לא נגוע במחלות היסטוריות אנגליות, וגם למונדיאל הוא הביא בינתיים את הסחורה. רק בשביל לראות את זה שווה לקבל אותו גם ברבע הגמר.
■ ההימור: אנגליה (אחרי קרב דרמטי ואלים)
שבדיה-שווייץ (17:00)
אירופה לפני כולם. כן, המפגש הזה מציין בעיקר את העדיפות האירופית של ה כדורגל . האם ההעדפה הזאת מוצדקת? שאלה טובה. כנראה שאין מה לעשות, הכסף מגיע מאירופה: כ-48% מתמלוגי הטלוויזיה וזכויות שידור, מרכיב ההכנסה המשמעותי ביותר של פיפ"א , מגיע מהיבשת. זה מתבטא גם ברמה ההישגית. עד היום זכו במונדיאל 11 פעמים נבחרות מאירופה לעומת 9 מדרום אמריקה. הנטייה היא להאמין שהגיוני שיהיו יותר נציגות לאירופה, רק בגלל שיש 53 נבחרות שמשויכות ליבשת אירופה. לא לגמרי נכון - 54 נבחרות מאפריקה זוכות ל-4 מקומות בלבד במונדיאל. אבל מי שמוטרד מהעדיפות הקונטיננטלית הזו רצוי שיזכור איזה "נבחרות משמעותיות" לא העפילו למשחקים והיינו רוצים שיהיו - הולנד ואיטליה. לכן אנחנו ניאלץ לראות הערב את שבדיה ושווייץ.
בסיס רחב, בלי שפיץ. מבין כל אימפריות הכדורגל בעולם, דווקא שבדיה (1958) ושווייץ (1954) אירחו מונדיאלים. עם כל זה אפשר היה לצפות גם לקצת יותר הצלחות גדולות. אבל זה לא קורה. הן בסך-הכול דוגמאות למדינות שמאפשרות תשתיות מדהימות, שמאפשרות בסיס פירמידה שאפשר לקנא בו - בשבדיה רושמים 359,726 שחקני כדורגל פעילים (91,780 מתוכם שחקניות), שמהווים 3.5% מהאוכלוסייה. בשווייץ השיעור די דומה. אבל למה זה לא מצליח לגרור גם משהו כלפי מעלה, ברמה של זכייה או גמר מונדיאל? נורא מגרד להגיד שזה יקרה הפעם, במונדיאל אפוף הפתעות שכזה, אבל לא. זה לא יקרה.
מי יכריע? על מי להסתכל. השוויצרים בגלל קרבה גאוגרפית לגבול ועניינים של שפה ותרבות מחזיקים חלק גדול מהסגל בליגה הגרמנית. בסך-הכול 11 שחקנים מגיעים משם. אבל הכוכב הגדול הוא שאקירי, הכוכב שכבר נגע בשמיים ושיחק בבאיירן מינכן ומוצא את עצמו היום רק בסטוק סיטי שנשרה העונה מהפרמיירליג.
אצל השבדים אין שום דבר עצום. גם שם 22 מ-23 משחקני הסגל משחקים מחוץ למדינה. זה משהו בעמוד השדרה היציב. זו נבחרת שהדיחה את איטליה בפלייאוף.
■ ההימור: שבדיה (אבל בבקשה ב-90 דקות, לא נעמוד בהארכה ופנדלים)
